כך הפכו הכטב''מים לגורם מכריע במלחמה מול איראן / צילום: ap, Vahid Salemi
מכת הפתיחה של מבצע עם כלביא נראית כאילו לקוחה מסרט הוליוודי מרובה אפקטים: מאות מטוסים וכלי טיס בלתי מאוישים עברו מרחק של כ־1,600 ק"מ כדי לפגוע בצורה אנושה במערכי הטילים הבליסטיים, בגרעין ובפיקוד האיראני. בד בבד סוכני מוסד על הקרקע הפעילו חימושים משוטטים ששוגרו סמוך לבסיסים שבהם היו טעונים טילים, לצורך מניעת שיגור מיידי לעבר ישראל.
● ראיון | "קלוד הרגיע אותי": הישראלים מצאו את הפסיכולוג החדש
● WSJ | טראמפ מגלה שקשה להביא שלום לעולם בוער
מאז האמצעים הבלתי מאוישים הישראליים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בשמים של איראן, עם חימושים משוטטים (מל"טים מתאבדים) שפוגעים באופן מדויק בנכסים אסטרטגיים של משטר האייתוללות ומל"טי תקיפה שמצטרפים להפצצות המסיביות של מטוסי הקרב הרבים ממשהד במזרח ועד כרמאנשאה במערב. אליהם מתווספים מל"טי צילום ואיסוף שחגים בשמי הרפובליקה האסלאמית לצורך משימות של בדיקת תוצאות תקיפות, איתור יעדים ואף סיוע במניעת שיגורי טילים בליסטיים לישראל.
האמצעים האלה הם כמובן לא דבר חדש, ומאחוריהם עומדות שנים של עבודה. מי שזיהו בענף הדיפנס ככלל והרחפנים בפרט מנוע הצלחה פוטנציאלי משמעותי של ישראל הם משרד הכלכלה והתעשייה, שתחת מנהלת הצמיחה - מיזם משותף של המשרד וג'וינט תבת - הקימו את קלסטר הדיפנס והסייבר (שאותו מנהלת אלינור יעקובסון). מנתוני המנהלת עולה כי בישראל פועלות כ־275 חברות בענף, 241 מהן במאגר של המנהלת. 35% מהן בשלב גיוס מוקדם, 18% בצמיחה, 10% ציבוריות ו־29% בוגרות. היקף הגיוס בחברות הללו מסתכם בכ־4.69 מיליארד דולר.
בתוך כך, מפרוץ המלחמה ועד סוף 2024 ממשלת ישראל ומשרד הביטחון הקצו כ־782 מיליון שקל (כ־219 מיליון דולר) לעשרות חברות סטארט־אפ בתחום הרחפנים והטכנולוגיות נגד רחפנים. לפי דוח של CNAS, ישראל מייצאת בכל שנה כ־500 מיליון דולר במוצרים הקשורים לרחפנים, עם תחזית גידול של 5%-10% בשנה הבאה.
בכירים בעולם רוצים ללמוד
כיצד הפכנו להיות מעצמת כטב"מים ורחפנים, ואילו השפעות יהיו לזה בעתיד?
לאל"מ (מיל') יפתח קליינמן יש רזומה של יותר מ־25 שנה בתעשיות הביטחוניות. במשך שנים רבות הוא עבד ברפאל עד לתפקיד סגן ראש חטיבת היבשה והים, והפך לאחת הדמויות שמזוהות עם מערכת ההגנה האקטיבית מעיל רוח. כיום הוא מכהן כמנכ"ל חברת החימושים המשוטטים SpearUAV, שנוסדה ב־2017, ורואה בהצלחת המתקפה על האיראנים יישום של היתרון הטכנולוגי מולם. בכלל, כשעוברים לשלב היישום, בכירים בעולם רוצים ללמוד מישראל כיצד מגיעים לסנכרון כה איכותי, שמבדל את כוחות הביטחון הישראליים ממדינות אחרות.
"הסנכרון של בניית היכולות לאורך שנים, בהובלת מפא"ת במשרד הביטחון, הארגונים השונים והתעשיות, הוא שהביא את העליונות", אומר קליינמן. "הוא הודגם במשך כמעט שנתיים בכל המזרח התיכון וכעת הוא מראה יכולות אדירות. יש פה ניסיון מבצעי ויישום שהוא הטוב מסוגו".
