עלי ח'אמנאי, מנהיג איראן / צילום: Associated Press
מכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא" באיראן היום (ו') נכנסה לדפי ההיסטוריה של האקדמיות הצבאיות, ברמת ההכנה בשטח של צוותי השטח, דרך ההטעיות למכביר אשר "הזינו" את אפקט ההפתעה של משטר האייתוללות - ועד היישום המצוין. עם זאת, לאחר ירידת ההתלהבות, מגיע השלב שבו נדרש מבט קדימה, והכנה לשלב הקשה, שבו תיבחן ההצלחה האסטרטגית של המבצע.
● "מתקפת ההלם": כך מסקרים בעולם את הפעולה הישראלית באיראן
● חיקוי ירוד וזול: זה הכטב"מ העיקרי שאיראן שיגרה לישראל
תקיפה נרחבת שכזו היא הכרזת מלחמה על מדינה ריבונית. זה לא חמאס, לא חיזבאללה וגם לא החות'ים, במיוחד לא ביכולות הצבאיות. העוצמות של איראן במסגרת החלפת מהלומות היא רחבה בהרבה מכל שלוחותיה, בין אם אלו שספגו מכות קשות כמו חמאס וחיזבאללה ובין אם אלו החות'ים. על כן, ישראל מוכרחה להציב יעדים ברורים לגבי יעדי המבצע, ולהגיד "כל מי שיאיים עלינו - נשמיד אותו" זה לא הקו הנדרש.
יעדים ברורים, כאלו שברמה הצבאית יכולים להיות השמדת יעדים מסויימים, ברמה המדינית דרישה להסכם גרעין עם קווים אדומים בוהקים, וברמה החברתית הפיכת המשטר. ללא כאלה, תועלת ארוכת־טווח ישראלית תהיה מוגבלת מאוד ועוד קודם לכן, הלגיטימציה הבינלאומית להמשך פגיעה באיראן תתקצר. בדיוק כפי שבתחילת מלחמת חרבות ברזל אינספור מנהיגים תמכו בישראל נגד חמאס, ותוך חודשים ספורים הטילו עליה בכלל אמברגו הנשק.
לחיל האוויר אין את היכולת להשמיד כליל את תוכנית הגרעין האיראנית
ישראל פגעה קשות במתקן העשרת האורניום בנתנז, הישג אדיר - ועל כך אין עוררין. אבל צריך גם להכיר במציאות, לחיל האוויר הנפלא אין את היכולת להשמיד כליל את תוכנית הגרעין האיראנית ככלל ואת מתקן העשרת האורניום השני בפורדו בפרט. אותו מתקן נמצא עמוק בתוך הר, ועבורו נדרשות חודרות בונקרים שאין בנמצא של ישראל.
במסדרונות ירושלים יהיו שבעי רצון אם הרפובליקה האסלאמית תעשה את הטעות ותכניס את ארה"ב למלחמה, בעקבות תקיפה של יעדים אמריקאיים. בסיטואציה שכזו, לארה"ב יהיה נוח יותר להפעיל את מפציצי B-2 ויכולות נוספות, שעמן מתאפשר להשמיד לחלוטין את תוכנית הגרעין של טהרן. וכאן בדיוק טמונה הדילמה האיראנית: הרצון להציג חוסן כלפי פנים עם תגובה מאסיבית, אבל גם השאיפה לא לשאוב את ארה"ב למלחמה.
בסיכומו של דבר, משטר האייתוללות מעולם לא ספג פגיעה קשה כל־כך בלב ליבו של הרפובליקה האסלאמית, וזו הופכת כעת לדילמה ההיסטורית שלו. המנהיג העליון עלי חמינאי מבין שהוא מוכרח לשדר חוסן, ותגובה קשה עם שיגור טילים בליסטיים במספרים שטרם נראו עוד צפויה לבוא. לא רק עבור ההתמודדות עם ישראל, אלא גם עם ההתמודדות עם הבית. עם זאת, תגובה שתתפרש כרפה ולא תכלול את ארה"ב, מסוגלת להעיר את העם האיראני שיפנים כי המשטר חלש מאי פעם, ויתקומם. כי בלעדיו, הרפובליקה האסלאמית עוד תמשיך להתקיים, על אף שורת החיסולים ההיסטורית.