תיעוד של חיל האוויר לקראת היציאה למתקפה באיראן / צילום: דובר צה''ל
הכותב הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות", הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
העובדה שישראל עשתה בשמי איראן כבשלה ב-12 הימים האחרונים, גרמה לנו, הישראלים, שעדיין מחפשים תמונת ניצחון מובהקת מעזה, לחלום בגדול על תמונת ניצחון מובהקת מאיראן, והחוסר בכזאת, גורם להסכם הפסקת האש להתקבל בתחושות מעורבות.
● דין שמואל אלמס, פרשנות | הלקח של המלחמה ומי יהיו המרוויחות הגדולות
● שאלות ותשובות | יירוט בלי טילים: כך צה"ל הפיל עשרות כטב"מים מאיראן
אולי פספסנו הזדמנות חד־פעמית להשיג יותר? מהמטרה המרכזית של השמדת פרויקט הגרעין, אותו פרויקט שהוגדר בישראל כאיום קיומי, עברנו לחלומות על כניעה מלאה, החלפת המשטר במשטר אוהד המערב ופירוק תוכנית הטילים האיראנית. חלומות על החזרת שלטון השאה וכינון יחסים נאמרו בפה מלא.
במשך קרוב ל-30 שנה, איראן הפכה לאויב המר ביותר. היא הקימה, בהשקעה של מאות מיליארדים, טבעת חנק סביב מדינת ישראל. היא ניהלה ביעילות ארגונים הסרים למרותה, מצוידים היטב במיטב הציוד ובשנאה יוקדת למדינת ישראל, ושותפים מלאים לחזון להשמדתה.
בעזה, בלבנון, בעיראק ובתימן, המטרה העיקרית להשקעה הייתה להתיש את מדינת ישראל, עד חיסולה בבוא היום, ולהרחיק מגבולותיה את הקונפליקט האלים. את פרויקט הגרעין, הקימה בראש ובראשונה לצורך הבטחת שרידות המשטר.
במשך שנים, ישראל נלחמה רק בזרועות התמנון האיראני וספגה אבדות רבות בנפש וברכוש, אך לא גבתה מעולם מחיר מאיראן עצמה. הפרויקט האיראני שגשג, בדיוק כפי ששאפה איראן - אלים ורחוק מגבולותיה.
איראן, ענקית מחצבים בין־לאומית, יצרנית נפט בינונית והיצרנית השנייה בגודלה בעולם של גז, השקיעה מיליארדים בתוכנית הגרעין ובתוכנית הטילים, לביצור המשטר, כזרוע ביצועית ליום פקודה, שתקרא להשמדת מדינת ישראל.
היא הזניחה את הבית והפנתה את כל המשאבים לחזון האייתוללות - השמדת המדינה היהודית. במשך 25 שנה, איראן בנתה את פרויקט הגרעין ופרויקט הטילים שלה. 25 שנה, מתחילת המילניום, שרוב הכסף שנכנס מעסקאות אנרגיה ענקיות, חלקן בתקופה נטולה סנקציות, מנותב לפרויקט הגרעין, הטילים ולזרועות הפרוקסי. איראן, לאט ובנחישות, השתלטה על המזרח התיכון.
היא בחשה בממשלות מקומיות, פגעה בסעודיה, יריבתה הסונית, בעזרת החות'ים, השפיעה לרעה על נתיבי הסחר בבאב אל־מנדב, ותרמה לאי היציבות בעיראק, בתימן, בלבנון ובישראל, דרך ארגוני הטרור שבשליטתה.
בחלוף 12 ימים של מלחמה, איראן מוצאת את עצמה מושפלת וחבולה. ארגוני הפרוקסי שאותם בנתה בעמל רב, בעיקר את ארגון חיזבאללה, שהיה אמור להצטרף אליה בעת קונפליקט אלים עם מדינת ישראל, נאלמו דום.
איראן, לראשונה ובאופן מנוגד לחלוטין לחזון ולהערכות שלה, מוצאת את עצמה מתמודדת עם המלחמה בתוך הבית שלה, אותה מלחמה שהיא כה התעקשה להרחיק מגבולותיה. מתקפת פתע חדה ומהירה, שתוכננה שנים רבות, משאירה אותה בהלם, והיא מאבדת נכסים יקרים בקצב מסחרר.
