ח''כ חנוך מילביצקי, הליכוד (''פעמיים הפוך'', גלי ישראל, 18.4.25) / צילום: מתוך אתר הכנסת
לאחרונה הרשימה של חברי כנסת שנקראו לחקירה במשטרה, בין אם באזהרה ובין אם לעדות פתוחה, הולכת ומתארכת. חלק מהפוליטיקאים הבהירו כי אין להם שום כוונה לשתף פעולה עם המשטרה. מי שגיבה את אלה שסירבו להגיע למשטרה היה ח"כ חנוך מילביצקי, שנימק בפשטות: "ברור לחלוטין שזה הליך לא חוקי ולא נכון". האם כך?
● המשרוקית | האם קוצצו ממערך הכבאות יותר מ־200 מיליון שקל?
● המשרוקית | אי־תעסוקת החרדים: כמה זה עולה לכלכלה הישראלית?
כפי שהסברנו בעבר, החסינות הפרלמנטרית בישראל מתחלקת לשני סוגים. הראשון הוא החסינות המהותית, הנובעת מסעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם: "חבר הכנסת לא יישא באחריות פלילית או אזרחית… בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל־פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה - בכנסת או מחוצה לה - אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו". כלומר, זו חסינות שמוקדשת לכך שחברי כנסת יוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא, והיא אינה ניתנת להסרה, אפילו ביוזמת חבר הכנסת עצמו.
הסוג השני הוא החסינות הדיונית, הכוללת חסינות מהליכים פליליים כמו מעצר, חיפוש, האזנות סתר ועוד. בעבר היא גם כללה את החסינות מהעמדה לדין פלילי, והיה צורך לבקש את הסרתה לאחר הגשת כתב אישום, אך מאז 2005 באחריות חבר הכנסת הנאשם לבקש את החסינות אם הוא חושב שהמעשים בגינם מבקשים להעמידו לדין חוסים תחת החסינות המהותית (קרי, היו חלק ממילוי תפקידו), או שהאישום הוגש "שלא בתום־לב".
למה צריך את כל זה? "הרציונל לדיני החסינות הוא לאפשר לחברי הכנסת לפעול ללא מורא, ושהרשות המבצעת לא תפעל לצמצם את יכולתם לבצע את תפקידם", מסביר פרופ' איתי בר־סימן־טוב, חוקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ויו"ר משותף של האגודה הישראלית לחקיקה.
עוד הוא מוסיף כי החסינות בישראל רחבה ביחס למדינות רבות בעולם, שכן בה החסינות המהותית חלה גם על מעשים מחוץ לכנסת, בעוד במדינות רבות היא מוגבלת למה שנעשה בתוך בית המחוקקים.
אז האם באמת אסור לחקור חברי כנסת? ייתכן ששמתם לב שלא כללנו את העניין בדוגמאות של החסינות הדיונית, ולא בכדי. "חוק חסינות חברי הכנסת קובע את סוגי הפעולות השלטוניות שלחברי כנסת יש חסינות מפניהן, וזימון לחקירה במשטרה אינו נכלל בהן", אומר פרופ' ברק מדינה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "משום כך, הדין הוא שחברי כנסת חייבים להתייצב לחקירה, כמו כל אדם אחר. בית המשפט קבע זאת לעניין חקירתו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, וזה חל, בהיקש, גם על חסינות חברי הכנסת".
אבל בביצוע יש לחברי הכנסת קלף חזק: "כללית, המשטרה רשאית לבקש משופט להוציא צו למעצרו של אדם שנחוץ לצורך חקירה ומסרב להתייצב", ממשיך מדינה. אלא ש"חוק החסינות מקנה לחברי כנסת חסינות ממעצר, אלא אם נתפסו בשעת מעשה פשע. ניתן להעמיד חבר כנסת לדין בגין סירובו להתייצב לחקירה, אך זה מחייב הליך פלילי. ניתן גם להגיש תלונה לוועדת האתיקה, אך לא ניתן לכפות התייצבות לחקירה בדרך של מעצר".
מח"כ מילביצקי לא נמסרה תגובה.
בשורה התחתונה: דברי מילביצקי לא נכונים. החוק מעניק לחברי הכנסת חסינות מכלי חקירה שונים, אך זימון לחקירה במשטרה אינו אחד מהם.
תחקיר: עדין קליין