חימושים משוטטים מדגם הירו 120 SF / צילום: חברת יוויז'ן
התעשייה הביטחונית ממשיכה להיות מבוקשת, והחברות מייצרות פיתוחים חדשים למוצרים שלהן. לא הרחק מישראל, טורקיה מגדילה את העצמאות שלה ביכולות תקיפת הטילים, ומרוקו מתחזקת באמצעים רבים - והם לא רק ישראליים. על כל זאת ועוד - בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
● סין וקוריאה הדרומית כבר עם מערכות מבצעיות: המעצמות שיתחרו בלייזר הישראלי
● חימושים חדשים והטסה ללא טייס: השדרוג של מטוס הקרב שנמצא גם בידי ישראל
המל"טים המתאבדים הישראליים שישוגרו ממסוקי קרב
חברת החימושים המשוטטים (המל"טים המתאבדים) הישראלית החמה ביותר בשוק UVISION, השיקה פלטפורמת שיגור חדשה לדגם הירו 120: מסוקי קרב.
שיגור חימושים משוטטים ממסוקי קרב עשוי להיות קטלני במיוחד, משום שמשך הטיסה יתקצר משמעותית, יכולת הזיהוי והתגובה המהירה של מערכות הגנה אווירית יישחקו - ומעל הכול, זה יגוון את יכולות הקטלניות של מסוקי הקרב.
את שיטת השיגור הזו פיתחה החברה מצור יגאל במסגרת שיתוף־פעולה עם החברות האמריקאיות פולקרום ומיסטרל, שבצוותא עמה החברה הישראלית סגרה ביוני אשתקד חוזה של כ־73.5 מיליון דולר לאספקת חימושים משוטטים לפיקוד המבצעים המיוחדים של ארה"ב.
בניגוד לסיטואציות דומות, לטובת שיגור הירו 120 ממסוקי קרב אין צורך בתהליך אינטגרציה עמוקה, ועל כן זה הופך את המהלך לכדאי כלכלית. דגם הירו 120 הוא בעל טווח מקסימלי של 60-40 ק"מ, משך הפעלה של שעה וראש נפט במשקל כ־4.5 ק"ג.
על אותו חימוש משוטט בדיוק אפשר להתקין ראשי נפץ שונים כמו, למשל, נגד כלי רכב משוריינים או נגד אנשים. להירו יש מערכת שמאפשרת למפעיל מרחוק לראות את מה שהחימוש המשוטט רואה, דרך מצלמות אלקטרו־אופטיות ואינפרא אדום. הוא יכול לבצע תיקוני מסלול קלים לכלי הטיס, או לקבוע לו שהמשימה מבוטלת, במקרים כמו של הופעת עוברי אורח. כמו כן, ניתן לשגר את החימושים המשוטטים ליעדים, ושהם יבצעו את המשימה מתחילתה ועד סופה בעצמם, או להעביר את ההפעלה עליו לגורם בשטח.
לחברה יש דגמים שונים, כשהגדול מכולם הוא הירו 1250, שנושא ראש נפץ של 50 ק"ג, בעל טווח של יותר מ־200 ק"מ ומשך הפעלה של עד 10 שעות.
אלביט תציג בסלון האווירי מערכת הגנה מטילים למטוסים
אלביט תציג בסלון האווירי בפריז מערכת התרעה חדשה ומתקדמת שפותחה על ידי החברה - PAWS-2 High Resolution (HR). מדובר במערכת התרעה מפני טילים, מבוססת סנסור עם רזולוציה גבוהה, שנועדה לשפר את שרידותם ויעילותם המבצעית של מטוסים. הטכנולוגיה היא מערכת התרעה פסיבית בתחום האינפרה-אדום, המתוכננת לזהות מגוון רחב של איומים, בהם טילי קרקע-אוויר, טילי אוויר-אוויר, וטילי כתף.
המערכת מספקת הגנה למטוסי קרב, מטוסי תובלה, ומסוקים הפועלים בסביבות מורכבות ומסוכנות. בלב המערכת, חיישן חדש מהדור הבא מסוג MWIR, ברזולוציה של מעל 5 מגה פיקסל. חיישן זה מאפשר טווחי גילוי גדולים מאוד, מדידת מיקום מדויקת של נקודת השיגור, התרעה מוקדמת וטירגוט יעיל של אמצעי נגד.
המערכת משלבת יכולות עיבוד תמונה שמאפשרות קצב התרעות שווא נמוך במיוחד, גם בסביבה עמוסה. המערכת פועלת בקצב דגימה גבוה ומספקת גם אינדיקציה לירי טאקטי - כולל צרורות מנשק קל, RPG וטילים נגד טנקים - עבור מסוקים.
טורקיה מתקדמת בפרויקט פיתוח הטילים המקומי
חברת רוקטסאן הטורקית השלימה ניסוי משמעותי בטיל השיוט SOM, ששוגר מפלטפורמה אווירית - ופגע בהצלחה ביעד. הניסוי הזה משמעותי לא רק מעצם ההצלחה, אלא מכיוון שבאמצעותו השלימו באנקרה תהליך שבו טיל SOM הפך לתוצר ייצור מלא של התעשיות הביטחוניות המקומיות, כולל מערכת ההנעה. הדבר משקף תהליך טורקי ארוך־טווח שבו ממשל ארדואן מעוניין להוריד את התלות במקורות חיצוניים לתעשיות הביטחוניות למינימום.
