עבאס עראקצ'י, שר החוץ האיראני התקשורת האיראנית, 23.6.25 / צילום: ויקיפדיה - Khamenei.ir
למרות שמטרות מבצע עם כלביא היו חיסול הגרעין האיראני, יש מי שהזהירו שהדבר עלול דווקא להוביל להאצת תהליכים. חשש אחד הוא שאיראן תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), מה שיקטין את הפיקוח עליה. והנה, הפרלמנט האיראני כבר החל לעבוד בכיוון. אבל כמה בעצם חשובה האמנה? בדקנו.
● המשרוקית | כיצד עובד תהליך ההדחה של חבר כנסת?
● המשרוקית | פיצויים על נזקי המלחמה: מי זכאי, ואיך פועלת הקרן?
כיצד האמנה עובדת?
פרופ' בני מילר, מרצה ליחסים בינ"ל וראש המרכז לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה, מחזיר אותנו לשנות ה-60, אז היו בעולם חמש מדינות שהחזיקו בנשק גרעיני: ארה"ב, שהחזיקה בנשק גרעיני מאז מלחמת העולם השנייה; ברה"מ, שהגיעה לפצצה ב-1949, כאיזון לארה"ב במלחמה הקרה; בריטניה ב-1954, בשת"פ עם ארה"ב; צרפת ב-1960, בשל חשש שארל דה גול שלא יוכל להסתמך על מטרייה גרעינית אמריקאית; וסין ב-1964, בשל קרע עם ברה"מ ושאיפות מעצמתיות משלה. בתקופה זו העולם חווה תהליכי דה-קולוניזציה והקמת מדינות חדשות רבות, מה שהעלה חשש מכך שנשק גרעיני יתפשט ברחבי העולם.
הפתרון שמצאו באו"ם היה האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שנחתמה ב-1968 ונכנסה לתוקף ב-1970. "האמנה מייסדת משטר לפיו רק לארה"ב, סין, רוסיה, בריטניה וצרפת מותר להחזיק בנשק גרעיני, ולשאר החברות באמנה יש זכות לפתח אנרגיה גרעינית רק לצרכי שלום", מסביר פרופ' יובל שני מהאוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה. "המשטר גם אמור לסייע למדינות לפתח אנרגיה גרעינית אזרחית".
כיצד זה עובד? מי שעומדת בלב המנגנון היא הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א), שהוקמה כבר ב-1957. תפקידה הוא לפקח על המדינות החברות שאין בידן נשק גרעיני, ולדאוג שהן לא מחזיקות ביותר מדי חומר בקיע ושהוא לא מועשר יתר על המידה. לפי הסוכנות, יש שלוש רמות העשרה מרכזיות: לתחנות כוח (5%), שימושים מדעיים ורפואיים (20%) וצבאי (90%), ורק שתי הראשונות מותרות. סעיף 3(1) לאמנה מחייב כל מדינה חברה לקבל על עצמה את הפיקוח של סבא"א.
כיצד הסוכנות יכולה לפקח? כל מדינה חברה מחויבת להצהיר על מתקני הגרעין שלה ועל החומר הבקיע בכל אחד מהם. סבא"א יכולה לבדוק כל מתקן מוצהר ואף את סביבתו, כולל ביקורי פתע ופיקוח מרחוק. לרשותה עומדים כלים שונים: מדידת קרינה, ספירות מלאי, בדיקה שהצהרת המדינה משתקפות במציאות, דגימות סביבתיות ועוד. מנגנון הפיקוח של הסוכנות הוא גמיש, ומשתנה ממדינה למדינה בהתאם למידע שנאסף עליה.
ומה קורה אם יש הפרה? "אם מדינה עוברת על האמנה וההסכמים הנלווים לה, זה יידון בפני המדינות החברות לאמנה", אומר פרופ' שני. "הדבר יכול להתגלגל למועצת הביטחון, שיכולה להטיל על המדינה סנקציות. בנוסף, מדינות יכולות להטיל סנקציות נפרדות. הפרת האמנה או ההסכם הנלווה גם מגבילה את המדינה בקבלת שת"פ מהמדינות האחרות החברות באמנה למשק האטומי האזרחי שלהן".
כמה מוצלחת האמנה?
למרות הרצון לפתור דברים בדיפלומטיה והסכמים, זה לא תמיד עובד. זה מעלה את השאלה: האם האמנה משיגה את יעדיה? ובכן, נכון להיום יש רק חמש מדינות שאינן חתומות על האמנה. ראשונה, הודו, שסירבה לחתום בשל האיום מסין, והעדיפה לפתח נשק גרעיני, אליו הגיעה ב-1974. שנייה, פקיסטן, שבשל הסכסוך ההיסטורי עם הודו סירבה גם היא להיכנס לאמנה, והגיעה לפצצה ב-1998. שלישית, צפון קוריאה, שחתמה על האמנה אך יצאה ממנה ב-2003 בשל מה שתפסה כאיום אמריקאי בגבול עם דרום קוריאה, והגיעה לנשק ב-2006. רביעית, דרום סודאן, שלא נכנסה לאמנה משום שנוסדה רק ב-2011, אבל אין לה נשק.
החמישית היא, כמובן, ישראל, שגם לא חתמה על האמנה. "לפי מקורות זרים, ישראל שקלה לפתח יכולת גרעינית בשנות ה-50 וה-60, לאור יתרון קונבנציונלי כמותני בכוח אדם ובנשק של העולם הערבי שאיים על קיומה של ישראל", מסביר פרופ' מילר. "ישראל נוקטת במדיניות של עמימות - לא מאשרת ולא מכחישה קיומו של נשק גרעיני. לפי מקורות זרים, לישראל יש יכולת גרעינית, אך היא בוחרת לא להתייחס לכך".