קליינמן מציין גם את הייחודיות בתקופה הנוכחית. "מה שהטכנולוגיה עושה היום הוא הנגשת יכולות שהיו פעם נחלת חיל האוויר בלבד לחייל הבודד. על האמצעים שלנו, לדוגמה, כל חייל עובר הכשרה בת ארבעה ימים, ואז הוא יכול להפעיל חימוש משוטט לצורך משימות איסוף ותקיפה. לצורך ההשוואה, עד לפני כמה שנים מפעיל של טיל עורב נדרש לקורס בן שלושה חודשים.
"לצד קיצור הזמנים החימושים המשוטטים הופכים את האפקטיביות המבצעית של כל חייל למשמעותית יותר. ניתן לחסוך בחיילים, לסכן פחות חיילים, וכל חייל הופך להרבה יותר קטלני - וזו מהפכה".
שי פישביין, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי ב־SCD, חברה־בת בבעלות משותפת של רפאל ואלביט שעוסקת בגלאים לתצפיות, החזקת שטח, ראשי ביות ומשקפות, מסביר כיצד הוא תופס את היתרון הישראלי בתחום. "הלקוחות הישראלים לוקחים אותנו לקצה, דורשים פריצות דרך וזה מושך אותנו למקומות גבוהים", מספר פישביין לגבי החברות הישראליות, שמהוות יעד לכ־40% ממכירות החברה היחידה בשוק עם גלאים עד ארבעה מגה־פיקסל. "זה נעשה בזכות שנים של ניסיון ויכולות תפעוליות גבוהות. בתחום הפלטפורמות עצמן יש מובילות עולמית, ואנחנו עובדים עם החברות כמו אלביט, רפאל, התעשייה האווירית. אנחנו מאפשרים תצפית ומודיעין בכל מזג אוויר, בכל שעות היממה".
ויש עוד דבר אחד שמאפשר את התפתחות הטכנולוגיה בקלות יחסית - המחיר. ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לטכנולוגיות לייזרים, אלקטרואופטיקה וסנסורים, מציין כי F-35 למשל עולה כ־80 מיליון דולר, ומל"טים מסתכמים בכמאות אלפים בלבד. "המל"טים הם קטנים יחסית, עשויים מחומרים קלים, צבועים בצבעים שבולעים קרינה, ויחדיו נוצר חתך מכ"ם נמוך. כמו כן, יכולת התמרון שלהם טובה יותר ממטוסים מאוישים, וניתן להפעילם בנחילים. בהיעדר טייס ניתן להפעיל אותם גם 24/7".
כוכבים ושובלים בשמים
בדומה לכלל הנדבכים של המלחמה, מערכת הביטחון הישראלית הייתה מתקשה ליישם את מגוון היכולות ללא התעשיות הביטחוניות. לכל אחת מהחברות הישראליות הגדולות יש, לפחות, מוצר או אפילו סדרה שמזוהה איתה בתחום המל"טים. אצל אלביט, למשל, שבזכות הצלחת מוצריה באיראן הפכה לבולטת בבורסה בתל אביב, זו סדרת הרמס. היא כוללת, בין היתר, את הרמס 900 (כוכב) - מל"ט שמחירו מוערך בכ־6.85 מיליון דולר ליחידה ובעל טווח פעילות של כ־1,000 ק"מ ואף יותר, שמתבסס על תקשורת לוויינית. הוא נמנה עם תחום ה־ MALE (Medium Altitude Long Endurance), כלומר מל"ט שמיועד לגובה בינוני ולמשך פעילות ארוך. המל"ט, שאותו מפעילות יותר מעשר מדינות, מתאילנד במזרח ועד קנדה במערב, יכול לפעול במשך כ־36 שעות ולשאת עד ארבעה טילים.
מל"ט אחר שנצפה בשמי העיר טבריז, לפי תיעודים איראניים מהרשתות החברתיות, הוא הרון (שובל). בדומה להרמס הוא מיועד למשימות בטווחים רחוקים ובגובה בינוני, עם משך שהייה באוויר של עד 45 שעות. המל"ט, שבו משתמשות יותר מ־20 צבאות בעולם, יכול לשאת שישה סוגי מטע"דים בו זמנית, לטובת משימות של איסוף, מעקב, סיור ורכישת מטרות.
חברה גדולה נוספת שנמצאת בשוק היא רפאל, עם החימוש המשוטט מסדרת ספייק, מעוז (Firefly) שהשימוש המבצעי הראשון בו התרחש במהלך המלחמה. זהו חימוש משוטט בתצורת מסוק, שמשקלו 3 ק"ג ובעל טווח של עד 1.5 ק"מ. לפי "דיפנס בלוג", הוא יכול לשאת מגוון ראשי נפץ במשקל כ־350 גרם למשך 30-15 דקות - בהתאם להיקף נשיאת הסוללות.
