פרופ' אדוארד יעקובוב / צילום: סיון פרג'
אישי: נשוי + 2 ונכד, גר בחולון
מקצועי: נשיא המכון הטכנולוגי חולון (HIT)
ילדות ומשפחה: גדלתי בעיר קוקנד שבאוזבקיסטן, שהיא רחוקה מהמרכז אבל ידועה כעיר של חינוך. אבי היה מורה להיסטוריה וכלכלה ואמי רופאת ילדים. הייתי תלמיד מצטיין. זכיתי במקום ראשון ב-1967 באליפות במתמטיקה, וקיבלתי תעודה מסגן הנשיא למדעים של כל ברית המועצות.
● פורטפוליו | השירות ב-8200, העבודה הראשונה בטבע והפרסומת שעוררה סערה
● פורטפוליו | בלי תואר ראשון או שירות צבאי: המזכירה שהפכה למנכ"לית תוך שנים בודדות
● פורטפוליו | הסבים שלו ייסדו את תל אביב, את קרן ההשקעות שלו הקים עם חבר מכיתה א'
בית הספר: 30% מהילדים והמורים בבית הספר היו יהודים. על מדינת ישראל היה אסור לדבר, אבל באופן כללי לא סבלנו מאנטישמיות. עם זאת, מקרה אחד זכור לי: יום אחד ילד התחיל לצעוק - להרוג את כל היהודים! כשהמנהלת התערבה, היא צעקה דווקא עליי. היא אמרה: אתה היית צריך לעצור אותו בכל דרך אפשרית.
חולם על ישראל: מלחמת ששת הימים התחילה כשהייתי ילד. אמרו לנו שישראל מותקפת מכל כיוון. אספתי כמה חברים ואמרנו - הולכים להגן על המולדת! ברגל! בקושי הצלחנו למצוא את ישראל על המפה, אז לא הגענו רחוק. אבל החלום לעלות לארץ היה קיים כל הזמן.
אוניברסיטה: למדתי לתואר ראשון, שני ודוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת טשקנט. בגיל 30 קיבלתי מינוי לפרופסור חבר. באותן השנים גם פגשתי את אשתי, התחתנו והבאנו שתי בנות לעולם.
לעלות בלי רכוש: כשהתחילה הפרסטרויקה, המצב הידרדר. בחנויות היו רק מלח וגפרורים. אנשים הפכו אכזריים מאוד. הם קיוו שהיהודים יעזבו וישאירו את כל הרכוש. יום אחד דפקה אישה בדלת ואמרה: 'אפשר להיכנס רגע? הו! כאן הבן שלי יגור'. אמרתי לה: 'בסדר, עוד שנה'. אז היא אמרה: 'אנחנו יודעים איפה אשתך עובדת ואיפה הבנות לומדות'. האווירה הפכה מאוד קשה. יצאנו לישראל עם 400 דולר בכיס, וזהו.
קבלת פנים: כשהגענו לחולון גרנו בדירת חמישה חדרים, אני, אשתי ושתי בנות, אחי וההורים שלי. עשר דקות אחרי שנכנסנו, הגיעו השכנים. הם אמרו: ברוכים הבאים, אתם העולים הראשונים בשכונה ואנחנו רוצים לעזור. ראו שהבית ריק, בתוך שעה ריהטו הכול. בגלל השכנים לא חלמתי לעזוב את חולון גם כשהתקבלתי לטכניון והעדפתי לנסוע בשישה אוטובוסים. לא רציתי לעשות לבנות הגירה שנייה.
המכון הטכנולוגי: בשלב מסוים קרוב משפחה אמר לי - אתה יודע שיש מכון טכנולוגי ליד הבית שלך? במכון היו אולי 1,000 סטודנטים, ארבעה בניינים בלי גדרות ושער, והוא לא מוכר בידי המל"ג. אמרתי: בואו נקים תוכנית למתמטיקה יישומית. אספתי כמה אנשים טובים מאוד - מהטכניון, ממכון ויצמן, הכשרנו מתמטיקאים ברמה גבוהה לתעשייה. אחר כך דאגנו שהמל"ג יכיר בתואר במחשבים, אחר כך בכל מקצועות ההנדסה. הם הבינו שחסרים מהנדסים דרומה מחיפה.
מספרים: יש במכון כ-6,000 סטודנטים ב־20 תוכניות, 11 מהן לתואר ראשון ותשע לתואר שני, עם ובלי תזה. בין המקצועות: עיצוב, מתמטיקה, ניהול וגם קדם־רפואה ובריאות דיגיטלית. המכון מתוקצב בידי הות"ת ושכר הלימוד הוא אוניברסיטאי.
הנדסה ורפואה: יש לנו מסלול חדש, התוכנית לטכנולוגיות דיגיטליות ברפואה. יזם אותה פרופ' רפאל ברכאן, סגן הנשיא ליזמות, חדשנות ובינלאומיות במכון. הבנו שיש דמיון בשימושי מתמטיקה בהנדסה ורפואה. נשקיע בתוכנית עשרות מיליוני שקלים. במסגרתה נקים את Living Lab, דירה חכמה המשמשת למחקר, פיתוח, הטמעה והערכה של פתרונות מתקדמים בתחומי הטיפול הביתי, בשיתוף בתי החולים וקופות החולים.
יעד אחר: התפקיד שלנו שונה מהאוניברסיטאות. הן מקדמות את המדע, ותוכניות הלימוד שלנו מעודדות גם תעסוקה. 65% מהתלמידים משלבים לימודים עם עבודה; 40% הם דור ראשון לאקדמיה, הם מגיעים עם מוטיבציה גבוהה מאוד; 90% מוצאים עבודה במקצוע.
לא אוניברסיטה: אנחנו לא צריכים לבזבז את הזמן על 'כן או לא אוניברסיטה'. לא השם קובע, אלא המהות. מתוך 200 חברי הסגל שלנו, שליש הם פרופסורים. בחמישה מקצועות אנחנו רשאים להעניק פרופסור חבר. היינו שמחים להצטרף לאיגוד האוניברסיטאות היישומיות. זה שונה מאוניברסיטת מחקר, אבל טוב לא פחות.
המכתב לשר קיש: לא חתמנו על מכתב ראשי האוניברסיטאות ולא נשבות בנושאים פוליטיים. אנחנו מחויבים לכל המגזרים. האוניברסיטאות האחרות אולי הרגישו שככה הן שומרות על חופש הביטוי. אנחנו לא הרגשנו את זה.
חולון: אני מבין את ראש העיר (שי קינן - ד"א) שרוצה לסגור חלק מהמוזיאונים. הם משרתים את האוכלוסייה מחוץ לעיר או שתושביה מבקרים בהם פעם אחת בלבד. אנחנו רוצים לשתף איתו פעולה כדי להקים מוזיאון מדע וטכנולוגיה עם תערוכות מתחלפות, אנחנו רוצים להיות מעורבים בחינוך הטכנולוגי מגיל גן, גם בשכונות המאתגרות יותר.