התקשר לנשיא כדי להתנצל. קרלסון וטראמפ / צילום: Reuters, Carlos Barria
בשבוע שעבר, בעיצומה של המלחמה של ישראל עם איראן וההתלבטות האמריקאית האם להיכנס למערכה או לא, במהלך שיחה עם כתבים בחדר הסגלגל, התייחס נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאירוע קטן אך מעיד. "טאקר הוא בחור נחמד", אמר הנשיא על איש התקשורת טאקר קרלסון. "הוא התקשר להתנצל. הוא חשב שהדברים שאמר היו חריפים מדי. הערכתי את זה".
● טראמפ השיק מכשיר טלפון אמריקאי. האם הוא ייוצר בכלל בסין?
● כשטראמפ מנבל את פיו, הימין הבדלני באמריקה מצטרף אליו; מחלוקת גוברת בוושינגטון על תוצאות ההפצצה
עבור מי שעוקב אחר דינמיקת הכוחות בתוך הימין האמריקאי, זו לא הייתה סתם אנקדוטה. זו הייתה הצצה נדירה ליחסי הגומלין בין טראמפ לאיש שאולי כבר לא יושב באולפן של פוקס ניוז, אבל ממשיך להשפיע על השיח, ואולי גם על המדיניות, יותר מרוב חברי הקונגרס או העיתונאים בארה"ב.
ההתנצלות הגיעה לאחר שבשידוריו האשים קרלסון את טראמפ ב"שותפות" להסלמה הצבאית בין ישראל לאיראן, והזהיר כי הוא נגרר שוב אחרי אותם גורמים "ניאו־קונסרבטיביים" ש־MAGA, תנועתו של הנשיא טראמפ, אמורה הייתה להתנער מהם. עצם ההתנצלות לא רק שיקפה את הכבוד האישי, היא שיקפה גם את העוצמה שעדיין יש לקרלסון בתוך תנועת תומכי טראמפ.
לא סתם אבולוציה, אלא שינוי פרדיגמה
קרלסון של 2025 הוא לא קרלסון של תחילת שנות האלפיים. פעם הוא היה תומך נלהב במלחמה של ארה"ב בעיראק, היום הוא מתאר אותה כ"אסון מוחלט". בעבר הוא הזהיר מפני רוסיה של פוטין, וכיום הוא מראיין אותו במוסקבה בחיוך. פעם הוא תמך בעוצמה אמריקאית וזלזל במי שמנסים להמעיט בכוחה לעשות טוב - וכיום הוא תוקף את ה־CIA ועמק הסיליקון כמי שגוררים את העולם למלחמות.
זו לא סתם אבולוציה, אלא שינוי פרדיגמה. קרלסון הפך מאיש תקשורת שמזוהה ומקדם את הימין הממסדי למוביל קו שכמעט נלקח אחד לאחד מהשמאל העולמי האנטי־אמריקאי. הוא נפגש ומראיין את אויביה המושבעים של ארה"ב, מבטא תמיכה אבסולוטית במשטרים אסלאמיסטים (כמו קטאר) ומביע סלידה עמוקה מחבריה הקרובים של ארה"ב - כמו ישראל ואוקראינה. בד בבד הוא מקדם תיאוריות קונספירציה על כוחו של הלובי היהודי ורומז שהנשיא טראמפ נגרר על ידו בצורה מניפולטיבית לתקיפה באיראן.
הימין האמריקאי היה במשך שנים מעוז תמיכה כמעט אוטומטית בישראל. לא עוד. לפחות לא בשוליים ההולכים ומתרחבים של תנועת MAGA.
עד לאחרונה קרלסון לא תקף את ישראל ישירות, אך הוא התעקש לתהות בצורה שהופכת את התשובה מבחינתו לברורה - האם התמיכה הבלתי מסויגת הזו משרתת את האינטרס האמריקאי? בו בזמן, כאמור, הוא מהלל את קטאר, מדינה שמסייעת בפועל לחמאס, ומכנה אותה "בת ברית עצמאית". כשנשאל אם ישראל היא בעלת ברית, הוא מתחמק. כשתוקפים את טהרן, הוא תוהה אם זו באמת הבעיה של אמריקה. בשבועות האחרונים הוא החל לתקוף את ישראל ישירות ולטעון שהיא גוררת את ארה"ב ואת טראמפ למלחמה שתפגע באינטרס האמריקאי - דברים שגרמו לו להתנצל בפני הנשיא.