עם זאת, כשמביטים על הזירה הרחבה של ישראל, ניכר כי לא ניתן לבנות ב־100% על מל"טים. במסגרת המערכה שלה מול החות'ים, ארה"ב איבדה מאוקטובר 2023 ועד אפריל השנה 17 מל"טים מדגם MQ9-ריפר, בשווי כ־35 מיליון דולר כל אחת. כלומר, במערכה בתימן איבדה וושינגטון מל"טים בשווי כולל של כ־595 מיליון דולר. אגב, חברה ישראלית שמתמחה סקטור ה־MALE, דרך מל"טים טקטיים וחימושים משוטטים ועד כאלה עם משקל המראה מקסימלי נמוך של 25 ק"ג, היא חברה־בת של רפאל, אירונאוטיקס.
לצד החברות הגדולות צומחת תעשיית בלתי מאוישים שוקקת חיים, כפי שמשתקף מ־SpearUAV. אותה חברה בת שמונה שנים בלבד החלה את דרכה בכלל בצוללות. מאז החברה עברה תהליך, כחלק מהתמחותה בייצור מערכות חמושות, מדרג הלוחם הבודד ועד רמת הגדוד. זה מייחד אותה, משום שחלק הארי מהשחקנים בעולם מתרכז בחימושים משוטטים ואמצעי תצפית ששמים דגש על דרגי אוגדה ומעלה.
מכפיל כוח לחברות הישראליות
במבט צופה פני עתיד, לשימוש הנרחב והמוצלח במערכות הישראליות ככלל ובאמצעי הטיס הבלתי מאוישים בפרט צפויה להיות השפעה משמעותית על הביקושים הבינלאומיים. זה ניכר בשיא היצוא הביטחוני ב־2024, על אף המלחמה, שעמד על 14.795 מיליארד דולר, עלייה של כ־11.7% ביחס ל־2023 והכפלה בתוך חמש שנים. נוסף על כך, זה מציב מקלות בגלגלים בפני אלה שמנסים להחרים ולאתגר את החברות הישראליות, כמו נשיא צרפת עמנואל מקרון.
מקרון רואה כיצד מאז פרוץ המלחמה המערכות הישראליות מוכיחות את עצמן, לעומת אלה שלו. בה בעת הוא ראה בשנה שעברה כיצד התעשייה האווירית מקבלת, לפי פרסומים זרים, עסקת לוויינים של מיליארד דולר עם מרוקו, ודוחקת הצידה את הספקיות הצרפתיות הקודמות של רבאט, איירבאס ות'אלס.
פישביין מ־SCD מסביר כי להצלחה של התעשיות הביטחוניות הישראליות ברגע האמת יש שתי השפעות מרכזיות. "במישור הישיר אלה מערכות שהוכיחו את עצמן בפעילות מבצעית. לקוח רואה הבדל בין מערכת על הנייר לבין כזו שיצאה לשטח והביאה הוכחות, ולא רק הוכחות, גם התוצאות מעולות. זה מכפיל כוח עבור החברות הישראליות להצגת המל"טים והרחפנים".
להצלחה מבצעית יש אתגר והוא החשש לחשיפת יכולות, וככל שנדרשים לתקוף בעוצמה רבה יותר ועם מגוון אמצעים גדול יותר - האתגר הזה מתגבר. המחשה לכך התקבלה באופן נרחב במלחמה מול חיזבאללה - במלחמת לבנון השנייה ב־2006 השתמשה ישראל, לראשונה באופן נרחב, בטילי נ"ט מסדרת ספייק, ואילו בחרבות ברזל חיזבאללה השתמשו בטילי אלמס 1, תוצר של הנדסה הפוכה לאותם טילים. הנדסה הפוכה היא תהליך שבו מצליחים לשים ידיים על אמצעי, מנתחים לעומק את מרכיביו - ומייצרים אחד מחודש בהליך סדרתי.
בימים האחרונים, כחלק ממאבקי התודעה, משטר האייתוללות פרסם בכלי התקשורת שלו, למשל, מל"ט שיורט או משגרי ספייק שלטענתו נותרו מאחור. את ספייק מכיר קליינמן היטב מתקופתו ברפאל. "אם לא היו רוצים שימצאו משהו, לא היו מוצאים. עם זאת, יכולות נחשפות וזה חלק ממחיר המלחמה. בכל פעם שמציגים גיים צ'יינג'ר אז יש חשיפת יכולות - וזה אינו עיקרון מנחה. לכן צריך לדאוג תמיד להיות לפני כולם, ועבור זאת נדרשת הצמחת יכולת טכנולוגית מגיל אפס, מהשקעה רבה במערכת החינוך".