שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הטיל ביום רביעי האחרון פצצה כאשר איים להתערב בעצמאות בנק ישראל אם האחרון לא יפעל נגד הגבלת חשבונות הבנק של מתנחלים הנתונים לסנקציות בינלאומיות.
סמוטריץ' הזהיר מפני כוונתן של מדינות באיחוד האירופי להטיל סנקציות נוספות על "ישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון". הוא אף איים לחייב את בנק ישראל לספק שירותים פיננסיים למי שהבנקים הגבילו את פעולתו בגלל סנקציות, ולקדם חקיקה שתחייב את הבנקים בתשלום פיצויים ללקוחות שנפגעו.
● בנק ישראל עונה לסמוטריץ': בנקים יוכלו לסרב לתת שירות למי שהוטלו עליו סנקציות
● המטרה החדשה שסימנו באירופה: יתרות המט"ח של בנק ישראל
הסאגה הנוכחית החלה ב־2024, כאשר ממשל ביידן הטיל סנקציות נגד מתנחלים וגורמים המעורבים באלימות בשטחים. לסנקציות הללו הצטרפו האיחוד האירופי, קנדה ובריטניה. עם כניסתו של ממשל טראמפ לתפקיד, בוטלו הסנקציות על אותם מתנחלים, אך נותרו בתוקף הסנקציות שהטילו יתר המדינות.
בניגוד לדימוי שלהן, הסנקציות אינן אוסרות לבצע כל פעילות בנקאית. עו"ד ליאת עיני־נצר, שותפה בכירה במשרד ב. לוינבוק ושות', המתמחה בייצוג בנקים, מסבירה כי מי שהוטלו עליו סנקציות יכול עדיין לנהל חשבון עו"ש, להעביר משכורת ולשלם לרשויות ובסופר - אך הוא מוגבל בפעולות מסוימות כגון העברת מט"ח.
עיני־נצר מזהירה כי "חקיקה ישראלית שתחייב את הבנקים שלא לציית לסנקציות עלולה לגרום נזק משמעותי לכלכלה הישראלית, שכן הבנקים עלולים להיחשב בעצמם למפירי סנקציות, מה שעלול לנתק את הכלכלה הישראלית מהמערכת הבנקאית העולמית. חקיקה כזו גם עלולה לפגוע במי שהוטלו עליו סנקציות, שכן העברת כספים על־ידו לבנק בחו"ל עלולה להביא לכף שהכסף שלו יוקפא בחו"ל".
וזה לא נעצר כאן. מי שעוד עלולים להיפגע הם לקוחות מן השורה, הזקוקים לשירותים פיננסיים בחו"ל, ובהם העברת כספים וקבלת אשראי, ועלולים להיות מוגבלים. גם זו הסיבה לכך שהבנקים מקפידים לציית לסנקציות כחלק מניהול הסיכונים שלהם, אפילו אם החוק בישראל לא מחייב אותם לפעול כך.
הבנקים תחת לחץ
התזמון לשליחת מכתבו החריף של סמוטריץ' למפקח על הבנקים, דני חחיאשוילי, והחלטתו לפרסמו בפומבי ברשתות החברתיות, לא היו מקריים. סמוטריץ' ידע שבפיקוח על הבנקים עומדים לפרסם את ההוראה בנושא יישום הסנקציות לבנקים. הוא מיהר להקדים ולשלוח מסר לבסיס הפוליטי שלו כנראה כדי לתפוס את הנרטיב שהוא נאבק נגד איומי העיצומים מאירופה, ולגלגל את האחריות אל המערכת הבנקאית.
סמוטריץ' מבקש להציג את הסיכונים כזניחים, מאחר שלטענתו "מדובר בסנקציות אירופיות שהשלכותיהן והסיכונים הגלומים בהן למערכת הבנקאית הם מינימליים - בשונה מסנקציות אמריקאיות שהסיכון הכרוך בהפרתן גדול בצורה משמעותית". אלא שסמוטריץ' עצמו קרא בשעתו להתנגד גם לסנקציות האמריקאיות, שהפרתן מסוכנת לדבריו.
סמוטריץ' עלה על מסלול ההתנגשות מול הבנקים בנושא הציות לסנקציות הבינלאומיות כבר בשנה שעברה, אז הטיל ממשל ביידן עיצומים על מספר מתנחלים. "אנחנו לא רפובליקת בננות של ארה"ב", אמר אז שר האוצר, ולחץ על בנק ישראל למצוא פתרונות לטובת הלקוחות שהוטלו עליהם הסנקציות.
שיח זה התגלגל בסופו של תהליך לכדי ההוראה החדשה של הפיקוח על הבנקים. ההוראה מגינה בשורה התחתונה על שיקול־דעתם המלא של הבנקים לציית לסנקציות הבינלאומיות, למורת־רוחו של סמוטריץ'. אבל היא גם מספקת ליו"ר הציונות הדתית כמה "הישגים" סמנטיים להיתלות בהם אל מול הבייס הפוליטי, כמו האיסור על הבנקים להקפיא אוטומטית את השירותים ללקוח שהוטלו עליו עיצומים מבלי לספק לו מענה מינימלי.
