דיווח: ארה"ב בוחנת צמצום אספקת הנשק לישראל

ממשל ביידן בוחן את קצב אספקת הנשק לישראל, במטרה ללחוץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו להפחית את היקף הלחימה ברצועת עזה. כך מדווח ברשת NBC, מפי שלושה בכירים אמריקאים. עם זאת, מטעם הבית הלבן נמסר כי "אין שינוי בנוגע למדיניות אספקת הנשק לישראל".

● כותרות העיתונים בעולם | נחשף המקור העיקרי של הנשק החמאסי והוא לא שגרתי בכלל
● פרשנות | רוסיה, סין ואיראן מנסות להרוס את הסדר הקיים. האם דווקא סין תציל אותנו?

לפי הדיווח, בהוראת הבית הלבן, הפנטגון בוחן את היקף הספקות הנשק לישראל, כאשר דיונים בנושא טרם התקיימו. לפי הדיווח, ישראל ממשיכה לבקש מהממשל פצצות אוויריות כבדות, אמל"ח נוסף, וכן אמצעים שנוגעים למערך ההגנה האווירית. מנגד, ארה"ב שוקלת לספק לישראל פחות ממה שהיא רוצה, כדי לקדם מיזמים מידיים שבהם מעוניינים בוושינגטון, כמו מסדרונות הומניטריים שדרכם האזרחים הפלסטינים יקבלו סיוע רב יותר. אחת האפשרויות האחרות שבוחנים בממשל הוא להתמקד בסיוע להגנה האווירית הישראלית. 

נקודה מעניינת היא שאחד האמצעים המרכזיים שארה"ב שוקלת להגביל הם פגזי 155 מ"מ שנמצאים בביקוש גבוה גם באוקראינה. סוגיה זו מעניינת גם משום שהפגזים הללו היו הסיבה שבגינה מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן עקף לפני כחודש את הקונגרס, בפעם השנייה, כשהחליט למכור לישראל כ-60 אלף פגזים וציוד נלווה בהיקף של כ־147.5 מיליון דולר. אותה מכירה הייתה סבוכה לא רק מהאספקט הפוליטי האמריקאי, אלא גם משום שוושינגטון מתקשה לעמוד בביקוש לפגזים של אוקראינה מול רוסיה. 

הסיוע הארטילרי לאוקראינה

בעת הנוכחית שבה המלחמה באוקראינה, שבקרוב תיכנס לשנתה השלישית, הינה סטטית - מתגבר השימוש בארטילריה. כיום, לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, אוקראינה זקוקה לכ־200 אלף פגזים בחודש, אבל קצב הייצור האמריקאי עומד על כ־28 אלף בחודש בלבד. מאז פרוץ המלחמה בפברואר אשתקד, ארה"ב לבדה סיפקה לאוקראינה יותר מ־2 מיליון פגזים.

התלות האוקראינית בארה"ב נובעת מהעובדה שפגזי 155 מ"מ הוא סטנדרט התותחים של נאט"ו, וחברות הברית הן אלו שסיפקו לקייב יותר מ־300 תותחים. ככלל, הפגז נחשב פופולרי בגלל האיזון של המרחק, ראש הקרב והדיוק בפגיעה. זו הסיבה שגם ישראל נזקקה לפגזים אלו, אף שהתלות של צה"ל ב־155 מ"מ נמוכה באופן משמעותי מזו של קייב - בזכות גיוון אמצעי הלחימה. 

פגזים בקוטר 155 מ"מ נראים כמו קליע גדול, אורכם כ־0.6 מטר ומשקלם כ־45.3 ק"ג. בפגזי 155 מ"מ ניתן להשתמש בכמה אופנים: החל מנשיאת ראש קרב עוצמתי ועד להפעלה באמצעות מערכות דיוק מתקדמות. מאז פרוץ המלחמה, מחירי הפגזים של 155 מ"מ, לפי בכירי נאט"ו ששוחחו עם וול סטריט ג'ורנל, זינקו מ־2,100 דולר ליחידה ל־8,400 דולר.

זה עדיין זול משמעותית מאמצעים כמו "סטורם שאדו", נגזרת בריטית של טיל השיוט "אפאש" מתוצרת צרפת, שעלותה כמיליון דולר ליחידה. סטורם שאדו הוא טיל שיוט ארוך־טווח שמיועד לתקוף מטרות מבוצרות. הוא נושא כחצי טון חומר נפץ, ומסוגל לחדור שלושה מטרים בטון מזוין. הטיל משלב יכולות חמקנות לצורך עקיפת מערכות הגנה אווירית, ונחשב למדויק מאוד. הטיל מונחה בכמה אמצעים, והטווח שלו עומד על כ500-300 ק"מ. אחת הווריאציות המוכרות ל־155 מ"מ שהיא יקרה יותר מפגז שגרתי, אבל זולה יותר מסטורם שאדו היא אקסקליבר 982־M , פגז ארטילרי ארוך־טווח שמונחה באמצעות GPS, שפיתחו ריית'און האמריקאית , BAE הבריטית ובופורס השבדית. 

בה בעת, קיים פיתוח מסקרן בתחום מנוע רמג'ט, המשתמש בחמצן שנכנס מהצד הקדמי להגברת ההנעה, וכך משתמשים בפחות דלק. פגזי רמג'ט יכולים לנוע במהירויות ממאך 3 (כ־3,700 קמ"ש) ועד למאך 6 (כ־7,400 קמ"ש). בין המדינות שפועלות בתחום נמנות רוסיה, בריטניה וארה"ב, כשבמקרה שלה בואינג מפתחת פגז רמג'ט שיוכל להגיע לטווח של קרוב ל־150 ק"מ. מדובר בפי שישה מהטווח השגרתי של פגז 155 מ"מ.

השקעה של כ-25 מיליארד דולר בהגברת תפוקת הייצור הביטחוני

כיום, בנאט"ו מעריכים כי רוסיה משגרת לא פחות מ־30 אלף פגזים ביום, פי חמישה מהיכולת המקסימלית של אוקראינה. כל זאת, כאשר התעשייה הצבאית המערבית לא הייתה מוכנה למלחמה ארטילרית בהיקף שכזה, והיצרניות העיקריות של 155 מ"מ הן ארה"ב, אירופה ודרום קוריאה.

לפני המלחמה, ארה"ב ייצרה כ־14 אלף פגזים בחודש. מאז, ארה"ב השקיעה 25 מיליארד דולר בהגברת תפוקת הייצור הביטחוני ובסיוע ישיר לאוקראינה. כך, קצב הייצור של ארה"ב הגיע לכ־28 אלף פגזים בנובמבר 2023, והיעד הוא קצב ייצור של כ־80 אלף פגזים בחודש בינואר 2025 .

בזווית הזו של המערכה וושינגטון נותרה לבדה, בגלל שמדינות האיחוד האירופי לא מעוניינות להשקיע מיליארדים בהגברת תפוקות - בהיעדר הבנה כי הביקושים יימשכו לאורך שנים. זו הסיבה שבגינה האמריקאים מסייעים לקייב בהקמת מפעלי ייצור פגזים מקומיים, אולם משך הקמתם צפוי להימשך כשנתיים.