כטב''מ שאהד 136 במצעד צבאי בטהרן / צילום: Reuters, Morteza Nikoubazl
מאז פרוץ מבצע "עם כלביא", איראן שיגרה לעבר ישראל כ־500 טילים בליסטיים ויותר מ־1,000 כלי טיס בלתי מאוישים. אלה משמשים את האיראנים לניסיונות פגיעה בפני עצמם או לטובת הטרדת מערכות ההגנה האווירית - תוך כדי מתקפות משולבות.
● איזו עיר גדולה היא שיאנית האזעקות, ולמה ירושלים פחות מטווחת?
● מחיר הנפט מזנק, ובקרוב נרגיש את זה בתחנות הדלק. כך תתגוננו מההתייקרות
● מפזרים חימושים קטנים: הטיל החדש בו משתמשת איראן
בניגוד למערכה מול חיזבאללה, שבה ניכר כי ישראל מתקשה בהתמודדות עם איום הכטב"מים - במלחמה מול הפטרון איראן, נראה כי ישראל יודעת מה נדרש ממנה. לכטב"מים יש אתגרים ייחודיים שאינם אופייניים בהגנה אווירית מול טילים ורקטות. לשם כך, ישראל מפעילה את חץ 3, חץ 2, קלע דוד וכיפת ברזל, שיכולה לתת מענה חלקי בלבד מול הכטב"מים.
אותם כטב"מים טסים מאוקראינה לרוסיה ולהפך מאז החלטת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על הפלישה לאוקראינה בפברואר 2022, והפכו את אותה המלחמה למעין "שדה הניסויים" של הענף. באוקטובר 2023 האוקראינים היו בעמדה טובה יותר מישראל בתחום, אבל היום ישראל מצליחה להגיע לשיעורי יירוט שלא נופלים מאלה של האוקראינים ואף עולים עליהם.
דרך ההתמודדות שונה
האתגרים של הכטב"ם ייחודיים לו. בראש ובראשונה, ישנו חתך המכ"ם: היכולת לקבל אות מכ"ם ממנו נמוכה, בין השאר בשל גודלו הקטן ויכולותיו לטוס בגבהים נמוכים שבהם מכ"ם פחות יעיל. בנוסף, האיראנים יוצרים את הכטב"מים מחומרים מרוכבים, שאותם צובעים בגווני אפור־שחור. החיבור בין הרכב החומרים לבין הצבע גורם להחזר גלי מכ"ם נמוך, ואף לבליעתם.
לישראל ולאוקראינה יש מן המשותף בהיבט סוג הכטב"מים שמופעלים נגדן. רוסיה מתבססת על טכנולוגיות כטב"מים איראניות ככלל ושאהד 136 בפרט. לאורך המלחמה הרוסים אף פיתחו יכולות ייצור עצמאיות של שאהד, ואלה אפשרו להם בלילה שבין ראשון לשני, למשל, לשגר יותר מ־350 כטב"מים לעבר קייב. החיבור בין הכמות לבין הגבול המשותף בין המדינות הביא לכך שאומנם האוקראינים יירטו את הרוב - אבל עדיין היו פגיעות במרכז הבירה.
לעומת זאת, בישראל התרכזו פגיעות הכטב"מים ואף מרבית ההתרעות על הגבול המזרחי, מרמת הגולן ועד אילת. הדבר מעיד על יכולות הזיהוי, הגילוי והיירוט בשלב מוקדם - ואף מחוץ למדינה. במסגרת זאת מופעלים, בין השאר, מסוקי ומטוסי קרב. הדבר יוצר סיטואציה שבה ההתמודדות מול הכטב"מים יקרה בהרבה מעלותם. טיל אוויר־אוויר מדגם "פיתון" עשוי לעלות כחצי מיליון דולר, מול ה־30 אלף דולר שעולה שאהד 136. מחיר יירוט של כיפת ברזל שווה למחיר שאהד 136, אבל זו מערכת שסובלת ממגבלות מול הכטב"מים.
ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מסביר כי בעוד שרקטה נעה במסלול בליסטי ידוע מראש שכיפת ברזל בנויה עבורו, ובדרך זו אפשר לחשב היכן רוצים לבצע את הפגיעה - "כטב"ם הוא כלי משוטט ללא מסלול קבוע, ולכן צריך מערכת עקיבה משוכללת לפגיעה בו".
את כיפת ברזל צפויה לתגבר באופן מבצעי החל מהרבעון האחרון של השנה, מערכת ההגנה האווירית באמצעות לייזר "מגן אור". את שתי המערכות יפעילו מאותו קרון שליטה, תוך שכיפת ברזל מיועדת לטווחים של 40 ק"מ, ואילו "מגן אור" מיועדת לטווח של עד 10 ק"מ, באמצעות קרן לייזר עוצמתית בהספק של כ־100 קילו־וואט.
יעילה, למרות החסרונות
טכנולוגיית הלייזר לא מושלמת, ואתגר מרכזי בה הוא הניחות: מידת היחלשות הקרן ככל שהיא מתרחקת מהמשגר. גם מזג אוויר מעונן, אביך או ערפל מגבילים את פעילות הלייזר ומשפיעים על יעילותו, וכן הוא עובד בטור ועובר מטרה־מטרה. המשמעות היא שמול נחיל כטב"מים, למשל, הוא יוכל ליירט כטב"ם אחד. היתרון המהותי הוא עלות היירוט הזניחה: כ־10־5 דולר. לכן, שילובה עם ירי מקלעים עשוי לתת מענה משמעותי לכטב"מים.
"הלייזר צריך זמן שהייה על המטרה כדי 'לבשל' אותה, אם הוא פוגע", מציין ד"ר קליסקי. "זמן השהייה הנדרש תלוי בחומר שממנו מורכב הכטב"ם. מבנה החומר חשוב בשל פרמטרים פיזיקליים".
לבסוף, חשוב במיוחד ההספק של קרן הלייזר. בעת שבעולם משתמשים במערכות בהספק של 20 קילו־וואט, "מגן אור" צפויה להיות עוצמתית פי חמישה. "לייזר של 100 קילו־וואט, להערכתי, יגרום במהירות רבה לכשל מכאני. במערכות בהספק נמוך יותר, נדרשות כמה שניות".