על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● עצרה טיסות לאיראן: כך כבשה לבנון את שדה התעופה שלה מידי חיזבאללה
● לאחר בזק ופז: מי המניות הישראליות הבאות שעלולות לאבד השקעה נורבגית
1הכותרות בעולם בעקבות שחרור עידן אלכסנדר: לטראמפ נמאס מנתניהו
לאחר שארה"ב קיימה משא ומתן ישיר עם חמאס וגרמה לשחרורו של החייל החטוף בעל האזרחות האמריקאית-ישראלית עידן אלכסנדר, בעולם מאמינים - לדונלד טראמפ נמאס מבנימין נתניהו. בגרדיאן נכתב כי "טראמפ מתעייף מהלחימה של ישראל בעזה". בערב שלפני שחרורו של אלכסנדר, סטיב ויטקוף, השליח של טראמפ למזרח התיכון, הבהיר "אנחנו רוצים להחזיר את החטופים הביתה, אבל ישראל לא מוכנה לסיים את המלחמה". בגרדיאן נכתב כי "זו הייתה האחרונה בשורת עלבונות בולטים ובעלי משקל מהבית הלבן שמרמזים כי בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל מתוסכלת מממשלתה - וייתכן שאיבדה עניין בגורלה".
אלון פנקס, הקונסול הישראלי בניו יורק לשעבר, אמר לגרדיאן "טראמפ לא נגד ישראל, אבל גם לא אכפת לו מישראל. נתניהו הפך למטרד - ומטרד שלא מוסיף לחשבון הבנק".
בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי "הגישה של טראמפ כלפי ישראל קשה יותר ממה שרבים בישראל ציפו, והוא הפך מדמות התומכת ביותר בישראל בתקופת כהונתו הראשונה לגורם פחות צפוי בתקופה השנייה". יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר לוול סטריט ג'ורנל כי "זה לא סוף ירח הדבש". והוסיף כי בקרב הישראלים "יש הבנה מפוכחת שטראמפ הוא לא ראש ממשלת ישראל, אלא נשיא ארה"ב". אולם, יואל גוזנסקי, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי אמר כי "ארה"ב פועלת לפי תסריט אחר באזור, שלא בהכרח כולל את ישראל".
באטלנטיק, בניתוח של יאיר רוזנברג, נכתב כי בעוד ש"רוב הישראלים רוצים לסיים את המלחמה, ראש הממשלה שלהם לא". רוזנברג אומר כי הנתק בין טראמפ לישראל אינו קיים. "הפער איננו בין הנשיא לישראל - אלא בין הנשיא למנהיג ישראל". לפי רוזנברג, "רוב הישראלים תומכים במה שעושה טראמפ ומתנגדים לגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למלחמה בעזה".
רוזנברג מסכם, "ישראל של היום היא חברה מותשת ממלחמות שרוצה את בניה ובנותיה חזרה, ולא לקדם תרחיש קיצוני שהגה הימין הקיצוני: לגרש את תושבי עזה ולכבוש את הרצועה ללא הגבלת זמן. רק 20% מהישראלים תומכים בהקמת התנחלויות יהודיות בעזה, ורק 16% תומכים בשלטון צבאי ממושך שם. בהתחשב במציאות הזו, טראמפ אולי מבין כעת שבן־שיחו הישראלי הוא טיגריס נייר - חסר לגיטימיות ציבורית. השאלה היא: עד כמה הוא ילחץ כדי לנצל את יתרונו? לעת עתה, המו"מ על שחרור אלכסנדר שהציב את נתניהו בשוליים - והמהלכים הבאים של צוות טראמפ לקראת עסקת בני ערובה והפסקת אש כוללת - מרמזים שממשלו כבר בחר צד: צד הרוב הישראלי".
מתוך הגרדיאן מאת אמה גרהם-אריסון. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת קרי קלר-לין. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך האטלנטיק מאת יאיר רוזנברג. לקריאת הכתבה המלאה.
2סקר חדש: רוב הגרמנים רואים את ישראל באור שלילי
דוח חדש של קרן ברטלסמן מעלה ממצאים מדאיגים על היחס של הציבור הגרמני כלפי ישראל והיהודים, פורסם בשפיגל הגרמני. עמדות שליליות כלפי ישראל התחזקו משמעותית בקרב הציבור הגרמני, יותר משליש מהנשאלים הביעו תמיכה באמירות אנטישמיות, ורובם מחזיקים בדעה שלילית על ממשלת ישראל. לצד עלייה בתמיכה בזיכרון השואה כערך פוליטי מרכזי, ניכרת ירידה חדה בתחושת האחריות ההיסטורית של גרמניה כלפי העם היהודי. הסקר מדגיש את הפער ההולך וגדל בין עמדות הציבור בגרמניה לבין אלו בישראל, ומעורר שאלות מטרידות על עתיד היחסים בין שתי המדינות.
