במכון ויצמן אומדים את הנזק לאחר נפילת הטיל מאיראן: "ניסויים שיהיה קשה מאוד לשחזר"

מי שהגיע אתמול למכון ויצמן, היה יכול לראות שרשרת אנושית של מדענים ואנשי צוות המכון, עומדים ומעבירים דגימות הדורשות הקפאה מבניין שנפגע לבניינים אחרים ולמרתפיהם, בניסיון אחרון להציל ניסויים שחלקם פותחו במשך שנים.

● משרד הבריאות: תרגלנו אפשרות של קליטת נפגעים רבים ממספר מוקדים
● השבוע בביומד | מחקר חדש: האם שמן זית פחות בריא ממה שחשבנו

"אנחנו עוד לא יודעים אם הדגימות נפגעו", אומר פרופ' ולרי קריז'נובסקי. "כנראה נדע זאת רק כאשר נחזור לנסות להשתמש בהן, ואף אחד לא יודע מתי נוכל לנסות".

הדגימות הללו הוצאו מן המעבדות שהיה להן מזל. באחרות לא היה כבר מה להציל. שני בניינים, בהם פקולטות לביולוגיה, נפגעו בצורה משמעותית. אחד מהם באופן ישיר, ואף התפתחה בו שריפה שהבעירה מספר מעבדות עד היסוד. בניין סמוך נפגע משמעותית מן ההדף. בניינים נוספים ברחבי הקמפוס נפגעו בצורה קלה יותר, כולל בתי הסגל הנמצאים בקמפוס. בבניינים שנפגעו מתקיימים מחקרי מניעת הזדקנות, סרטן ומחלות רבות נוספות.

לדברי קריז'נובסקי: "ההרס מאוד גדול. נפגעו תשתיות מחקר וציוד יקר מאוד, וגם ניסויים שאת חלקם יהיה מאוד קשה לשחזר".

בכמה אתה מעריך את הנזק מבחינת שנים של מחקר שאיבדת?
"יש לנו מכשירים יקרים שככל הנראה נפגעו. אלה לא מכשירים שקונים מן המדף, אלא בהזמנה מיוחדת, ולוקח חודשים להזמין אותם ולכייל אותם. רק חודשים רבים לאחר הרגע שכל הבלאגן ייגמר, אפשר יהיה לדבר על הזמנת מכשיר לישראל. חיות המעבדה שלנו נמצאות בבית החיות, ואנחנו לא יודעים עד כמה הוא נפגע. כדי להשיג עכבר טרנסגני מסוים, ואחר כך לערוך בו ניסוי, לפעמים נדרשות שנים. אנחנו לא יודעים כמה זמן יקח לנו לשחזר ניסוי כזה, אם בכלל אפשר".

לדברי דר' צליל אסט, מדענית בכירה במחלקה למדעים ביומולקולרים, שמעבדתה נפגעה בצורה קלה יותר: "יש דגימות שאנשים אוספים במשך שנים או אפילו עשורים, ואמורים לשמש ניסויים רבים. ישנם ניסויים שדרושות שנים כדי להעמידם, כך שאפשר לענות על שאלה מדעית בצורה הכי מדויקת. ישנם מכשירים מאוד יקרים ששימשו מעבדות רבות. אותם אפשר יהיה לשחזר, אבל המשאבים הדרושים לכך הם מאוד גדולים, ולא רק מכשיר אחד כזה נפגע".

אסט הוסיפה: "האור באפלה הוא כמות ההצעות לעזרה שקיבלנו ממעבדות אחרות, כולל מחוץ למכון. למשל, מעבדות אחרות הציעו לשנע דגימות אליהם. קיבלתי גם פניות מחוקרים שאני מכירה מחו"ל, שרוצים לוודא שהכל בסדר".

"אנחנו עובדים למען האנושות, ולא צריכים בדרך כלל מיגון"

מה יקרה לדוקטורנטים וחוקרים צעירים אחרים שהיו באמצע התואר והניסויים שלהם נהרסו?
קריז'נובסקי: "מי שנמצא כבר בסוף הדוקטורט אולי יוכל להמשיך עם המידע שכבר נאסף, שבתקווה מגובה בענן. מי שהיה באמצע הניסוי, הוא שנפגע בצורה הכי משמעותית. המכון יתחשב בהם, אבל זה יעכב את הקריירה שלהם".

מה לגבי תלמידי מחקר וחוקרים בין־לאומיים?
אסט: "חוקרים רבים עזבו אחרי ה־7 באוקטובר, אך חלקם חזרו לארץ ולמכון, כי הם באמת עושים כאן מחקר פורץ־דרך. אין לדעת מה הם יעשו כעת. המכון עוטף אותם בהרבה תמיכה, מתוך מודעות לכמה קשה להיות סטודנט זר בכל ארץ, במיוחד בישראל ובמיוחד בתקופה כזו".

עכשיו כשאנחנו יודעים באיזה עולם אנחנו חיים, נעשים מאמצים למגן את יתר המעבדות?
קריז'נובסקי: "במידת האפשר. המקום במרתף מוגבל. זהו בעיקר מקום שיש בו הספק חשמל לשים בו 50-60 מקררים ומקפיאים. אלה גם לא התנאים הכי מתאימים לזה. אנחנו עובדים לטובת האנושות, ולא צריכים בדרך כלל מיגון".

אסט: "כרגע המיקוד הוא תמיכה במי שנפגע. אנחנו משתמשים בכלי גיבוי שנבנו לתוך המערכת במשך שנים, אבל אני לא יודעת אם תהיה לנו אפשרות להיערך לפגיעה כזו שוב".

קריז'נובסקי, שמעבדתו נפגעה משמעותית, כאמור, חוקר הזדקנות תאית, הנקראת גם Senescence. תאים שעוברים את התהליך הזה, מצטברים ברקמות רבות במהלך ההזדקנות, וניסויים בבעלי חיים מראים כי אם אנחנו יכולים להוציא את התאים הללו מהגוף, ההזדקנות מאטה, לפחות במודלי עכבר. "אנחנו חוקרים מדוע התאים הללו נצברים, איזה תפקיד הגנתי הם ממלאים, איך מערכת החיסון מפנה אותם, ובאילו נסיבות התהליך הזה נכשל. אנחנו מפתחים שיטות לכמת את התאים הללו בכל אורגניזם, כמה מהם יש בי או בך, כי היום אין בדיקה ביולוגית שיכולה למדוד את זה".

הרבה יותר מלפני שבוע, זה בטוח
קריז'נובסקי: "מאוד חבל על מה שקרה. זה אינטרס משותף של כל האנושות, להשיג איכות חיים טובה יותר בגיל מבוגר".