ואז מגיעים האורחים בתוכניותיו. כך למשל מטיף מבית לחם שמאשים את ישראל ב"טיהור אתני של נוצרים", כלכלן שטוען ש"השדולה הישראלית שולטת בוושינגטון", ואיש ימין שמציג את אדולף היטלר כ"לא כל כך נורא" ואת צ'רצ'יל כדמות הרעה במלחמת העולם השנייה. קרלסון לא טורח להתווכח איתם. הוא רק נותן להם לדבר בחופשיות ואז כשהוא מותקף על כך הוא עונה שהוא בסך הכל שואל שאלות ושומע עמדות לגיטימיות.
שיח ער על מהות הימין האמריקאי החדש
כדי להבין עד כמה קרלסון השפיע בעבר על השיח בארה"ב ולמה עדיין יש לו המון תומכים בציבור, צריך ללכת כמה שנים אחורה.
עד שנת 2023 קרלסון לא היה סתם מגיש בפוקס ניוז, הוא היה הכוכב הגדול ביותר של הרשת, ולפרק זמן מסוים גם הקול המשפיע ביותר בתקשורת השמרנית בארה"ב. תוכניתו בפריים טיים, Tucker Carlson Tonight, משכה בקביעות יותר מ־3 מיליון צופים מדי לילה, ולעיתים עקפה בשיעורי הצפייה את CNN ו־MSNBC גם יחד באותה משבצת הזמן. בשיא, הייתה זו התוכנית בעלת הרייטינג הגבוה ביותר לא רק בפוקס, אלא בכל עולם החדשות בכבלים, ולעיתים אף גברה על תוכניות הלייט נייט של הרשתות הגדולות.
השילוב בין מונולוגים לוחמניים, זעם פופוליסטי ופרובוקציות תרבותיות הפך את קרלסון לדמות ייחודית - גם פרשן, גם מנהיג רעיוני וגם תופעת טלוויזיה. לכן, כאשר פוקס פיטרה אותו במפתיע באפריל 2023, ללא הסבר ציבורי ברור, עולם התקשורת הוכה בתדהמה.
מאחורי הקלעים דובר על תביעות משפטיות, הדלפות פנימיות ושינויים אסטרטגיים - אך הפיצול היה לא רק עסקי, אלא סימן את סיומה של תקופה שבה קרלסון עיצב את השיח הציבורי דרך הבמה הנצפית ביותר בימין האמריקאי. תוך ימים ספורים קרלסון, ששוחרר מהמגבלות של טלוויזיה ממוסדת, החל לבנות אימפריה תקשורתית עצמאית בתנאים שלו.
הוא פתח בתוכנית ברשת X שבה ראיין את כל מי שרצה ללא הגבלות, ולאחר מכן גם פתח בשירות מנויים בתשלום. הפופולריות של טאקר נמשכה גם בשלל מיזמיו והציבור "שלו" המשיך לנהור אחריו.
מן העבר השני של המתרס הזה בתוך הימין האמריקאי, ניצבים אנשי תקשורת ומובילי דעת קהל כמו מארק לוין, שון האניטי ואחרים, שעדיין דוחפים לקו ניצי. לוין צרח בשידור בתוכנית שלו בפוקס ניוז ויותר מרמז שקרלסון הוא אנטישמי, וקרלסון השיב באותה מטבע - וטען שפוקס רק רוצה "לשטוף את מוחם של המבוגרים באמריקה כדי לדחוף אותם למלחמה".
זה לא רק ויכוח בין שני מנחים. זה שיח ער על עצם מהות הימין האמריקאי החדש: האם זו תנועה של עוצמה ובעלות ברית, או תנועה של הסתגרות והתמקדות בעצמה פנימית?
נותר קול חשוב עבור טראמפ למרות הכל
לפי כל הדיווחים בארה"ב, למרות ההבדלים ביניהם טראמפ וקרלסון מדברים. טראמפ מעריך אותו. קרלסון מעריץ את טראמפ - אבל מתוסכל ממנו. הוא מזהיר שוב ושוב שהנשיא מקבל את התדרים שלו מ"פוקס ואנשיה" במקום מהשטח.
השיחה ביניהם, זו שבסופה קרלסון ביקש סליחה על חריפות יתר, אינה רק מחווה אישית. היא מצביעה על כך שטראמפ עדיין רואה בו קול חשוב, כזה שכדאי לרצות אותו.
קרלסון הוא אמנם לא דובר רשמי של תנועת MAGA. אבל הוא הפך למצפן מוסרי־אידיאולוגי עבור רבים בבסיסה. צעירים יותר, חשדנים יותר, פחות מחויבים לערכים רפובליקניים ישנים של עוצמה צבאית ויחסי חוץ מסורתיים.
לישראל זה גרוע, ויחד עם שדרנים ימנים כמו קנדיס אוואנס ואחרים טאקר מוכיח כי לא חייבים להישאר באולפן של פוקס כדי להשפיע על הנשיא דונלד טראמפ.