חיים שפיר / צילום: הלית ינאי לויזון
לפני כשבועיים נפל דבר בעולם משחקי הקלפים: חיים שפיר, ממציא הטאקי, הודיע שקלף "משנה כיוון" אינו מקנה תור נוסף לשחקן שהטיל אותו במשחק שבו שני שחקנים בלבד. ההבהרה עוררה סערה בקרב חובבי המשחק הוותיקים, ושפיר סיפר שהטעות נוצרה כנראה על ידי אחים גדולים שרצו לנצח.
● הם הסתערו על הגרלת לוטו, הדפיסו מיליוני כרטיסים וזכו ב-60 מיליון דולר
● מנכ"ל waze: "הנסיעה בכבישי ישראל האטה ב-10% בשנה האחרונה. זה המון"
לא הייתה זו הפעם הראשונה ששפיר נאלץ לפשר בין מחנות מנוגדים. "כל הזמן פונים אלינו עם שאלות על חוקים. אנחנו עונים לכולם, לפעמים משקיעים שעות. בדרך כלל יש שיתופים כשאני מעלה פוסט הבהרה, אבל הפעם זו הייתה התפשטות חריגה".
למה לדעתך?
"אנשים מתגעגעים לנורמליות, למשחקים, לשמחה. פתאום אני נציג הנורמליות, ואני לוקח את המשימה בשמחה".
"רק רציתי להתפרנס"
שפיר, בן 75, החל את דרכו כמהנדס מכונות, אבל השתעמם ובחר להמשיך בפיתוח וייצור צעצועי עץ. כשהבין שיתקשה להתפרנס - עבר לפתח משחקי קלפים. מאז יצר יותר מ־100 משחקים הנמכרים בלמעלה מ־30 מדינות, אבל הטאקי, שיצא בשנות ה־70, נותר הלהיט המרכזי: "זה הפך לקאנון ישראלי, כמו דירה להשכיר וכוורת. לא התכוונתי, רק רציתי להתפרנס ממשהו שאני אוהב".
לדבריו, בתחילת הדרך עשה טעויות: "שנתיים חיקיתי את מה שהיה קיים בשוק - בעיקר משחקי רביעיות חינוכיים באיכות ירודה. הבנתי שחייבים משהו אחר: משחקים איכותיים, גם בתוכן וגם בחומר".
המפנה הגיע כששפיר הבין שמשחקים הם קודם כל בידור חברתי. "זה לא בשביל ללמוד על פרחי ארצנו, זה בשביל ליהנות ביחד. ואז הגיע הטאקי, וזה היה כאילו פתחו חנות ממתקים לילדים שלא ראו ממתק שנתיים. המדינה התנפלה על המשחק הזה כמו אחוזי טירוף. לא הצלחנו לספק את הביקוש. אז הבנתי שצדקתי. האינטואיציה שלי להתרכז במשחקים חברתיים הייתה נכונה. זה מקרב אנשים כי זה מה שחסר להם".
מאז, כל המשחקים של שפיר הם רב־גילאיים ורב־תרבותיים: "אין הבדל בין מבוגר לילד. על כל משחק שלי כתוב מאיזה גיל ומעלה הוא מתאים, ומגיל זה כולם שווי כוחות. ככל שהגיל נמוך יותר אני מרגיש הישג גדול יותר, כי הדבר הכי חשוב בעיני זה לחנך ילד להתמודד כשווה בין שווים עם הגדולים. זה מה שבונה את האופי. אנחנו מרוויחים המון בניצחונות, לומדים שאפשר להשתפר מסיבוב לסיבוב ולומדים מההפסדים - וכמה שיותר מוקדם יותר טוב".
מאיפה מגיע לך רעיון למשחק?
"הרעיון לא בא ממך - הוא מגיע אליך כשאתה פתוח. משחק טוב חייב להבטיח גם חוויית משחק מהנה, וגם סיפוק מהשגת מטרה. אין למטרה הרי שום ערך בפני עצמה, מה זה חשוב מי נפטר ראשון מהקלף? קיבלת את ההסכמה שזה חשוב במסגרת המשחק, וכשהגעת לזה יש לך פרץ של אותו הורמון שמחובר לסיפוק בחיים.
"הרעיון יכול להגיע מכל מקום. סרט, שיחה בין אנשים, אפילו חלום. יש לפעמים מאות רעיונות. גם אחרי שהמשחק יצא, אנחנו לפעמים מוסיפים משהו או משנים חוק. אין משנה סדורה".
ומה קורה כשמשחק לא מצליח?
"לפעמים זה לא מצליח וקשה לדעת למה. נפש האדם מורכבת ויש הרבה דברים שמשפיעים על מה מצליח ומה לא. דבר מסוים מצליח במדינה אחת ולא מצליח במדינה אחרת, ואין הסבר ברור למה".