אז האמנה לא מנעה לחלוטין הפצת נשק גרעיני. האם היא כישלון? "ניתן לטעון שהאמנה הצליחה", משיב מילר. "רק שלוש מדינות - או ארבע, על פי גורמים זרים - פיתחו נשק גרעיני מאז חתימתה. אך ייתכן שהמטרייה הגרעינית של ארה"ב אפשרה למדינות רבות לוותר על נשק גרעיני עצמאי. ייתכן שנכונות כזאת תפחת תחת נשיאותו של טראמפ, שנראה פחות מחויב מקודמיו לביטחון בעלות הברית של ארה"ב באירופה ואולי גם במזרח אסיה", שכן "מדינות מפתחות נשק גרעיני מתוך תחושת איום".
הגרעין האיראני
ומהכלל אל הפרט: איראן ויכולות הגרעין שלה. נחל בסקירה קצרה: ב-1957, בימי השאה, איראן וארה"ב חתמו על הסכם שת"פ לגרעין אזרחי, שהופסק עם המהפכה האסלאמית ב-1979. לאחר שב-2002 נחשף מתקן הגרעין בנתנז, הוטלו על איראן ב-2005 סנקציות ביטחוניות וכלכליות. חלקן הוסרו לאחר הסכם הגרעין, שנחתם ב-2015 ונכנס לתוקף ב-2016. ההסכם התנה את הסרת הסנקציות בפיקוח מוגבר של סבא"א ל-25 שנה ובצמצום העשרת האורניום ל-15 שנה. אלא שב-2018 הנשיא טראמפ הוציא את ארה"ב מההסכם. ב-2019 הצטברו אינדיקציות שאיראן חורגת מהכמות המותרת של אורניום מועשר, ואף מפתחת צנטריפוגות שמאיצות את העשרת האורניום. ב-2020 חלה התפתחות נוספת, כשבעקבות חיסול קאסם סולימאני איראן הודיעה שאינה רואה עצמה מחויבת למגבלות הסכם הגרעין. ג'ו ביידן ניסה להגיע עם איראן להסכם חדש, אך הדבר לא צלח.
וזה מביא אותנו לנקודת הזמן הנוכחית ולמבצע עם כלביא, שמעלה כמה שאלות. ב-12 ביוני, יום לפני התקיפה הישראלית הפותחת, סבא"א פרסמה שאיראן מחזיקה בכמות אורניום מסוכנת, ושהיא לא משתפת פעולה עם הפיקוח הנדרש. זה מהווה הפרה של סעיף 2 לאמנה, האוסר על פיתוח או רכישת נשק גרעיני. "סבא"א קבעה שאיראן מפרה בכך את האמנה, בין היתר, בכך שהיא מנסה לייצר אורניום מעושר ברמות המתאימות לצורכי חימוש גרעיני ולא לאנרגיה לצרכי שלום", אומר פרופ' שני.
איראן לא נשארה חייבת, ושר החוץ עבאס עראקצ'י טען שההצטרפות האמריקאית לישראל מעלה שאלות לגבי אפקטיביות האמנה. האם כך? "רוב הטענות של איראן לא עוסקות באמנה עצמה אלא בכללים בדבר שימוש בכוח במשפט הבינ"ל", אומר ד"ר יהלי שרשבסקי, מרצה בכיר למשפט בינ"ל באוניברסיטת חיפה. "יש קונצנזוס שהעשרת האורניום באיראן חורגת מהנדרש לצרכים אזרחיים. אבל עצם החריגה לא מקנה אוטומטית רשות להשתמש בכוח נגד אותה מדינה. המשפט הבינ"ל מאפשר למדינות להשתמש בכוח להגנה עצמית. העמדה המקובלת היא שניתן להשתמש בכוח מול תקיפה עתידית רק אם היא עתידה להתקיים באופן מיידי. זה לא המקרה כשמדובר בפיתוח נשק גרעיני. עם זאת, ברור שכשמדובר בפיתוח של נשק גרעיני הסכנה גדולה במיוחד, ולכן מדינות ייטו להגן על עצמן כאשר הן משוכנעות שהסכנה אמיתית".
וכעת נשארת שאלה אחרונה: האם איראן תפרוש מה-NPT, ומה המשמעויות? "לאיראן אין סיבה אמיתית לצאת מהאמנה", סובר ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "יציאה מהאמנה היא חציית קו אדום ואין להם באמת סיבה לעשות את זה. אין להם כרגע מה להסתיר. מבחינתם, התשתיות נפגעו ולא אמור להיות בעייתי שהפקחים יבואו לראות. הם גם יכולים למנוע שיתוף פעולה עם הפקחים של הסוכנות בלי לצאת מה-NPT, לפחות בשלב הזה. אם האיראנים רוצים להעשיר אורניום ל-90% או לפרוץ לנשק גרעיני, בהנחה שהספיקו להוציא מספיק אורניום וצנטריפוגות, הם בכל מקרה לא ישתמשו במתקנים המוצהרים שבפיקוח. לפרוש זה להגיד 'יש לנו כוונות לייצר נשק גרעיני', וזה עלול להחזיר את תשומת הלב נגדם ואולי להצדיק עוד תקיפות נגדם".