מערכת הלייזר ''מגן אור'' / צילום: דובר צה''ל
מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות למובילה טכנולוגית עולמית בתחום ההגנה האווירית באמצעות לייזר, עם מערכת "מגן אור" שצפויה להיכנס לשירות מבצעי ברבעון האחרון של השנה. עם זאת, מאחוריה מדביקות את הקצב שורת מדינות גדולות - מסין במזרח ועד ארה"ב במערב - ששואפות לעקוף אותה, או כבר מפעילות מערכות לייזר מבצעיות, אם כי בעלות יכולות מצומצמות יותר.
● לא רק הגנה מטילים: הלייזר הישראלי בדרך גם לכוחות בשטח
● כ־10 דולר ליירוט: כל מה שכדאי לדעת על מערכת הלייזר הישראלית
רפאל, המפתחת הראשית של "מגן אור", חשפה בשבוע שעבר את מערך הלייזר המלא של החברה, הכולל שלושה מרכיבים: Lite Beam, מגן אור נייד (גרסה M), ומגן אור. מערכת Lite Beam אינה מהפכנית, עם לייזר בעוצמה של 10 קילו־וואט, אך נועדה להיות קלה להתקנה על רכבי 4X4 ונגמ"שים, כדי לספק הגנה טקטית ניידת לכוחות מתמרנים מפני רחפנים ומל"טים.
מגן אור נייד היא גרסה מוקטנת של המערכת המרכזית, עם מכוון בקוטר 250 מ"מ והספק של 50 קילו־וואט. היא מיועדת להתקנה על משאית 8X8, ומתוכננת לספק הגנה ניידת מפני רקטות, כטב"מים ופצמ"רים - הן לכוחות מתמרנים והן לתשתיות אסטרטגיות, בפריסה מהירה.
המערכת המרכזית - מגן אור - היא מערכת ייחודית. עוצמת הלייזר שלה מגיעה ל־100 קילו־וואט, והמכוון שלה, בקוטר 450 מ"מ, מאפשר טווח פעולה מוגדל, דיוק גבוה יותר ויעילות משופרת. המאפיינים האלה מעניקים לה טווח יירוט של כ־10 קילומטרים, בעלות יירוט נמוכה במיוחד - כ־10 דולרים בלבד.
הכניסה של מגן אור לשירות מבצעי תציב את ישראל בחוד החנית בתחום בעולם, אך זו לא תהיה מערכת הלייזר המבצעית הראשונה בעולם. גלובס עושה סדר בשחקניות הבולטות בזירת הלייזר העולמית.
ארה"ב
מי שמובילה עוד משנות ה־60 את תחום לוחמת הלייזרים היא ארה"ב. זכורה היטב יוזמת ההגנה האסטרטגית שהנשיא המנוח רונלד רייגן השיק ב־1983, וזכתה לכינוי פרויקט "מלחמת הכוכבים". זו כללה הגנה מפני טילים, בשל החשש מהיכולות הגרעיניות של ברית־המועצות, כולל לוויינים שמצוידים במערכות הגנה באמצעות לייזר.
כיום, בוושינגטון שוקדים על מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתית שמתכנן הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ. הוא העריך את תקציב הפרויקט בכ־175 מיליארד דולר, אף שמשרד התקציבים של הקונגרס מתמחר אותו בכ־831 מיליארד דולר.
כמו כן, ארה"ב החליטה בפברואר אשתקד להציב מערכות יירוט בלייזר על נגמ"שים מדגמי סטרייקר בעיראק, אבל בתוך כשלושה חודשים בלבד סיפר תת־מזכיר הצבא לנושאי רכש, דאג בוש, כי הביקורות לא היו נלהבות.
ארה"ב החליטה להשתמש בלייזר בהספק 50 קילו־וואט, אלא שהוא ככל הנראה גבוה מדי ביחס לזירה העיראקית ומאפייניה. "אנחנו מוצאים אתגרים בנוגע לשימוש בנשק אנרגיה ברמות הספק שונות", סיפר בוש לחברי ועדה בסנאט. "ההספק (50 קילו־וואט) מתגלה כמאתגר במסגרת שילובו ברכב שנמצא בתנועה. זה נובע מפיזור החום, היקף האלקטרוניקה והבלאי השוטף מרכב שפועל בסביבה טקטית".
בתקופת הפריסה בעיראק של מערכות בהספק 50 קילו־וואט, צבא ארה"ב סגר חוזה עם לוקהיד מרטין לרכישת מערכות "ולקירי" העוצמתיות במיוחד, עם הספק של כ־300 קילו־וואט, לטובת פריסתם על משוריינים. בעת החתימה בפברואר 2024, קיוו בארה"ב כי האספקות של המערכות יתבצעו ברבעון השלישי של 2025.