בחלוף 12 ימים של עליונות אווירית מוחלטת, איראן מוצאת את עצמה ללא פרויקט הדגל שלה, היהלום שבכתר האייתוללות - זרועות הפרוקסי שלה חבולים ומוכים, פרויקט הגרעין מושמד, וארסנל הטילים הבליסטיים שלה נפגע קשות. חצי טריליון דולר - נמחקו. חצי טריליון דולר שהושקעו כולם - בהשמדת מדינת ישראל וביצור משטר האייתולות.
המשטר חלש מאי פעם ושרידותו מוטלת בספק
לאורך 12 יממות שלמות, מדינת ישראל הייתה יכולה, לו רצתה, לפגוע בכל נקודה בשטח איראן, כמעט ללא הפרעה. איראן, מעצמת נפט וגז האמונים על 90% מהכלכלה שלה, הייתה חשופה לפגיעה בכל אותם אתרי הפקה וייצוא, במשך כמעט שבועיים. חסרת אונים לחלוטין ונתונה לחסדי ישראל.
לו רצתה ישראל, היא הייתה יכולה להקריס את מערך ייצור והפצת הנפט והגז האיראני, ולהשמיד, הלכה למעשה, את הכלכלה האיראנית. הישג פסיכולוגי חסר־תקדים. מהצד השני, הנזק בעורף הישראלי, כבד אמנם, וכזה שעוד לא נתקלנו בו מסבבי מלחמות קודמים, אך עודנו רחוק מאד מתרחישי הבלהות להם התכוננו. בגלל אותם הישגים, תחושת ההחמצה מהסכם הפסקת האש, מובנית.
כולנו רצינו את האויב המר ביותר שלנו, שאחראי למותם של ישראלים רבים, יוצא חבול מבין ההריסות עם דגל לבן - אבל המציאות היא אחרת. ואף על פי כן, זאת תהיה טעות לחשוב שלא השגנו את מטרות המלחמה.
בראש ובראשונה, איראן כבר לא גרעינית. היא בהחלט יכולה להמשיך לשאוף לגרעין, וסביר שתעשה כן, לאור המצב הקשה של המשטר, אך היא נמצאת בעמדה קשה מאי פעם - היא מוכת סנקציות, במצב כלכלי קשה מאד, ורחוקה מאד ממצבה בתחילת המילניום, עת התחילה את פרויקט הגרעין.
איראן, שהזניחה את הבית והשקיעה בטרור, מוצאת את עצמה בנקודת ההתחלה. רק שהפעם, בניגוד לתחילת שנות האלפיים, המשטר חלש מאי פעם ושרידותו מוטלת בספק; פרויקט הטילים נפגע אנושות, וכך גם יכולות ההגנה האווירית, ופרויקט טבעת החנק סביב ישראל. אותו פרויקט, שנראה מוצלח מאד לאורך שני עשורים, והביא לאבידות קשות בצד הישראלי, כולל ביום ה-7 לאוקטובר, ספג מכה קשה וירד מרוב נכסיו. הוא מורתע, וספק אם יוכל לקבל את אותה התמיכה הכלכלית הכה חשובה לו, כפי שקיבל בעבר.
ארה"ב, שעודנה מצולקת מעיראק ואפגניסטן, דוחפת להפסקת אש ולהשארת שלטון חלש ומסורס. זה נוח לה, נוח לסין, לרוסיה ולאירופה. לאף אחד אין פתרון בשרוול למשטר חדש פרו־מערבי. לא כרגע לפחות. אולי הזמן יעשה את שלו והתקוממות עממית תפרוץ ותצליח להביא את השינוי המיוחל.
לסיום, צריך לזכור שישראל לא יכולה למנוע התעצמות צבאית של איראן בלי "תחזוקה שוטפת" ו-Boots on the ground. מוטיבציה איראנית להתעצמות ולנקמה בישראל קיימת בוודאי, אך האמצעים דלים.
מצד ישראל, נותר רק לדאוג להיות חזקים ומתקדמים יותר, כדי שגם במקרה של מערכה עתידית נוספת, נשמור תמיד על העליונות שאפיינה את 12 הימים האחרונים. לכן, צריך לדאוג להמשך פיתוח ההון האנושי, ושהמדינה תשקיע את כל הונה בחינוך, מדע וטכנולוגיה. כי רק בגלל כל אלה, ניצחנו.