ואמנם, בעוד שבישראל טאקי הוא המשחק המוביל של משחקי שפיר, בעולם זה דווקא משחק בשם האלי גאלי (פיקולו). "מה שהטאקי עשה פה, האלי גאלי עשה באירופה, בדרום אמריקה", אומר שפיר. "בדרום מזרח אסיה, במיוחד בדרום קוריאה, אני מגה־סלב". הוא אף זכה לכתבה בטלוויזיה בתקופה שבה שני המשחקים הכי נמכרים בדרום קוריאה היו שלו. "שניהם משחקים של אקשן ושל הוצאת אגרסיות במסגרת המותר. לזה הם זקוקים בתרבויות המאופקות. אבל זה עניין של מזל - זה לא שנסעתי לקוריאה וראיתי שזה מה שהם צריכים".
המשחקים של שפיר נמכרים כאמור ביותר מ־30 מדינות, באמצעות חברת שיווק שיושבת בגרמניה ואחראית להתאמה מקומית בכל שוק: "הבחירה שלי היא להיות יוצר. יצירה היא תהליך מאוד לא אפקטיבי, מבזבזים ימים על ימים ולא קורה כלום. אדם יכול לחשוב שבזבז את היום, אבל אין בזבוז יום לאדם יוצר. הריאיון הזה יכול להיות הגרעין למשחק הבא. אין לי מושג מאיפה זה יבוא. אני פשוט נשאר פתוח כל הזמן.
"יש משחקים שנתקעו וחיכו שנים על גבי שנים עד שיגיע הפתרון הנכון. המשחק האחרון שעכשיו יצא נקרא 'טריפלקס'. עברו 38 שנים מהוורסיה הראשונה שלנו ועד עכשיו".
"היצירה מתחילה בכאוס"
לאחרונה הוציאה רשת גולף קולקציה על בסיס הטאקי, וזהו שיתוף הפעולה המסחרי הראשון של משחקי שפיר.
איך בעצם לא מסחרת את הטאקי לפני כן?
"פנו אלי לאורך השנים המון ושום סכום לא פיתה אותי. אנשי גולף הבינו את הערך התרבותי של משהו שמשותף לכל הישראלים בעידן שכמעט שום דבר לא משותף לכולנו. וזה הצליח. אנשים אוהבים להזדהות עם משהו ששימח אותם".
עוד לפני הבגדים, הוציא שפיר גרסה של טאקי לאפליקציה, וגם במקרה זה לא היה לו קל. "לקח הרבה זמן עד שהסכמתי לעשות את זה. אין לי שום דבר נגד משחקי יחיד, אבל זה לקחת את טאקי, משחק שהוא שיא החיברות, ולהפוך אותו למשחק יחיד. בכל זאת השתכנעתי שזו חוויה נהדרת. אני בעצמי משחק באפליקציה. זה כיף. אני עזרתי לעשות את האלגוריתם אז זה לא חוכמה, אבל אני גם קורא את ההתנהגות של השחקן שמולי. כשמשחקים נכון, טאקי הוא לא משחק מזל.
"המשחק באפליקציה הולך מעולה, אבל זו חוויה אחרת לגמרי. הנפש זקוקה לזולת. אין אפליקציה חברתית יותר טובה מהזולת. הבנתי את זה מוקדם מאוד בקריירה שלי, וזה מה שאני שואף להעניק בכל משחק שאני יוצר: לא סט של חוקים, לא קלפים בקופסה מפוארת. קודם כול את זה שהתיישבת לשחק עם מישהו".
יש עכשיו סצנה חזקה של משחקי שולחן כמו מג'יק, קטאן.
"זה ז'אנר אחר. המשחקים שלנו נקראים פילר, כאילו בין לבין המשחקים הכבדים, הרציניים. אני לא משתתף בשדה הזה. אם אתה טוב במשחקי משפחה אל תחפש להיות מצליח במשחקי לוח".
דיברנו על הבדלים בתרבויות בין ישראל לעולם. יש משהו שלמדת על יצירתיות ישראלית שהוא ייחודי?
"הבלגן שאנחנו חווים בחיים הוא גם לטובה. היצירה מתחילה בכאוס. הנכונות לחיות בתוך כאוס, גם פנימי וגם חיצוני, היא תנאי חשוב לחשיבה יצירתית, כי כל חשיבה יצירתית היא לעשות סדר מתוך כאוס. יש מחיר לזה שאנחנו חברה קצת תזזיתית ולפעמים אפילו קצת רשלנית ולא ממושמעת, אבל תוצר הלוואי הוא שיש רשות לא לציית למה שמקובל וזה מוביל אותך לחשוב על מה עוד אפשר.
"אבל באופן כללי, אני חושב שמנהל טוב הוא לא זה שמנסה לפתור את הבעיה הכי מהר אלא זה שממשיך להעלות פתרונות עד שמגיע לפתרון האופטימלי".
לסיום, מה המשחק שלך שאתה הכי אוהב?
"זו שאלה ששואלים אותי הרבה וזה לא פייר. זו בחירתה של סופי. האמת, אני תמיד אוהב את האחרון".