פרופ' אהוד אוחנה במעבדה שלו בסורוקה / צילום: דני מיכליס - אוניברסיטת בן גוריון
"אני בסדר, על זה אני מודה", אומר פרופ' אהוד אוחנה מאוניברסיטת בן גוריון, בעודו מנסה להציל דגימות, חומרים ומכשירים רגישים מהמעבדה שלו בבית החולים סורוקה. מיד לאחר פגיעת הטיל האיראני בסורוקה, רוב תשומת הלב הייתה נתונה לחולים שפונו במזל זמן קצר לפני כן מהמקום, אולם מתברר שהמבנה אכלס גם מעבדות מחקר רפואי, ואלה נפגעו.
● במכון ויצמן אומדים את הנזק לאחר נפילת הטיל מאיראן: "ניסויים שיהיה קשה מאוד לשחזר"
● חברי הילדות שהקימו סטארט־אפ ועשו אקזיט של עד 3 מיליארד דולר בזמן מלחמה
הלך פיתוח של עשור
"כמו כולם ראיתי את הפגיעה בחדשות וברשתות", מספר אוחנה, "והבנתי בהדרגה שזה הבניין שלנו. אחרי כמה שעות, כשהגעתי, ראיתי שהטיל חדר שתי קומות ונעצר בתקרת המעבדה שלי. הוא עדיין היה תקוע שם".
הטיל פגע ישירות בקיר שעליו הוצב אחד המכשירים הכי חשובים במעבדה, "אבל אי אפשר היה אפילו לאמוד את הנזק, כי כל הקירות התעוותו".
הצרה הגדולה יותר הייתה הדגימות הביולוגיות. "נכנסנו עם קסדות, מלווים באנשי פיקוד העורף, פתחנו מקררים וניסינו להציל מה שאפשר. הדגימות נפגעו מההדף ומכך שאספקת החשמל למקפיאים נעצרה לכמה שעות. הטיל פגע בכמה מקררים שהכילו את כל המחקרים של המעבדה שלי. הבאנו את הדגימות והמכשירים למעבדות אחרות, ואנחנו מנסים להבין מה ניצל. בהתחלה הייתי אופטימי, אבל ביומיים האחרונים, כמעט כל מה שניסינו לא עובד".
המעבדה של אוחנה חוקרת תחום רפואי חדש מאוד - תקשורת מטבולית, וכבר רשמה הישגים בחקר הסרטן, הסוכרת, הכבד השומני ומחלות מעיים דלקתיות, כולל פטנט רשום אחד ושניים בדרך.
"תאי הגוף מתקשרים באמצעות מטבוליטים, חומרים שעד היום היו ידועים רק כיצרני אנרגיה או כאבני בניין של תאים", מסביר אוחנה. "אנחנו חוקרים גם את השפה וגם את המנגנונים שעל גבי התאים שיודעים לקבל את המולקולות הללו פיזית ולהפיק מהם את המשמעות. אנחנו מבינים בהדרגה כיצד פגמים במנגנונים הללו מובילים למחלות".
בגלל החדשנות הרבה של המחקר הזה, גם החומרים שבהם משתמשים במעבדה חדשים ופותחו בה במיוחד. "יש לנו DNA שמשמש כדי לחקור את המנגנונים, פיתחנו אותו במשך 10־11 שנים, והוא הלך כנראה. לא יידרש עשור לשחזר זאת, אבל שנתיים זו בהחלט הערכה סבירה.
"אנחנו עומדים להוציא מאמר שבו אנחנו מתארים איך הכבד, דרך המערכת שאנחנו חוקרים, מבקר את כל תהליכי השימוש באנרגיה בגוף ומייעד משאבים למקום הנכון. למחקר הזה משמעות רבה לתחומי הסוכרת והכבד השומני".
העיכוב שעלול להיגרם בגלל השילוב בין הרס ה־DNA, הדגימות והמכשירים המיוחדים שנבנו וכוילו עבור המעבדה יכול לארוך לדבריו כחמש שנים.
מה יקרה לפטנטים
בתחום הסרטן, מנצלים אוחנה וצוותו ידע קיים על כך שתאים סרטניים משתנים מטבולית. הם הצליחו לבצע "האקינג" ולהכניס לתוך המערכת מולקולות שיכולות לתכנת את התא מחדש. "המולקולות נכנסות לכל התאים ועושות בהם שינוי, אך רק בתאים הסרטניים השינוי הזה פוגע באופן משמעותי. זו יכולה להיות תרופה חדשה לגמרי לסרטן". אוחנה ושותפיו כבר הדגימו באמצעות בעלי חיים ודגימות אנושיות שהיא יכולה להיות יעילה בריפוי סרטן מסוג כולסטאומה (סרטן באוזן).
