נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אהרן ברק / צילום: איל יצהר
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, מצא את עצמו אתמול (ה') בעין הסערה סביב משפט נתניהו. זה התחיל בראיון שהעניק לעיתון "מקור ראשון", ובו צוטט כאומר: "אני בעד הסכם עם נתניהו. לא חשוב אם זה חנינה או הסדר טיעון, העיקר שנגיע להסכם. זה יכול להוביל לרגיעה".
זה נמשך בפרסום בחדשות 12, לפיו ברק ניסה לשכנע את פרקליטו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, ואת פרקליטו של שאול אלוביץ', עו"ד ז'ק חן, לשכנע את היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, כי תסכים למנות את ברק כמגשר שיפעל לסיום בהסכמה של משפט נתניהו.
● דעה, פרופ' אורי בן-אוליאל | מדוע ביטול משפט נתניהו עדיף על חנינה
● משפטנים על הקריאות לביטול משפט נתניהו בעקבות ציוץ טראמפ: "הסיכוי שואף לאפס"
ברקע הדברים עומד הציוץ המדובר של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מיום חמישי. טראמפ כינה את ההליך המשפטי נגד ראש הממשלה הישראלי "ציד מכשפות" וקרא לבטל את המשפט הפלילי שבו עומד נתניהו לדין בעבירות של שחיתות ציבורית.
כצפוי, הדברים התקבלו בקורת-רוח בקרב שרים וחברי כנסת בקואליציה, שמיהרו לברך את טראמפ ולקרוא לביטול המשפט או להענקת חנינה לנתניהו על-ידי נשיא המדינה.
מקור השסע והפילוג
ייאמר מיד: אין לחשוד כהוא זה במניעיו של ברק. אחרון הנפילים של המשפט הישראלי, ומי שהיה למגדלור ערכי בקרב תומכיה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל, הביע זה מכבר את תמיכתו בהגעה להסכמות שיסיימו את משפט נתניהו.
כוונותיו של ברק טובות, וניכר כי מי ששימש גם כיועץ משפטי לממשלה וכדקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מאמין באמת ובתמים כי המהלך יתרום להרגעת הרוחות בחברה הישראלית המשוסעת.
אלא שבחסות הכוונות הטובות רותם ברק את מעמדו הציבורי ואת המוניטין שלו כמשפטן הגדול בישראל לטובת קידום אינטרסים שהם הכול חוץ מטהורים, ולבטח שאינם תמימים. אלה הם האינטרסים של הצד היחיד הצפוי להרוויח מעסקה או מחנינה במשפט נתניהו: נתניהו עצמו.
ברק, כמו אחרים הדוחפים לסיום המשפט, יוצאים מנקודת ההנחה שהפכה לדאבון-הלב לקונצנזוס, ולפיו העמדתו של נתניהו לדין בתיקי האלפים "קורעת את החברה הישראלית". זוהי הנחה מוטעית ומסוכנת, פייק גמור. זה לא המשפט שקורע את ישראל, זוהי ההסתה והדה-לגיטימציה הנמשכות זה שנים מצד נתניהו וסביבתו כלפי מערכת המשפט ואכיפת החוק על שהעזו לעשות את עבודתן.
השסע נובע ממכונת הרעל המפורסמת, זו המפיצה כבר שנים את שקריה בדבר "תפירת תיקים" ו"דיפ סטייט" כלפי החוקרים, השוטרים, הפרקליטים והשופטים המנסים לעשות את המינימום הנדרש כדי להגן על המינהל התקין בישראל - וגם זה לא אחת בכבדות, בהססנות ותוך מתן הנחות סלב למכביר לראש הממשלה ולסביבתו. הדב-לגיטימציה היא מקור השסע והפילוג - לא כתבי האישום.
תוצאה הרת-אסון
הסדר טיעון, ועוד יותר מכך חנינה שתוענק בטרם הרשעה, רק ישרתו את התפיסה השגויה הזו לגבי שורש הבעיה. משכך, הם לא ישיגו רגיעה בחברה הישראלית - לא בטווח הארוך ואפילו לא בטווח המיידי.