"הבנקים יצטרכו לתמרן"
בנק ישראל מתנגד כמובן לחקיקה שתתערב בעצמאותו ובשיקול־הדעת של הבנקים. עם זאת, טיוטת ההוראה שפרסם חחיאשוילי ביום חמישי ממשיכה את הקו הזהיר שמיישם הפיקוח בשנים האחרונות.
כך, הטיוטה מנחה את הבנקים לבצע "ניהול סיכונים אפקטיבי" כדי להימנע מלחשוף את עצמם להפרה של סנקציות. הבנקים נדרשים לגבש מדיניות ונהלים, ואף להסתייע לשם כך במומחים חיצוניים.
הפיקוח מבהיר כי בנק שגיבש מדיניות יהיה רשאי לסרב להעניק שירות ללקוח שהוטלו עליו סנקציות, מבלי שהדבר ייחשב ל"סירוב בלתי סביר". בכך מעניק הבנק המרכזי גיבוי לבנקים מפני ביקורת ברוח סמוטריץ'.
מנגד, הטיוטה אוסרת על הבנקים ליישם מדיניות של "הימנעות גורפת מראש" ממתן שירותים. במילים אחרות, הבנקים לא יורשו לסרב מראש לשרת לקוחות שהוטלו עליהם סנקציות, אלא יהיה עליהם לבחון כל מקרה לגופו.
אם הוחלט להגביל את הפעילות, יהיה על הבנק למסור ללקוח בהקדם הודעה מנומקת על כך בכתב - כולל עדכון לגבי הפעולות שאותן יורשה הלקוח להמשיך ולבצע ולגבי ערוצי השירות הזמינים עבורו.
פרופ' רות פלאטו־שנער, ראש המרכז לדיני בנקאות ורגולציה פיננסית במכללה האקדמית נתניה, סבורה כי הבנקים נקלעו בעקבות האירועים האחרונים למצב מורכב מבעבר. לדבריה, "כבר לא ניתן יותר לציית באופן גורף למשטרי הסנקציות, אלא על הבנקים להפעיל שיקול־דעת לגבי כל לקוח ולקוח".
פלאטו־שנער מסבירה כי על הבנקים יהיה לבחון באיזה משטר סנקציות מדובר (מי המדינה המטילה ומה חומרת הסנקציה), מיהו הלקוח (האם מדובר באדם או בתאגיד), מהי ההתנהגות המיוחסת לו, ומהם השירותים הבנקאיים שהוא מבקש לקבל.
"יתכן שבנק יוכל לאפשר ללקוח התנהלות כלכלית בסיסית כמו תשלום לצורכי מחיה שוטפת, אך לחסום פעולות פיננסיות אחרות כמו העברות לחו"ל פעילות במט"ח או ניירות ערך. במילים פשוטות - הבנקים יצטרכו לתמרן".
תביעות נגד הבנקים
האם הבנקים יצליחו למצוא בסופו של דבר את הדרך שתגרום לכולם להיות מרוצים? פלאטו־שנער אופטימית. "הפיקוח מטיל למעשה על הבנקים תפקיד מעין שיפוטי, על כל המורכבות הכרוכה בכך", היא אומרת. "אבל זו לא הפעם הראשונה. גם כללי איסור הלבנת הון ומימון טרור מחייבים את הבנקים להפעיל שיקול־דעת ולקבל החלטות לגבי פעילות של לקוחות. הניסיון מראה שהבנקים בדרך־כלל מצליחים בכך".
בינתיים, הבנקים מקפידים על ציות גם במחיר של חשיפה לתביעות. כך, איתן ירדני מחוות מעון הגיש תביעה בגובה 1.1 מיליון שקל נגד בנק לאומי ונגד חברת התשלומים פייבוקס וחברת האשראי מקס בגין הגבלות על חשבונו ועל פעילותו הפיננסית.
שלמה שריד, ממייסדי ארגון צו 9, הגיש תביעה בגובה 600 אלף שקל נגד בנק הפועלים בגין הגבלת פעילותו בחשבון, ותבע אף הוא את מקס ואת פייבוקס.
תביעות דומות הוגשו על־ידי אביחי סוויסה, מנכ"ל ארגון השומר יו"ש, ועטרת ירדני, אשתו של איתן. כל התובעים מיוצגים על־ידי עורכי הדין צופית נהון ועובדיה אליצור.
למרות שממשל טראמפ הסיר את הסנקציות, התביעות שכבר הוגשו בנושא נגד הבנקים ממשיכות להתנהל, בטענה לנזקים שנגרמו או מתוך רצון מצד התובעים להשיג הכרעה עקרונית לטובתם.