מפזרים חימושים קטנים: הטיל החדש בו משתמשת איראן

בפגיעה היום (ה') באזור המרכז ניכר, לראשונה, השימוש האיראני בטילים בליסטיים בעלות תכונות של פצצות מצרר. קרי, טילים שמתפוצצים בגובה כ־7 ק"מ, ומפזרים עשרות חימושים זעירים במשקל כ־2.5 ק"ג על פני כ־8 ק"מ.

● המניה הביטחונית ששוברת שיאים, גם בעקבות המלחמה עם איראן
● אזרבייג'ן לישראל: היזהרו מפגיעות באוכלוסייה שלנו באיראן

היכולת הזו של האיראנים אינה חדשה. מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה שחוסל במהלך מבצע "עם כלביא", אמיר עלי חאג'יזאדה, טען כבר במאי 2023 כי כל "טיל חוראמשהר 4" מסוגל לפגוע "ב־80 מטרות שונות". טיל חוראמשאהר הוא תוצר של שיתוף הפעולה הטכנולוגי של איראן עם קוריאה הצפונית, ומתבסס על הטיל "הוואסונג 10" של פיונגיאנג. השימוש הראשון של האיראנים בו בניסוי התרחש בינואר 2017, והטווח שלו כ־2,000 ק"מ.

"האיראנים שדרגו את השיטה של חמאס של הכנסת כדוריות לראשי הנפט, ובמקום זאת עברו לחימושים זעירים", אומר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לטכנולוגיות לייזרים, אלקטרואופטיקה וסנסורים. "איראן היא מדינה שמשתמשת בשיטות של ארגוני טרור".

סדרת חוראמשאהר, מ־1 ועד 4, מסוגלת לשאת ראשי נפץ במשקל של 1,500-750 ק"ג. ההנעה של הטיל עשויה להיות דו־שלבית. טילים דו־שלביים, בניגוד לכאלו שגרתיים, הם בעלי התקן שבשלב מסויים שבו הטיל נמצא בדרכו ליעד, מתנתק החלק הקדמי של הטיל - ומנוע רקטי מאיץ ומוביל אותו למטרתו.

לשגר פחות - ולאזורים מצומצמים יותר

מהשיגורים הבוקר, בין אם הם חוראמשאהר או טילים אחרים, עולה כי במשטר האייתוללות שינו טקטיקה: במקום לשגר בפיזור נרחב, הם החליטו בשל מיעוט המשגרים שלהם לשגר פחות - אבל לאזורים מצומצמים יותר. "האיראנים נמצאים תחת לחץ של גילוי, ולכן מעדיפים לרכז את המטח לנקודה מסויימת", מציין ד"ר קליסקי. "בשיגורים הבוקר האיראנים השתמשו, שוב, במתקפה משולבת של טילים וכטב"מים".

לדברי ד"ר קליסקי, מאחורי השיטה עומד הרצון להרוות את האלמנטים שמופיעים במערכות, במכ"מים ובמערכות, כדי להקשות על היירוטים. "בו זמנית נדרש טיפול של מסוקי קרב, כיפת ברזל, חץ, THAAD ומכ"מים, וזה בהחלט מסיט את הקשב. "כדי להשפיע על מערכות ההגנה והמכ"מים הם שולחים גם כטב"מים. לרבות את המערכת, זה מסיט את הקשב של המכ"מים וגם של המיירטים להתרכז באיומים. צריך להפנות מסוקי קרב, כיפת ברזל, מכ"ם, וזה בהחלט מסיט את הקשב".

הטילים האיראניים זורעים הרס רב, וזה ניכר מתחילת המבצע. ד"ר קליסקי מסביר כי ההרס הגדול נובע משלושה רכיבים: חומר הנפץ הכבד שכל טיל נושא, האנרגיה הקינטית העצומה שהוא צובר בדרך, והזווית שבה הוא נופל אל הקרקע. "הטילים האיראניים עשויים להגיע לטון חומר נפץ, וכל טיס מגיע ממחוץ לאטמוספירה במהירות של 10,000-7,000 קמ"ש ושוקל כ-30-28 טונות. חישוב של אנרגיה קינטית הוא מסה כפול מהירות בריבוע, חלקי שתיים. מכאן, ניתן להבין את האנרגיה שנצברת עד הפגיעה בקרקע, שמייצרת גלי הדף עצומים שגורמים להרס גדול. כמו כן, בזמן צלילת הטיל נוצרים גלי הלם, שאף הם זורעים הרס".

בכל הנוגע לזווית הצלילה, המומחה מסכם כי בניגוד לטיל בליסטי שלא יוצא מהאטמוספירה והחיכוך בה מקצר את המסלול הפרבולי שלו ונוצרת נפילה יותר מאונכת, בטילים הבליסטיים האיראניים זה לא מתרחש. "הטילים הללו באים מחוץ לאטמוספירה עם פחות חיכוך, מה שמאפשר להם להגיע עם זווית גדולה יותר. הזווית אמנם פוחתת בתוך האטמוספירה אבל נשארת במידה מסויימת, והזווית פגיעה הזו בקרקע מרחיבה את שטח ההרס".