המחקר הזה נערך על רקמות אנושיות, שחלקן נפגעו. כדי להמשיך בו, יהיה צורך לאסוף את הדגימות מחדש, מחולים אחרים, וגם זה יכול לקחת כשנתיים. "נוכל להוציא את המאמר על בסיס המידע שכבר אספנו, שאת חלקו עוד לא הספקנו לנתח, אבל אם נראה משהו מעניין, לא נוכל לחזור לנתונים כדי להעמיק בו, שזה חלק חשוב מהמחקר. ואם מישהו ירצה לחזור על התוצאות שלנו, לא נוכל לתת לו את הדגימות שלנו לשם כך".
מחקר נוסף, שכבר התפרסם כמאמר ואף נרשם בעקבותיו פטנט, הראה איך הטרנספורטרים שעל תאי מערכת החיסון עלולים להשתבש באופן שמוביל למחלות מעי דלקתיות. "אבל יש לנו שני פטנטים נוספים, בתחום הסוכרת והסרטן. הפטנט בתחום הסוכרת כבר נרשם רישום ראשוני, וכעת יש לנו שנה שבה נצטרך לספק לבוחני הפטנטים מידע שלא ברור שיהיה לנו איך לספק. פטנט שני נמצא בשלב מעט מוקדם יותר, ולפחות עוד לא התחילו לספור לו את השנה.
"קיבלנו עכשיו מענק מקרן אמריקאית, והתחייבנו להגיע להישגים מסוימים בתוך שנתיים. כרגע אנחנו לא יכולים לעמוד בתנאים שלהם, ולא ברור מה יקרה עם זה, אבל לפחות לגבי העבודה הזאת, הדגימות נשמרו אצל שותפיי למחקר בשערי צדק".
מה עושים עכשיו?
"הוקצה לנו מקום זמני שבו אנחנו מכנסים את הסטודנטים שלנו ומתחילים למפות מה נפגע בכל פרויקט. בודקים אילו דגימות הן שמישות. אחרי המיפוי נפזר את המעבדה בין מעבדות אחרות שיש בהן ציוד מתאים לכל פרויקט ובינתיים נבנה מחדש את המעבדה שלנו".
אסטרטגיית מיגון חדשה
הפגיעה המשולבת במכון ויצמן ובמעבדות בסורוקה מעלה שאלות על האופן שבו נשמרות דגימות ביולוגיות במדינה מותקפת. תעשיות ההייטק והביומד הישראליות אמנם הבטיחו לספק את הסחורה "לא משנה מה", אבל חוקרים מחו"ל וגם חברות מסחריות עלולים להסס לבצע ניסויים בישראל או בשיתוף פעולה עם ישראלים, אם יחשבו שהדגימות אינן מוגנות.
במכון ויצמן אומרים שהם עדיין מתמודדים עם עם הנזק הנוכחי, ועוד לא עברו לשלב הפקת הלקחים, אבל במוסדות אחרים כבר חושבים על הנושא. "אנחנו בונים עכשיו בניין מחקר ממוגן", אומר ירדן נבו, משנה למנהל סורוקה. "את הבניין שנפגע וממילא היה ותיק, לא נשקם. נבנה חדש, טוב יותר, ממוגן יותר".
פרופ' דרור חרץ, מנהל המו"פ בשיבא, מספר שביום הראשון של המלחמה, אחרי שהורידו את כל החולים למרחבים המוגנים, התחילו לנהל טבלה של כל הדגימות שצריכות הגנה. "תעדפנו אותן ולאט לאט הורדנו אותן למטה. עכשיו נשב לכתוב את הנוהל שיכלול פיצול של הדגימות בין כמה מקומות ושמירה של חלק מהדגימות והציוד מתחת לאדמה".
ד"ר שלומית יהודאי־רשף, מנהלת מכון המחקר הרפואי בבית החולים רמב"ם ומייסדת רשת המחקר בבתי חולים ITRn, מספרת כי החלה לפעול אחרי שנודע לה על הפגיעה במכון ויצמן. "מייל אחד שהוצאתי לרשת שלנו ממילאנו התניע תהליך של פיצול דגימות ושיתופן בין בתי חולים, כאשר לכל בית חולים ברשת מוקצה תאום באזור אחר בארץ שיכול לשמור מחצית מכל דגימה, כדי להפחית סיכונים. התהליך עדיין לא הושלם, כי הוא דורש שהאנשים יהיו פיזית בעבודה. בזה ישראל מיוחדת - קידום שיתופי פעולה ללא בירוקרטיה".
ד"ר אנג'לה עירוני, מנהלת אסותא ראשל"צ, מפנה את תשומת הלב גם לנושא העוברים המוקפאים. לדבריה, קשה לאמוד את המשמעות של אובדן מכל עם עד 1,000 עוברים מוקפאים. לדבריה, מחלקת ה־IVF החדשה שתיבנה במקום צפויה להיות ממוגנת לחלוטין. אלא שמיגון עולה כסף. בבר־אילן, לדוגמה, הגיעו למסקנה שמיגון המעבדות הוא משימה בלתי אפשרות תקציבית. כרגע אין הנחיה מהמדינה להקצות לכך כסף.