נאומו של נשיא ארה''ב דונלד טראמפ מוקרן על מסך הטלוויזיה בבית הלבן, לאחר התקיפה באיראן / צילום: ap, Alex Brandon
כל זה מעורר הדים טריוויאליים, אף כי העניין רציני וחמור. בינואר 2017, לאחר שהושבע לנשיא בפעם הראשונה, דונלד טראמפ ציווה על דובר הבית הלבן להכריז שמעולם לא נאסף קהל כה גדול להאזין לנאום ההשבעה של הנשיא. "הקהל הגדול ביותר, נקודה", אמר הדובר.
● הווירטואוזיות של דונלד טראמפ: איך להרחיב מלחמה ולסיים אותה תוך 72 שעות
● טראמפ כונן הפסקת אש בין ישראל לאיראן, ואירופה נותרה מחוץ למשחק
העיתונות גיחכה. צילומי אויר הוכיחו חד משמעית שזה היה, אם בכלל, אחד הקהלים הקטנים ביותר בהיסטוריה של ההשבעות. טראמפ חרק שיניים. הוא הגיע למסקנה שרק הריסה מוחלטת של אמינות התקשורת תציל אותו מן העובדות. עוזרת בכירה שלו דיברה אז בשבח 'עובדות חלופיות', ביטוי שנכנס לאנתולוגיה של הפוליטיקה האמריקאית.
משהו מעין זה התחיל ביום ג' אחה"צ בעניין חשוב לאין שיעור: טענת הנשיא, דקות אחדות לאחר השלמת משימתם של מפציצי ה-B2 בשמי איראן, שמתקני הגרעין של המשטר "הושמדו לחלוטין". סמוך ל-3 אחה"צ בוושינגטון (10 בערב בישראל), CNN פרסמה הערכות מזרוע הביון העיקרית במשרד ההגנה האמריקאי, שההפצצה לא פגעה ב"מרכיבי הליבה" (core) של תעשיית הגרעין האיראנית; והתוצאות שקולות כנגד עיכוב של "מספר חודשים" בלבד בתכניות איראן.
בשעתיים הבאות הצטרפו כלי תקשורת נוספים אל הדיווח של CNN. הבית הלבן עצמו אישר את עצם קיומה של ההערכה. אבל כמו ב-2017, דוברת הבית הלבן הגיבה עליה בחמת זעם. היא "שגויה לחלוטין", אמרה קרולין לוויט. הדליף אותה "איזה לוזר (loser) מדרג נמוך", היא הוסיפה. היא אינה אלא "ניסיון להכפיש את הנשיא טראמפ ולהבאיש את ריחם של טייסי הקרב האמיצים, אשר הוציאו אל הפועל משימה מושלמת להשמיד את תכנית הגרעין של איראן. הכול יודעים מה קורה כאשר פצצה של 13 טון מוטלת באופן מושלם על היעד: השמדה מוחלטת".
שר ההגנה פיטר הגסת' החרה-החזיק אחריה. "כל אלה הטוענים שהפצצות לא היו הרסניות פשוט מנסים לחתור תחת הנשיא ותחת המשימה המוצלחת".
אבל הספקנות מתפשטת בוושינגטון. התגובה המבטלת על ממצאי המודיעין מעוררת את הרושם שממשל טראמפ מעוניין בביון, רק אם הוא מתיישב לחלוטין עם צרכיו הפוליטיים.
דיפלומטיה טראמפית קלאסית
ברור למדי שלפחות לפי שעה עננת הספקנות תרבץ על 'מלחמת 12 הימים', ותצנן במקצת את האופוריה המלווה את סיומה. איש אינו כופר בהצלחותיה הצבאיות והאסטרטגיות, אבל כמו בעזה, שימוש הלשון 'טוטלי' לאפיון הישגיה מועמד עכשיו בספק כלשהו.
ספק נוסף עוררו ניבולי הפה של הנשיא טראמפ ביום ג' בבוקר. הוא יצא נסער מן הבית הלבן בדרך אל מסוקו, נשאל על ההפרות האיראניות, והשיב בהתקפה גסה על "שתי הארצות", ישראל ואיראן, ש"אינן יודעות 'the f--' מה הן עושות". אחר כך הוא גילה במדיה החברתית שלו, שמטוסים ישראליים נמצאים באוויר, ודרש את ביטול משימתם, "עכשיו!", שאם לא כן זו תהיה "הפרה חמורה".
ישראל חוותה אפוא דיפלומטיה טראמפית קלאסית. כל כך הרבה אמריקאים ולא-אמריקאים התנסו בה מאז 2017. הנשיא הזה נהג לפטר שרים בכירים באמצעות ציוצים. עכשיו הוא מתחיל מלחמות ומסיים אותן, מתחיל דיפלומטיה ומאיץ אותה, מקרב ידידים ומרחיק אותם באמצעות פסקה אחת ב-Truth Social שלו.
