ממשלת ישראל ה - 37 בראשות בנימין נתניהו בבית הנשיא בירושלים במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג / צילום: אבי אוחיון - לע''מ
לפני שנתיים, אימצנו בגלובס את פרויקט המוניטור של המרכז להעצמת האזרח. "המוניטור" הוא מיזם אזרחי־ציבורי של המרכז להעצמת האזרח, המבצע מעקב וניטור אחר יישום החלטות ממשלה. או במילים פשוטות: לוקחים החלטת ממשלה (או חקיקה), עוברים עליה סעיף־סעיף, בודקים מה בפועל קרה איתם - ומציגים לציבור את המידע.
● המוניטור | המזון בישראל כמעט הכי יקר בעולם. איפה הממשלה בעניין?
● המוניטור | ארבעה כפרים ב־4 מיליארד שקל: מה קרה לסיוע לדרוזים בגולן?
בשנתיים האחרונות, פרסמנו כאן פעם בשבועיים את הממצאים מאחד המעקבים שלנו - גם בעתות שלום וגם בעתות מלחמה. 53 פרסומים בסך הכל. יוקר המחיה, חיזוק עוטף עזה, משק הגז הטבעי, פגיעות מיניות בקטינים, קידום ההייטק, פיתוח העיר בית שמש - אם יש בזה ערך לציבור, אנחנו שם.
אז לרגל החגיגות למדינה ולמוניטור, החלטנו להעלות על הדף כמה תובנות שקיבלנו ממעקב ממושך ומדוקדק אחרי ממשלת ישראל. להלן 7 לקחים למדינה בת 77.
1יישום הוא לאו דווקא הצלחה
מאוד מפתה להסתכל על אחוזי היישום של החלטה כדי לקבוע אם היא הצליחה או לא. אף שזה נתון בעל חשיבות (ולכן אנחנו מקפידים לפרסם אותו), הוא בהחלט לא חזות הכל.
ניקח כדוגמה את החלטת הממשלה לשיפור התחבורה הציבורית בטווח הקצר מאוגוסט 2021. לא פחות מ־83% מסעיפי ההחלטה יושמו במלואם. האם אתם מרגישים את השיפור בתחבורה הציבורית?
לא? אולי זה מפני שבין היעדים שסימנה לעצמה הממשלה לבין המציאות בשטח - ניצב מרחק רב. למשל, ההחלטה קבעה שיש להסיר את מגבלת המחיר המקסימלי על חניה ב"כחול לבן". אז המגבלה הוסרה - אבל הרשויות המקומיות לא מיהרו לייקר את המחיר. השלטון המרכזי סימן וי, אבל בשטח לא ניכר שיפור.
2הממשלה חייבת לדעת לשחרר
לפי שורה של מדדים בינלאומיים שפרסמו גופים מכובדים כמו הבנק העולמי, האיחוד האירופי וה־OECD, ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר בעולם מבחינת סמכויות השלטון המרכזי. וזה לא דבר טוב.
ממקום מושבה בירושלים, לממשלה קשה לדעת מה בדיוק צריכה כל קהילה, ומהם הכלים היעילים ביותר להתגבר על מכשולים בכל מקום. מי שיכולים לסייע כאן הם הגורמים ש"חיים את השטח": הרשויות המקומיות, המגזר השלישי ואפילו חברות פרטיות. הדיאגנוזה הזאת משתקפת במוניטור: אנחנו רואים שמעורבות של גופים חוץ־ממשלתיים בגיבוש החלטות ממשלה וביישומן משפרת פלאים את סיכויי הצלחתן.
3הפוליטיקה הקטנה משפיעה בגדול
הריטואל מוכר לעייפה: כשצריך לגייס אצבעות בכנסת לתמיכה בממשלה, פתאום ה"כיבודים" נשלפים: האגף לאזרחים ותיקים יעבור למשרד הנגב והגליל, הרשות לפיתוח הבדואים בנגב תמצא את עצמה במשרד התפוצות וזרוע העבודה שוב תשנה כתובת. המשא ומתן הקואליציוני מרכיב ומפרק יחידות שלטוניות, והופך אותן לאתנן פוליטי שמחליף ידיים כמטבע עובר לסוחר.
חמור מכך שמדובר בעניין לא אסתטי עד מגוחך, הוא גורם לפגיעה ממשית באזרח בקצה. תהליכי שיפור נעצרים, הסנכרון בין הגופים ניזוק, סדרי העדיפויות משתנים בחדות - והתוצאה היא שירות גרוע יותר לתושב.