טיל האוויר־קרקע פותח לטובת פגיעה ביעדים אסטרטגיים בים וביבשה, מטווח של כ־250 ק"מ. הטיל הוא באורך ארבעה מטרים, שוקל כ־600 ק"ג ומסוגל לשאת ראש נפץ במשקל 230 ק"ג. את המנוע החדש של הטיל ייצרה חברה קאלה ארגה, וזה יחליף את מנוע TR-40 הצרפתי. מנוע KTJ-3200 הטורקי נועד לפעול בגובה נמוך, במטרה שמערכות הגנה אווירית יתקשו ליירט את הטיל.
את פרויקט SOM החלו בטורקיה כבר בשנת 2006, בתקופה שבה יחסי ישראל־טורקיה היו טובים בהרבה. מאז, הטורקים שינו לטיל קונפיגורציות, כולל שיגורים מהקרקע.
הטיל הטורקי אומנם לא נחשב טוב יותר מטיל JASSM, שלגביו, כפי שנחשף בגלובס, ישראל מנהלת משא־ומתן עם ארה"ב, או סטורם שאדו הבריטי, אבל עצם העצמאות המקומית הטורקית בו מהווה את השינוי החשוב.
הרכבים הממוגנים האמריקאים שהגיעו למרוקו
מדינות הסכמי אברהם, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, מבצעות רכש ביטחוני נרחב, כפי שמשתקפים מנתוני סיבט: לאחר צניחה בשיעורן מתוך כלל היצוא הביטחוני הישראלי מ־24% ל־3% בלבד ב־2023, הן קפצו אשתקד מחדש ל־12%. לצורך ההשוואה, באותה תקופה התרחשה ירידה מהותית חדה באסיה־פסיפיק, היעד הגדול עד השנה שעברה, מ־48% ל־23%. עם זאת, אותן מדינות לא רוכשות רק מישראל.
הבדבר השתקף לאחרונה באספקה הראשונה של רכבים ממוגנים אמריקאים מדגם M-ATV של חברת אושקוש, שהגיעה לנמל קזבלנקה. הרכבים הללו ממוגנים הן ממוקשים והן מירי, ונועדו לפעילות בתנאי שטח קשים, כפי שמאפיינים את מרוקו.
במסגרת החוזה הנוכחי צפויים המרוקאים לקבל, בסך־הכול, 50 רכבים שיאפשרו לכוחות שלהם להגיב במהירות למשימות השונות.
רכבי M-ATV תוכננו בראש ובראשונה ללחימה האמריקאית באפגניסטן, שכבר לא רלוונטית כיום. באותם רכבים ניתן להשתמש לייעודים שונים, בהם התקנת עמדות נשק מופעלים מרחוק או הובלת כוחות בין נקודות שונות.
עדות לחשיבות שמייחסים בוושינגטון לביטחונה של מרוקו מתקבלת מהמקור התקציבי של הרכש: הקרן הביטחונית המיוחדת של ארה"ב (SDAF), שאותה מפעילים הפנטגון ומזכירות המדינה.
רוסיה לוקחת את הנחיית הרחפנים באמצעות סיב אופטי לקצה
מלחמת רוסיה־אוקראינה הפכה בשלוש השנים האחרונות לשדה הניסויים ואף לחוד החנית של לוחמת הרחפנים העולמית, אבל מהלך חדש של התעשייה הביטחונית הרוסית, לפי דיווחים, מביא להתקדמות נוספת: רוסיה החלה להפעיל רחפני FPV (First-Person View) מונחי סיב אופטי עם אורך של 50 ק"מ. סיב באורך שכזה, למעשה, כמעט ומבטל את מגבלה עיקרית של רחפנים מונחי סיב אופטי, וזהו הטווח.
רחפנים מונחי סיב אופטי מעניקים למפעילים יתרון גדול, והוא הגנה מהותית מפני שיבושים, בין אם מדובר בג'אמינג או בספופינג. בג'אמינג, משבשים את התקשורת של המפעיל עם הרחפן, במטרה שהוא יירד לקרקע או יטוס עד שהסוללה תתרוקן והוא ייפול. ספופינג הוא מתן אות שגוי כדי לפגוע ביכולות ניווט ה־GPS.
שימוש בסיב אופטי ככלל ובסיב ארוך בפרט הוא אליה בקוץ בה: בעת שבה כל היתרונות באים לידי ביטוי, משך הפעילות של הרחפן מתקצר, בעקבות משקל כבד. לרוב, השימושים של הנחיית סיב קצרים משמעותית, כשבמקרה הישראלי אפשר לקחת דוגמה מטיל נ"ט מדגם ספייק LR2 של רפאל, בעל טווח של כ־5.5 ק"מ. הרחפנים מונחי הסיב האופטי הארוך במיוחד ייבחנו לאורך זמן ביעילותם ובקטלנותם, בגלל שסיב גם מגביל את יכולת התמרון של הכלים.