מיליונים מחסידיו החסודים, חברים נאמנים בכנסיות נוצריות מהוגנות, חשבו פעם את המלה hell, גיהינום, לגסה מדי בשביל שימוש סביב שולחן האוכל. אבל עכשיו, בהשראת האיש שהם מייחסים לו תכונות משיחיות, אולי הם יכללו את המלה המתחילה ב-f בליטורגיה הכנסייתית של מיסת יום א'.
טביעות אצבעותיה של ישראל
חוץ מעקימת החוטם האיסטניסית הזו, ניבול הפה מסוכן לשלומה של ישראל. הוא מעניק רשיון פעולה לאלמנטים בקואליציה של טראמפ, שתמיד התייחסו אל ישראל בחשד, גם באיבה, מפני שחזרו ומצאו את טביעות אצבעותיה על התערבויות צבאיות אמריקאיות במזרח התיכון. התנגדות חד-משמעית ל'מלחמות הנצח' סמוכה מאוד לראש סדר העדיפויות של הימין הזה.
אחד מדובריו הידועים הוא סטיב באנון, יועץ רב שנים של טראמפ, שהיה האסטרטג של ניצחון הבחירות הראשון שלו, ב-2016. הוא יצא ביום ג' בהתקפה מרה על נתניהו ועל ישראל. "ישראל אינה בעלת ברית, היא שטח חסות (פרוטקטורט), ושטח חסות אינו אמור להתנהג כך", הוא אמר.
הוא האשים את נתניהו ששיקר לטראמפ במצח נחושה בשעות הראשונות של הפסקת האש. הוא קרא להעמיק ולבדוק את איכות הביון, שהביא את טראמפ מלכתחילה להורות על ההתקפה באיראן. הוא הכריז ש"נתניהו ניסה לבלוע יותר ממה שהיה יכול להכיל", ש"ישראל ספגה מהלומות", וראש ממשלתה גרר אפוא את ארה"ב אל המלחמה.
הטענה הזו היא בעלת פוטנציאל מסוכן ביותר, בייחוד בסביבה בדלנית, הרוחשת חשד עמוק לבריתות קבועות מעבר לים ומאמינה שארצות זרות מנצלות את אמריקה, כפי שטראמפ עצמו חזר ואמר. ישראל תמיד טענה שהיא יכולה לעמוד ברשות ובלבד שתקבל נשק מארה"ב. ההתפארות הזו מוטלת עכשיו בספק, לפחות בעיני חלק מן האמריקאים.
אלה שעות קריטיות לעתיד יחסי ישראל-ארה"ב. ישראל מפסידה בהתמדה את האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית, ואבוי לה אם היא תפסיד גם את האגף הימני של המפלגה הרפובליקאית.
מאיסה דרמטית בסדר הפוליטי הקיים
ביום ג' קרה משהו, המצריך תשומת לב ומחייב דאגה: בבחירות המקדימות לראשות העיר בניו יורק ניצח מועמד שמאלי רדיקלי, אנטי-ישראלי קיצוני, מוסלמי ממוצא הודי, יליד אוגנדה. האיש, זוראן ממדאני, בן 33, הגיח מאלמוניות גמורה, והביס את אנדרו קואומו, בן לשושלת פוליטית מפורסמת, מושל לשעבר של מדינת ניו יורק במשך 11 שנה.
זה קודם כל מרד של צעירים ושל מיעוטים נגד הממסד המפלגתי, וצריך להבין אותו בהקשרים מקומיים. אבל מוטב להרהר במשמעות האפשרות שב'עיר היהודית הגדולה ביותר בעולם' (כמיליון יהודים) עומד להיות ראש עיר, המתנגד לקיומה של מדינת לאום יהודית, ומבטיח לעצור את בנימין נתניהו אם רגליו ידרכו בניו יורק. הוא כמובן לא יוכל לעצור, אבל הוא עומד להחזיק ברמקול ענקי בעיר המפורסמת ביותר עלי אדמות.
אגב, סטטיסטיקה הראתה אתמול, שרק אזורים המיושבים ביהודים חרדים הצביעו לטובת קואומו.
הפרופיל היהודי של ניו יורק מורכב מאוד, ורוב היהודים הם חילונים וליברלים. אבל הם יכלו לסמוך ב-90 השנה האחרונות על ראשי ערים פילושמיים, אוהבי יהודים וידידי הציונות. אחד המפורסמים שבהם, פיורלו לה גווארדיה, העניק את שמו לרחוב בתל אביב. שלושה ראשי עיר ב-50 השנה האחרונות היו יהודים.
ניו יורק אינה מייצגת את אמריקה. לא פעם היא ההיפך מאמריקה. אבל הבחירות האלה מבטאות מאיסה דרמטית בסדר הפוליטי הקיים, בייחוד בתוך המפלגה הדמוקרטית. זה הזמן להרבה מאוד מחשבה על מעמדה של ישראל בארה"ב.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.