ההפך הוא הנכון: כניעה ללחצים הפוליטיים נגד ניהול המשפט תנוצל מיד על-ידי ראש הממשלה ותומכיו (כולל במערכת הפוליטית ובתקשורת האוהדת אותו) כדי להגביר את ההסתה נגד מערכת המשפט ולקדם את הפגיעה בעצמאותה - והכול בתירוץ שהנה, קיבלנו הוכחה לכך שהתיקים היו תפורים מלכתחילה, והכול היה פוליטי.
התוצאה של מהלך כזה תהיה הרת-אסון. הסדר או חנינה יכשירו את הקרקע להאצת ה"רפורמה" של יריב לוין ושמחה רוטמן להסרת החסמים האחרונים בפני שחיתות שלטונית ולהשתלטות הקואליציה, על רכיביה הקיצוניים ביותר, על הוועדה לבחירת שופטים ועל מנגנוני אכיפת החוק.
עצוב שב-2025 עדיין צריך להזכיר זאת, אבל הסכמות עם נתניהו אינן שוות את הנייר שעליהן נחתמו. מי שלא היסס להשאיר את המדינה ללא תקציב בתקופת הקורונה כדי להפר את הרוטציה ולפרק את הממשלה עם בני גנץ, מי שהתחייב בלי למצמץ בפני בג"ץ כי כהונתו כראש הממשלה לא תפריע לניהול משפטו (ומאז אינו חדל לבקש הקלות במשפט בגלל עיסוקיו כראש הממשלה), ומי שדורס ברגל גסה את התחייבותו שלא להימצא בניגוד עניינים (ע"ע פיטורי רונן בר ומינוי דוד זיני לראש השב"כ) - מי שפועל כך בוודאי שאינו מתכוון לכבד כל הסכמה לפרישה או להתפטרות.
התמימות שאפשרה לנאשם בפלילים להקים ממשלה
בראיונות לתקשורת הזכיר ברק את המקרה של יצחק רבין, אשר הסכים לפרוש מראשות הממשלה ב-1977 אחרי שנחשף כי רעייתו לאה החזיקה בחשבון בנק בארה"ב (מה שהיה אסור אז לפי החוק). הדברים מזכירים את האמירה של ח"כ אורית פרקש-הכהן ממפלגתו של גנץ, כאשר התבקשה להסביר מדוע מפלגתה הפרה ב-2020 את הבטחתה לבוחרים וחברה לנתניהו: "חשבנו שהוא מתכוון להקים ממשלת אחדות כמו ב-1984", אמרה.
ובכן, נתניהו הוא הכול חוץ מרבין וגם רחוק מאד משמעון פרס ומיצחק שמיר. אנחנו לא בשנות ה-70, גם לא בשנות ה-80, ואותה התמימות שאיפשרה לפני חמש שנים לנתניהו להקים ממשלה בעודו נאשם בפלילים - ומשם לצאת למסע נקם שאינו חדל מאז בדמוקרטיה - עלולה לאפשר לו כעת לשחרר את עצמו מאחריות ציבורית ופלילית ולהנחית מכת אנושה על מה שנשאר כאן ממערכת המשפט. מכה שממנה הדמוקרטיה הישראלית כבר לא תוכל להתאושש.
אם ברק מעוניין לסייע באמת באיחוי הקרעים, ישנה דרך אחת שבה יוכל לעשות זאת: להתייצב חד-משמעית לצד היועמ"שית והתביעה, להפריך את עלילות השווא נגדן ולצאת נגד ההסתה והדה-לגיטימציה למערכת שבראשה עמד. זו תהיה מורשתו האמיתית כשומר הסף של המשפט הישראלי.
*** חזקת החפות: בנימין נתניהו, נוני מוזס, שאול ואיריס אלוביץ' לא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות.