גרעיני החרוב לא שימשו למדידת נעליים. אז למה מדריכי טיולים מספרים שכן?

זה קורה כמעט בכל טיול שנתי או סיור בצפון: הקבוצה עוצרת ליד עץ חרוב עתיק, המדריך שולף גרעין קטן, מחזיק אותו בגאווה ואומר: "אתם יודעים? גם מידות נעליים וגם יחידות המידה של אבנים ומתכות יקרות - הכול נקבע לפי הגרעין הזה". אבל האם באמת גם טבעת יהלום וגם נעל ספורט נמדדות לפי גרעיני החרוב? למען האמת, הפעם אחת מהטענות נכונה, והשנייה היא מיתוס מוחלט. תרצו לנחש איזו האמיתית לפני שמתחילים?

● יוליוס קיסר לא נולד בניתוח קיסרי. אז למה חושבים שיש קשר בין השניים?
● ישו לא נולד בחג המולד של שנת 0

בימי קדם סוחרים במזרח התיכון, יוון וצפון אפריקה, שטחי התפוצה הטבעית של עץ החרוב, שמו לב לתכונה ייחודית ומעניינת בגרעיני פרי העץ - הם קשיחים, שרידים לאורך זמן רב, ודומים מאוד האחד לשני בגודלם ובמשקלם. תכונות אלו הפכו את גרעיני החרוב ליחידות מידה נפוצות, במיוחד לאבנים ומתכות יקרות, שהיו אמצעי תשלום וצבירת ערך נפוצים לפני המצאת המטבעות הרשמיים. במונחים של ימינו, גרעין חרוב ממוצע שוקל בין 0.18 ל־0.22 גרם, ואינם זהים באופן מוחלט, אך במונחי העולם העתיק זה היה טוב מספיק, ויחידת המידה הרלוונטית קיבלה את שמה ישירות משם החרוב ביוונית - "קרטיון". השם התגלגל גם לערבית ושפות אחרות, ושרד עד למאה ה־20 כ"קראט", יחידת מידה לאבני חן וזהב. בשנת 1907 הוחלט לתקנן באופן בינלאומי את הקראט ל־0.2 גרם בדיוק, וזו משמעות היחידה בתכשיטים שלנו עד היום (אך לא כל התכשיטים טהורים בהרכבם המתכתי, עובדה שיכולה לגרום לבלבול ולהונאות).

ומה לגבי נעליים? כאן כבר מדובר במיתוס. על אף האמונה לפיה מידת הנעל היא מספר גרעיני החרוב בשורה, השיטה האירופית שבה מודדים גם בישראל מידות נעליים, לא מבוססת על גרעינים בכלל, אלא על שיטה בשם Paris Point מן המאה ה־19. בשיטה זו, וברוח הסטנדרטיזציה הכללית של השיטה המטרית שנפוצה בצרפת וממנה לשאר העולם בתקופה זו, כל מידה מוסיפה 6.67 מילימטרים בדיוק לאורך הסוליה (ולא לאורך הרגל, כפי שגם טועים לחשוב). פשוט ומדויק.

אז מהיכן הגיע הסיפור עם החרוב? ייתכן כי משיטות אחרות למדידת נעליים. בבריטניה כן השתמשו פעם ביחידת מידה חקלאית - בגרגר שעורה, שאורכו הממוצע שליש אינץ', וכל עלייה במידה הייתה שוות ערך לגרגר נוסף. שיטה אימפריאלית זו השפיעה גם על המידות האמריקאיות, ולמרות שהיא אינטואיטיבית הרבה פחות, גלגוליה שרדו עד היום בעולם דובר האנגלית.

אז איך המיתוס תפס? כנראה כי מישהו חיבר בין הסיפור היפה והמקומי של גרעיני החרוב ומשקל התכשיטים, לגרעיני השעורה ומידת הנעליים. וכך נוצר סיפור ששילב גם מדע, גם טבע וגם אופנה, והיה טוב מדי בכדי להתעלם ממנו בהדרכת כיתה בשבילי ארץ ישראל.

אבל בשורה התחתונה, האמת יפה לא פחות, ולפיה הקראטים שעל העגילים והטבעות שלנו באמת נולדו מהחרוב, אבל מידת הנעליים בארצנו נולדו מסרגל ולוח שרטוטים בצרפת.