נתניהו, טראמפ, חמינאי / צילום: עמירם גיל, שאטרסטוק
יותר ויותר סימנים מעידים כי ארה"ב בדרך להצטרף לישראל במערכה מול איראן במסגרת מבצע "עם כלביא", כשהיעד המרכזי צפוי להיות תשתית הגרעין החפורה היטב של משטר האייתוללות: מתקן העשרת האורניום בפורדו.
בהתחשב בכך שאחד היעדים המרכזיים הוא חיסול תוכנית הגרעין האיראנית מחד, ואין ביכולתה של ישראל להשמיד את המתקן בפורדו מאידך - כניסה אמריקאית היא קריטית. אולם אין זו הסיבה היחידה שלישראל יש אינטרס בהצטרפות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
● 50 אלף חיילים, מטוסים ומשחתות: טראמפ מוכן למלחמה עם איראן. עכשיו הוא רק צריך להחליט
● כיצד יגיבו שווקי ההון בעולם להצטרפות ארה"ב למערכה באיראן?
● בעומק 80 מטר: המתקן האיראני היחיד שישראל לא יכולה להשמיד
● פוטין מחכך ידיים בהנאה: אלה האינטרסים שלו במלחמה
כניסת ארה"ב תשנה את כל המשוואות
כיום המלחמה היא דו־ראשית, ישראל מול איראן, כשלמשטר האייתוללות יש יכולת להפנות את מלוא תשומת־הלב לפגיעה בישראל. חיל האוויר בפרט ומערכת הביטחון הישראלית ככלל עושים מלאכה לא פחות מהיסטורית בגריעת יכולות הטילים הבליסטיים, ההגנה האווירית והגרעיניות של איראן, אבל בסוף לרפובליקה האסלאמית בסיטואציה הנוכחית יש וגם תהיה היכולת לשגר טילים לעבר הסביבה האזרחית הישראלית, גם אם בטיפין־טיפין - אם ניתן בכלל לקרוא לטילים בליסטיים במשקל חצי טון ומעלה "טיפין־טיפין".
כניסה אמריקאית תשנה את כל המשוואות, בישראל, באיראן ובכלל במרחב. ראשית, לגבי ישראל, לאיראנים לא תהיה אפשרות להפנות את מלוא הסד"כ והאמצעים לטובתה - בין אם מדובר בטילים ובין אם מדובר בכטב"מים. משטר האייתוללות צפוי לפנות במיידי לשיגורים לעבר בסיסים אמריקאים שקרובים אליהם בהרבה, בעיראק, ואותם הכוחות שיבצעו את המשימות הללו, לא יהיו זמינים באותה עת לשיגורים לישראל. וכך, היקף השיגורים לישראל צפוי לפחות - אבל כמובן לא ייעלם לחלוטין.
באיראן עצמה, כניסה צבאית אמריקאית למערכה תהפוך את המלחמה מכזו שמערערת את הרפובליקה האסלאמית ואת תדמיתה מול אזרחיה, למלחמה קיומית ממש. לארה"ב יש את היכולות, באוויר, בים וביבשה, להחריב מדינות - כולל משטר האייתוללות. במקרה של וושינגטון, הכול זו שאלה של החלטה. אין צורך בתאוריות אפוקליפטיות כמו הטלות פצצות גרעין על הירושימה ונגסאקי ב־1945 - די להביט בפצצה הקונבנציונלית החזקה בתבל GBU-57, שאפילו את המתקן בפורדו מסוגלת לחסל.
ברמת המרחב, כל מדינות האזור נמצאות בכוננות ספיגה - וממש לא רק עיראק. כך, בין השאר, קטאר מארחת את בסיס חיל האוויר האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לארה"ב "אל־עודייד"; בבחריין נמצא מטה הצי החמישי; חשיבות איחוד האמירויות ניכרה כשטראמפ בחר לבקר בה ולא בישראל במסגרת סבב ביקוריו הראשון במזרח התיכון; ירדן, לפי פרסומים זרים, הצטרפה לאמריקאים בהגנה האווירית על ישראל מפני טילים וכטב"מים; ומעל כולן - ערב הסעודית, מנהיגת העולם הסוני והיריבה הגדולה ביותר של איראן.
האינטרס הכלכלי וסוגיית הנפט
כלל המפרציות לא רק חוששות ממתקפה ישירה, כי אם מפגיעה אנושה בכלכלתן באמצעות חסימת מיצר הורמוז. האיראנים עלולים לבצע מהלך שכזה בעזרת כוחות צבאיים או פריסת מוקשים ימיים, כדי למנוע מספינות הצי החמישי שבתוך המפרץ הפרסי לצאת לים הפתוח ולהזניק את מחיר הנפט. לטהרן יש יתרון בעצם היותה בעלת הסמכות על מיצר הורמוז, שער הכניסה והיציאה היחיד מהמפרץ הפרסי.
בסיטואציה שבה ארה"ב תתקוף או שהנפט האיראני לא יוכל לצאת לשוק החופשי, הרפובליקה האסלאמית צפויה לפנות לגישה שאם לה לא מתאפשר להוציא את הנפט - היא תשבש כ־30% מהסחר בנפט, ממקורות כמו איחוד האמירויות, כווית ועיראק.
צעד שכזה, אם יתרחש, יביא כבר לזינוק אקספוננציאלי לא במחירי הנפט בפרט, אלא מחירי האנרגיה ככלל. בד־בבד, כ־35% מהסחר העולמי בגז טבעי מונזל (LNG) עובר אף הוא במיצר הורמוז, בהובלת החברה שייצאה יותר LNG מכל אחת אחרת בעולם, קטאר אנרג'י.
מדינות נוספות יצטרפו?
התדרדרות כזו עשויה להיות הצעד שיביא גם מדינות שעומדות "על הגדר", כמו בריטניה, צרפת וגרמניה, להישאב למלחמה הזו. אין דבר שיותר מכאיב להנהגה האירופית מאשר שפוגעים לה בכיס, וזינוק במחיר הנפט הוא בגדר "גשם שכולם נרטבים ממנו".
בסיכומו של דבר, ככל שיותר כוחות מעצמתיים מערביים יפנו נגד איראן, והיא תיאלץ להתמודד עימן, כך ייטב לישראל שתפסיק להיות הזירה היחידה של המתקפות האיראניות - ואף ייתכן כי תהפוך לזירה משנית.