"ההגדרה של אי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות". זהו משפט שנאמר באופן די תדיר בתקופה האחרונה, מכל צדי המפה הפוליטית. אך גם אם הדוברים חלוקים בדעותיהם, כולם נוהגים להוסיף בהסכמה שאת המשפט המפורסם והנוקב אמר אלברט איינשטיין, המדען היהודי הדגול. הבעיה היחידה היא, שאין לכך שום עדות, ושהמשפט התחיל להסתובב בתודעה הכללית רק משנות ה-80, כמה עשורים אחרי פטירתו של איינשטיין. ולצד משפט זה, ולצד עשרות הציטוטים המוצלחים שכן אמר - איינשטיין הוא מהאנשים שמיוחסים להם אינספור ציטוטים שגויים, ואולי הראשון ברשימה המכובדת הזו. אז מדוע זה קורה וכיצד התקבע המיתוס? בואו ונראה עם עוד כמה דוגמאות.
● בודקים את המיתוס | גרעיני החרוב לא שימשו למדידת נעליים. אז למה מדריכי טיולים מספרים שכן?
● בודקים את המיתוס | יוליוס קיסר לא נולד בניתוח קיסרי. אז למה חושבים שיש קשר בין השניים?
"כל אחד הוא גאון, אבל אם תשפוט דג לפי יכולתו לטפס על עץ - הוא יחיה את כל חייו באמונה שהוא טיפש". המשפט נאמר לא אחת בהקשרי חינוך והוראה, לרוב עם קריקטורה נחמדה ליד וגם הוא מיוחס לפיזיקאי שלנו ללא כל סיבה, ממש כמו המיתוס בו עסקנו כבר על היותו של אלברט תלמיד בעייתי ומתקשה. ואפילו האימרה הכנראה מפורסמת ביותר שמיוחסת לו ומצוטטת באינספור קטעי תרבות ומדיה - "שני דברים הם אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית, אך אני לא בטוח לגבי הראשון" - לא תועדה מעולם בדבריו או בכתביו של איינשטיין, אלא הופיעה רק בזכרונותיו של איש אחר, שפעם אחת ייחס את האימרה לאיינשטיין ובפעמים אחרות לא.
אז למה זה קורה, לאיינשטיין ולאחרים? יש כאן שילוב של קרקע פורה מאוד של ציטוטים אמיתיים, לצד כשל פסיכולוגי ידוע בשם "הטיית הסמכות". הטייה אוניברסלית זו גורמת לנו להעריך במשקל יתר את אימרותיהם של אנשים בעלי סמכות או מומחיות עילאית, גם כאשר הם מתבטאים בנושאים שלא קשורים בכלל לתחומם (ועל כן לא נדיר למצוא ראיונות עם שחקני קולנוע וספורט לגבי דעותיהם על סכסוכים גאו-פוליטיים וסוגיות פוליטיות). כאשר מצמידים את שמו של איינשטיין, מגדולי הפיזיקאים אי-פעם ואחד מחכמי האנושות כולה, לאימרה שנונה וקולעת שמהדהדת לנו איזו אמת כללית על חווית החיים, היא "מחליקה לנו בגרון" בקלות רבה יותר, וגם נזכרת לזמן רב יותר.
וכשמדובר באדם שהטיב להתבטא בנושאים רבים כל-כך והשאיר אחריו אינספור ציטוטים זכורים בנושאים רבים כל-כך, על דת ואמונה, מלחמה ושלום, מדע מול תרבות ואפילו יחסי משפחה (וכאן המקום להמליץ על ספרה המקיף של אליס קלפרייס "כמו שאיינשטיין אמר", בתרגום איתן בן-נתן והוצאת הד ארצי), אז היכולת לבדוק איזה ציטוט אמיתי ואיזה מזויף הופכת לקשה בהרבה יותר, גם ואולי בעיקר בעידן האינטרנט. כמו כן, הספק העולה אצל השומע לקיומו של ציטוט חדש "שהתגלה", הולך ופוחת, כשתופעה דומה קורה גם לציטוטיהם של אחרים דוגמת צ'רצ'יל ומארק טוויין, בהם אולי עוד נמשיך לעסוק.
אז לסיכום, אני לא יודע מה ההגדרה הטובה ביותר לאי-שפיות, אבל הגיע הזמן שמי שמצטט שוב ושוב את אותן האימרות ומייחס אותן לאנשים דגולים שמעולם לא אמרו אותן, יתחיל להיתקל בתוצאות שונות.