הסקר בחן כ-2,700 נשאלים בגרמניה ובישראל, והשינויים שנרשמו בדעת הקהל ברובם קרו אחרי ה-7 באוקטובר. לפי הסקר, "רק 36% מהאזרחים הגרמנים שנשאלו ציינו כי יש להם 'דעה טובה מאוד או די טובה' על ישראל. מדובר בירידה של 10% לעומת הסקר הקודם מ־2021. לגבי ממשלת ישראל, 59% מהנשאלים הביעו דעה שלילית - ב־2021 היו אלה רק 43%. אין כמעט הבדל בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית".
הממצאים המדאיגים במיוחד נוגעים לאנטישמיות הגוברת בגרמניה ולעלייה של אנטישמיות בעיקר בקהל הצעיר. לפי הסקר, יותר משליש מהגרמנים "הביעו הסכמה לנוסחים אנטישמיים קלאסיים". 27% הסכימו לאמירה שליהודים יש יותר מדי השפעה בעולם (ב־2021 היו אלה 24%). העלייה החדה ביותר נרשמה בקרב בני פחות מ־40: 28% הסכימו לאמירה - פי שניים מאשר ב־2021".
נכתב כי "התמונה של גרמניה בישראל חיובית בהרבה: 60% מהנשאלים הישראלים הביעו "דעה טובה מאוד או די טובה" על גרמניה. 42% מהנשאלים העריכו לחיוב את ממשלת גרמניה הקודמת, ורק 17% לשלילה. עם זאת, הספקנות בישראל גברה. כך, בשנת 2021, "55% מהישראלים שנשאלו חשבו באופן חיובי על ממשלת גרמניה".
מתוך השפיגל מאת כריסטוף שולט. לקריאת הכתבה המלאה.
3כך המאבק הפלסטיני איבד מומנטום
מאז מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, נדמה היה כי הסוגיה הפלסטינית זוכה לתשומת לב בינלאומית מחודשת כשהנושא הפלסטיני "הגיע לראש סדר היום הבינלאומי". אך המאבק הפלסטיני איבד מומנטום "ונמוג במהרה", פורסם בניתוח של אהרון דייוויד מילר, ולורן מורגנבסר, מקרן קרנגי לשלום בינלאומי ל-Foreign Policy. שילוב של תמיכה אמריקאית בלתי מסויגת בישראל, אדישות מצד מדינות ערב, ופיצול פנימי חריף בזירה הפלסטינית, גרמו לכך שלא רק שהנושא לא התקדם, אלא הפך רחוק שנות אור מהשגת פתרון מדיני.
"עד סוף 2023, כאשר הקהילה הבינלאומית מצאה את קולה הפרו־פלסטיני וקמפוסים בארצות הברית געשו בהפגנות שלא נראו מאז מלחמת וייטנאם, נדמה היה שזמנם של הפלסטינים הגיע סוף־סוף, ושהנושא לא ניתן עוד להכחשה. איך ייתכן שלא?", נכתב. אולם לפי החוקרים, כעת שהנשיא אמריקאי יוצא למסעו הראשון במזרח התיכון "הנושא הפלסטיני נדחק".
מה שגרם לכך הוא שילוב של מספר גורמים: "חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית, התמיכה הבלתי מתפשרת של ממשל ביידן וכעת גם טראמפ בממשלת נתניהו, סירובן של מדינות ערביות מרכזיות לדרוש מחיר משמעותי מישראל, והכאוס המוחלט של התנועה הלאומית הפלסטינית", נכתב.
כעת, "לאחר 7 באוקטובר והסבל האנושי שגרר, קשה לדעת מה יוכל להחזיר את הנושא הפלסטיני לקדמת הבמה, קל וחומר ליצור מסלול לפתרון שיסיים את הסכסוך. הפרדוקס של 7 באוקטובר ברור: מצד אחד, הוא הדגים באימה שהפתרון האפשרי היחיד לסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא היפרדות במשא ומתן; מצד שני, הוא הפך את השגת הפתרון הדו-מדינתי לדבר כמעט בלתי אפשרי", נכתב.
למרות שהתמיכה במאבק הפלסטיני עלתה במדינות כמו ספרד, אירלנד ונורבגיה, שאף הכירו במדינה פלסטינית, "ההשפעה העיקרית של הביקורת הבינלאומית הייתה דווקא חיזוק עמדתה של ממשלת הימין בישראל, שזכתה לתמיכת ארצות הברית בעמידה מול הניסיונות לכפות עליה מחיר ממשי", נכתב.