סין
מי שלא רק משתמשת במערכות הגנה אווירית באמצעות לייזר, אלא אף משתמשת בהן לטובת פיתוח אינטרסים דיפלומטיים היא סין. בבייג'ינג משתמשים במערכת "שן נונג", שאותה ניתן לפרוס על בסיס מכולת הפעלה או רכבי 4X4.
המכ"ם של שן נונג מסוגל לזהות איומים במרחק של 5 ק"מ, כאשר הלייזר בהספק של 20־10 קילו־וואט. במסגרת הפעלתו ניתן לעוור כטב"מים במרחק של 3 ק"מ, או ליירט אותם בטווח של 1.5 ק"מ. את הלייזר ניתן להפעיל במשך 200 שניות, שלאחריהם נדרשת המערכת לחמש דקות (300 שניות) להטענה מחודשת.
לפי דיווח באתר THW, איראן, שציפתה למתקפת תגובה ישראלית באוקטובר, פרסה את המערכת הזו לטובת הגנה על דרשת יום השישי של המנהיג העליון עלי חמינאי.
יפן
מדינה שמובילה במזרח הרחוק בתחומים רבים, אבל בלייזר משתרכת מאחור היא יפן. ארץ השמש העולה ניצלה את תערוכת DSEI שהתקיימה לפני כשבועיים להצגת האב־טיפוס של מערכת הלייזר שנקרא DEW, כחלק מפרויקט שמוביל מינהל הרכש היפני, עם תאגיד מיצובישי בתור קבלן ראשי. בניסויים שהתקיימו בפברואר ובמרץ, המערכת הצליחה ליירט כטב"מים, אבל זהו השיא שאליו תוכל המערכת להגיע, בגלל הספקה - 10 קילו־וואט בלבד.
קוריאה הדרומית
קוריאה הדרומית הודיעה כבר ביולי אשתקד, כי החלה בייצור המוני של מערכת "בלוק I". הלייזר הקוריאני בהספק 20 קילו־וואט נועד להתמודד עם איום מפני רקטות וכטב"מים, שמאפיינים את שדה הקרב בחצי האי הקוריאני. לפי דיווחים, כל יירוט מתבצע במשך כ־20־10 שניות, "מטגן" את המטרה בקרן של כ־700 מעלות צלזיוס, ומפיל אותו.
יתרון בולט של הלייזר מול יכולות הגנה אוויריות אחרות הוא העלויות - יירוט של בלוק I עולה כ־1.5 דולר בלבד. עם זאת, בדומה לכל מערכת לייזר, לבלוק I יש חסרונות: המערכת מיירטת בטור, מה שאומר כי במקרה של מטח, היא תיירט רק רקטה אחת - אלא אם פורסים כמה מערכות במקביל. הבעיה השנייה שמקשה על המערכת היא השפעת מזג אוויר מעונן, אובך וערפל שמגבילים את פעילותה.
בריטניה
מדינה שנמצאת בדרך הבטוחה לייצר מערכת חזקה יותר מאלו הקיימות בשוק האסיאתי היא בריטניה, עם "דראגון פייר" - בעלת הספק של 50 קילו־וואט. משרד ההגנה הבריטי אישר בשבוע שעבר תקצוב של קרוב למיליארד ליש"ט (כ־1.35 מיליארד דולר) לפיתוח המערכת. עלות יירוט מוערכת בכ־13.5 דולר.
"דראגון פייר צפוי להיות מערכת הלייזר בעוצמה גבוהה הראשונה שנכנסת לשירות מבצעי במדינה אירופאית", נמסר ממשרד ההגנה בלונדון, בעקבות מערכת מגן אור. דראגון פייר צפוי להיכנס לשירות מבצעי ב־2027.
האיחוד האירופי
המועצה האירופית אישרה בשבוע שעבר פרויקט ביטחוני בשם "מערכות אנרגיה מדויקות", שאותו יובילו איטליה וספרד. המטרה האירופית היא שהמיזם יוביל לשורת מערכות לייזר ניידות לטווחים קצרים, עם הספקים מגוונים בין 100־10 קילו־וואט. בבריסל מקווים כי כך יוכלו להגן על מדינות האיחוד בעתיד מול איום הרחפנים המגוון שניכר באוקראינה, וטילי שיוט.
אוקראינה
לאורך יותר משלוש שנות המלחמה מול רוסיה, אוקראינה הצליחה להקדים את מוסקבה בנדבכים רבים של לוחמת הרחפנים, וכך גם בתחום ההגנה האווירית. צבא אוקראינה הציג השנה את מערכת "טריזוב", שלפי דיווחים בעלת הספק של 50 קילו־וואט. לפי האוקראינים, טריזוב מסוגלת ליירט חימושים משוטטים וטילי שיוט בטווח של עד 3 ק"מ. בד־בבד, המערכת נועדה ליירוט מל"טים, מסוקים ומטוסים בטווח של כ־5 ק"מ, ולעוור אותם בטווח של כ־10 ק"מ. צבא אוקראינה, ככל הנראה, מתקין את טריזוב גם על כלי רכב בלתי מאוישים.