הלקח של המלחמה ומי יהיו המרוויחות הגדולות

מלחמת ישראל־איראן הפכה היום (ג') לאחת המוצלחות והמרשימות ביותר בתולדות המדינה, עם כניסתה של הפסקת האש. לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, צה"ל הצליח במלחמת בזק לנטרל איום קיומי על מדינת ישראל. כפי שגדלנו על המור"קים של מבצע מוקד שבו ישראל נטרלה את חילות האוויר הערביים ככלל ואת זהו המצרי בפרט, בעת שבה קהיר כיהנה כאיום העיקרי של ישראל.

● חרף הפגיעות הישירות, ראשי הערים לא מתחרטים: "תמ"א 38 היא לא הפתרון למיגון"
● פרשנות | חמינאי כבר הפנים עד כמה מצבו חמור ומחפש כרטיס יציאה מהמלחמה

במעבר חד למלחמה הנוכחית, ישראל הצליחה להגשים ב־12 ימים, את מה שלא התקרבה להשיג במשך 12 שנים. הטילים הבליסטיים הפכו מאיום קיומי לאיום, ותוכנית הגרעין האיראנית הפכה מאיום קיומי בטווח זמן מיידי - לכזה שאם בכלל נותר ממנה משהו, זה לטווח הרחוק. מלחמות ישראל־איראן וששת הימים משקפות מסורת ביטחונית, שבה ישראל יודעת לנצח מלחמות, אבל מלחמות בזק.

זה משתקף גם מהמאבק באיומי הטרור במלחמת חרבות ברזל: בעוד חמאס הם שכפו את המלחמה ב־7 באוקטובר וזו הפכה מאז למלחמת גרילה, מול חיזבאללה זה לא היה כך. ישראל הפעילה את מבצע הביפרים, חיסלה בכירים, פגעה בתשתיות טרור במהירות כזו שארגון הטרור השיעי נאלץ להסכים להפסקת אש. בה בעת, המורדים החות'ים משקפים כי בהיעדר מלחמת בזק, קשה מאוד להכריע ארגון טרור.

חולשה היסטורית של ציר ההתנגדות

עם זאת, היעדר המעורבות של כלל המיליציות הפרו־איראניות במלחמה מול ישראל ומול ארה"ב משקפת הן את ההרתעה מולן והן את החולשה ההיסטורית של ציר ההתנגדות. איראן וכלל המיליציות נלכדו בתוך "קורי העכביש" שיצר קאסם סולימאני, שחוסל ב־2020 - ולא "זכה" לראות את תיאוריית טבעת החנק שלו הופכת לחרב פיפיות. לעומתו, המנהיג העליון עלי חמינאי ספון בבונקר, ועבור הישרדות המשטר שלו נאלץ להסכים להפסקת אש שבה ברור לכל מי המפסידה הגדולה במלחמה.

עבור ישראל, הפסקת האש היא צעד חשוב בכל ההיבטים, ולא רק הביטחוני. האתגר הכלכלי של מלחמה מול איראן הוא משמעותי בטח אם המלחמה תהפוך למלחמת התשה. הפגיעה בנכסים אסטרטגיים של משטר האייתוללות מנעה מהאיראנים את האפשרות ללכת לאפשרות של מלחמת התשה. הם הבינו כי אם ימשיכו במודל הנוכחי, הפגיעה במשמרות המהפכה ככלל ובבסיג' בפרט עשויה להביא להתקוממות של ממש ברחובות.

בטווח הארוך, הכלכלה הישראלית תרוויח בגדול מהמלחמה הזו, דרך התעשיות הביטחוניות שהוכיחו את עצמם ככוכבות הגדולות של המלחמה הזו - בהתקפה ובהגנה כאחד. לא בכדי נשיא צרפת עמנואל מקרון המשיך בפרובוקציות שלו בסלון האווירי בפריז, שבו הוחלט "לפתע" לחסום את הגישה לדוכנים הישראליים.

התעשיות הצרפתיות מביטות בקנאה רבה כיצד התוצרת הביטחונית הישראלית מוכיחה את עצמה שוב ושוב בשדות הקרב השונים ובמתווים רבים, לעומת ההסלמה הקצרה בין הודו לבין פקיסטן שבה יורט מטוס קרב צרפתי מתוצרת רפאל. מעבר לכך, באותה מערכה הייתה זו דווקא התוצרת הישראלית בצבא הודו שהרשימה.

הרפובליקה האסלמית שרדה, עכשיו החטופים

בסיכומו של דבר, על אף התעשיות הביטחוניות שברמה המקצועית הן מהטובות בעולם, ישראל אינה מדינה חזקה דיו כדי להציב למלחמה יעד של הפלת משטר. זהו, ללא ספק, אינטרס ישראלי שהרפובליקה האסלאמית תקרוס - אבל בירושלים לא נמצאים בעמדה של התעלמות מדעת הקהל הבינלאומית.

התעלמות שכזו הציבה את ישראל במצב התדמיתי הסבוך לגבי עזה, וביממה האחרונה ניכר כי שעון החול התדמיתי הבינלאומי של ישראל מול איראן התהפך, על אחת כמה וכמה בעקבות הפגיעה האמריקאית במתקנים בפורדו, נתנז ואספהאן. במצב שבו ישראל הייתה ממשיכה במלחמה מול מוסדות פנים איראניים ולאו דווקא צבאיים, השחיקה התדמיתית הייתה מואצת.

כעת, ישראל יכולה להפנות את מלוא תשומת ליבה למטרה הבסיסית והחשובה ביותר במלחמת חרבות ברזל: החזרת החטופים. בהיעדר גיבוי של המיליציות הפרו־איראניות וקל וחומר של משטר האייתוללות עצמו, חמאס נותר לבדו. במהלך המלחמה אמנם הם הוכיחו כי שאין להם שום יחס לאנושיות או לאזרחיהם, אבל ייתכן כי תחושת הבדד הסופית שבה הם שרויים, תאלץ אותם להגיע להסכם עם ישראל של ויתור על השלטון ברצועה ושחרור החטופים, תמורת הישרדותם האישית.