"כעת, כאשר טראמפ מבקר במפרץ, אפשר לשאול את השאלה - אם מדינות ערב אינן מוכנות להתגייס למען הפלסטינים, מי כן?". לפי החוקרים, "ייתכן שזה לא נוח פוליטית להודות בכך, אך הפלסטינים עצמם מילאו תפקיד מפתח במצוקתם הנוכחית. מתקפת 7 באוקטובר טלטלה את הישראלים, והרחיקה אותם מהשלום עם שכניהם. הציבור הערבי לא התקומם נגד משטריו - ודאי שלא נגד ישראל - והאזור לא שקע במלחמה רב-חזיתית. ישראל יצאה מן האירוע כמעין הגמון אזורי, בעלת שליטה בהסלמה שחשפה את פגיעותה של איראן והשמידה את שלוחתה בעלות מיליארדי הדולרים בלבנון. לא היה משבר ביחסים בין ארה"ב לישראל, ולמרות בידודה הגובר של ישראל - ממשלת נתניהו לא הפכה למצורעת בזירה הבין־לאומית. התנועה הלאומית הפלסטינית - שמעולם לא שבה לאיזון מאז מותו של יאסר ערפאת - מפולגת, מסוכסכת ומשותקת מתמיד", נכתב.
מתוך ה-Foreign Policy מאת אהרון דייוויד מילר, ולורן מורגנבסר. לקריאת הכתבה המלאה.
4מלונות מפוארים ומופעי ראווה: כך מתחרות המדינות הערביות על טראמפ
ביקורו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במזרח התיכון התחיל היום עם נחיתה בסעודיה, יימשך ארבעה ימים ויכלול בין היתר את קטאר ואיחוד האמירויות. הביקור הופך לתחרות של ממש בין המדינות, שמשתדלות להרשים את הנשיא, שמחפש איפה להשקיע. הסעודים ינסו להרשים את טראמפ במופע רחפנים, קטאר תציע לו מטוס בואינג חדש, ואפילו "סידורי השינה שלו עומדים בפני תחרות קשה", פורסם באקונומיסט.
פרשנים אומרים בפה אחד, הביקור של טראמפ במדינות הערביות יהיה בעיקר עסקי. "מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, כבר הציע 600 מיליארד דולר במסחר והשקעות בארבע השנים הבאות. זהו מספר מופרז לחלוטין, אך הוא משקף הבנה של מה מניע את מר טראמפ. שליטי המפרץ יעניקו לו הבטחות גדולות שיוכל להציג בבית. ובתהליך הזה, הם מקווים לגרום למדינותיהם להיראות מושכות יותר עבור משקיעים אמריקאים פוטנציאליים", נכתב באקונומיסט.
ומה לגבי המצב האזורי הרעוע? המדינות הערביות צפויות ללחוץ על טראמפ בשני נושאים עיקריים. סיום המלחמה בעזה ומשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן. הראשון, דורש מטראמפ לללחוץ על נתניהו לסיים את הלחימה. הסכם הגרעין עם איראן והסבב הרביעי של השיחות עבר "באופן סביר" ואמריקה אף טענה שהשיחות היו "מעודדות".
מנהיג נוסף שמנסה להתחרות על כיסו של טראמפ הוא אחמד א-שרע, נשיא סוריה החדש, שנואש "שארה"ב תסיר את הסנקציות על המדינה". לשם כך, הנשיא הסורי "מנהל לאחרונה מתקפת חיזור, מנסה לפתות את טראמפ בהבטחות לשלום עם ישראל ומענקי נפט וגז לחברות אנרגיה אמריקאיות".
ומי צפוי להשאר מחוץ למעגל? ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. "המלחמה המתמשכת בעזה גורמת לכך שאיש במפרץ אינו רוצה לארח אותו. אפילו איחוד האמירויות, שכוננה קשרים רשמיים עם ישראל ב־2020, מתייחסת אליו כאל 'פרסונה נון גרטה' (אישיות בלתי רצויה, י"פ). גם טראמפ לא מתכנן לעצור בישראל בדרכו חזרה לוושינגטון", נכתב באקונומיסט.
"טראמפ יחזור הביתה ב־16 במאי עם עסקאות ההשקעה שלו, ואולי גם עם מטוסו החדש. פריצות דרך גדולות בעזה, איראן וסוריה עשויות להיות חמקמקות יותר. אך ביקורו במפרץ עשוי בכל זאת לסמן שינוי בגישתה של ארה״ב לאזור - כזו שאינה מיישרת קו עוד עם האינטרסים של ישראל", נכתב.
מתוך האקונומיסט. לקריאת הכתבה המלאה.