4יש על מי לסמוך, וחשוב לשמור על זה
הדימוי הרווח של פקיד ממשלתי הוא של בירוקרט משועמם, אדיש ועצל - שעוסק בעבודה טכנית שממררת את חיי האזרח.
אנחנו כמובן לא מבטיחים שאין לזה שום אחיזה במציאות ושהכל מבוסס על אגדות פרי הדמיון, אבל אחרי החשיפה האינטנסיבית שלנו למנגנון הממשלתי, אנחנו בהחלט יכולים להעיד שיש בו הרבה עובדים מסורים, עמוסי כישרון ומקצוענים מהשורה הראשונה. הדבר היחיד שמפרידם בינם לבין השכר המפנק של השוק הפרטי הוא תחושת שליחות ורצון לעשות טוב לעם ישראל. לכו תבינו.
אבל זה לא מספיק. במציאות שבה ה"פקידים" גם זוכים להתקפות פרועות מצד פוליטיקאים וגם רואים שהאפשרויות בחוץ הופכות ליותר ויותר קורצות - למדינה קשה יותר ויותר להשאיר את הטובים בשורותיה. וגם ככה המצב הנוכחי לא מזהיר, בלשון המעטה.
ולא, הפתרון הוא לא פשוט "לשפוך כסף על הבעיה". כפי שאמרנו לא פעם, שיפור ההון האנושי בגופי הממשלה עובר דרך רענון השורות בשירות הציבורי, קיצור ושיפור תהליכי גיוס, הגברת הניידות בתפקידים בכירים, עידוד מצוינות וגמישות תעסוקתית.
5צריך לקצוב לממשלה זמנים
מתברר שאחד הגורמים המכריעים בשאלה האם ההחלטה נידונה להצלחה או לכישלון הוא לוח הזמנים. ברגע שמתווים ליישום ההחלטה אבני דרך, עם דד־ליין ברור לגמר ביצוע ולהתקדמות לשלב הבא - יישום ההחלטה הופך להיות הרבה יותר אפקטיבי.
אחרת, מה שקורה הוא גרירת רגליים, מסמוס ודחייה ל"אחרי החגים". הרי אם אין תאריך יעד, אז אי אפשר לבוא בטענות על כך שהממשלה לא ביצעה את המשימה בזמן, נכון?
6המפתח להצלחה: לקיחת אחריות
ראינו במעקב שלנו החלטות ממשלה שקמות ונופלות על דבר קיומו (או היעדרו) של גורם מרכזי שהוא הכתובת הראשית ליישום ההחלטה. כמובן, הוא לא אמור לבצע בעצמו את כל המשימות, אבל עליו מוטלת האחריות לעקוב אחרי היישום, לסנכרן בין הגופים הרלוונטיים השונים - או בקיצור: לגרום להחלטה לקרות.
כשמוגדר גורם מתכלל כזה, יש מי שמסתכל על הביצוע "מלמעלה" - ויכול לזהות נקודות תורפה, כשלים ומקומות שאפשר לחזק. כשאין גורם כזה - במיוחד בהחלטות מורכבות - כמעט בלתי נמנע שיהיה חוסר תיאום, המחויבות לפרויקט של כלל הגורמים תהיה כנראה קטנה יותר ויהיה הרבה יותר קל "לעגל פינות" ולמסמס משימות. אם כן, המסקנה ברורה: רוצים להצליח? קחו אחריות.
7חובה לפקוח עין
כולנו מכירים את דפיקות הלב המואצות שמגיעות כשמישהו שואל אותנו מה קורה עם מטלה שלגמרי שכחנו ממנה. מה באמת קורה עם זה? אנחנו מתחילים לפשפש בקבצים, להיכנס להיסטוריית השיחות, לשאול קולגה - ואולי אפילו להתחיל להניע את זה. העיקר לא להתבזות ולהיתפס בחוסר המעש שלנו.
אתם בוודאי לא תאמינו, אבל זה קורה גם בממשלה. ולפעמים, הדוא"ל ששולח התחקירן של המרכז להעצמת האזרח - הוא מה שגורם לתזוזות במנגנוני השלטון. אבל ההשפעה לא מסתכמת בפונקציה של שעון מעורר. ברוב המקרים, הממשלה לא מתחקרת באופן עקבי ומפורט את היישום של ההחלטות שלה. לכן, צריך מישהו שינטר את הפעולות, ימפה את החסמים ויציף את הכשלים ואת ההצלחות.
ולא פחות חשוב, כשבממשלה יודעים שיש מי שעוקב אחריהם, זה גורם להם לחשוב מראש איפה הם יכולים להשתפר. לכן אנחנו נמשיך לפקוח עין - ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף.