היזם בני לנדא / צילום: איל יצהר
ביום ראשון אחר הצהריים, הגישה ספינת הדגל של קבוצת החברות של בני לנדא, לנדא דיגיטל פרינטינג (LDP) מנס ציונה, בקשה לעיכוב הליכים בשל החלטת המשקיעים האירופאים להפסיק להזרים לה הון ולחדול מהענקת הלוואות. זוהי החברה הרביעית המקושרת ליזם העל שנקלעת לקשיים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאשר קדמו לה לוסיקס, ג'נסל והייקון.
● שאלות ותשובות | מאחורי ההתרסקות של חברת הדפוס של בני לנדא
● חברת הסייבר של שלמה קרמר מגייסת 360 מיליון דולר
● מודל AI חדש הושק. מה תהיה ההשפעה שלו על התחום החם?
מה קרה, אם כך, לקבוצת החברות של מהנדס המכונות המחונן מנס ציונה, אחד מהמשקיעים והיזמים הפעילים ביותר בהייטק המקומי, שהקדיש את חייו לבניית תעשייה כבדה בישראל?
לכאורה, אין קשר בין החברות השונות, שחלקן נחשבות מובילות בתחומן וזוכות להערכת השוק כפורצות דרך, למעט העובדה שלנדא הוא בעל מניות בכולן. החברות לא נשלטות על ידיו אלא על ידי קבוצות משקיעים שונות, וג'נסל והייקון כלל לא הוקמו על ידו או בקבוצת החברות שלו, אלא הוא משקיע חיצוני, אם כי דומיננטי בהן. לפיכך, האם מזל רע במיוחד פוקד את רשת החברות של לנדא או שישנו חוט מקשר בין המקרים?
השקעות דיפ־טק יקרות
לנדא דיגיטל פרינטינג גייסה 1.3 מיליארד דולר במהלך של יותר מעשור, כדי לפתח את מכונת הדפוס היחידה בעולם שמדפיסה בדיו ננומטרי, שלא מקמט או מרטיב את הדף. זו אחת המדפסות היקרות בעולם, עם עלות של 3-3.5 מיליון דולר ליחידה. למרות ההישג הטכנולוגי הכביר ואספקה של יותר מ־50 הזמנות, מדובר בהחמצה יקרה: במסגרת בקשת עיכוב ההליכים חשפה החברה חוב של 1.7 מיליארד שקל, ממנו 1.4 מיליארד בהלוואות המירות - כאלה שניתן להפכן למניות אם החברה תימכר. לחברה גם 300 מיליון שקל חובות לעובדים, ספקים ובנקים שונים. מחברה מפוארת שמעסיקה 600 עובדים, מעסיקה כיום LDP כ־400 עובדים בלבד, ובכוונתה להמשיך בתהליכי התייעלות שיותירו אותה עם 250 עובדים, מהם 150 בישראל. ובכל זאת, בחברה מעודדים מנתוני המכירות ומהמיצוב בשוק ובטוחים שהיא תתאושש ואולי אף תימכר בסכום הוגן. בין המתעניינות: HP, אותו התאגיד שרכש את אינדיגו מלנדא לפני 24 שנים, וכן חברות נוספות בהן אפסון, זירוקס, בראדר, אגפא ופוג'י. בנק ההשקעות היפני נומורה מונה לאתר רוכש, דבר שמרמז על פנייה לשוק האסיאתי.
מדובר בפרק עצוב בחברה שהוגדרה כהבטחה הבאה של בני לנדא, שזכור כמי שמכר את חברת הדפוס אינדיגו ל־HP בתמורה לכמעט 900 מיליון דולר בתחילת האלף. חברות נוספות המקושרות אליו ונקלעו לקשיים לאחרונה הן חברת היהלומים הסינתטיים לוסיקס וחברת מדפסות החיתוך הייקון, שביקשו עיכוב הליכים לאחר שנקלעו לחובות, וחברת הקלינטק ג'נסל, שאיבדה 98% משווי המניה ונכנסה לתוכנית קיצוצים. רק אחת מתוך הארבע, לוסיקס, נמכרה בסופו של דבר, אם כי בסכום זעום של 4 מיליון דולר בלבד - זאת לאחר שגייסה 150 מיליון דולר במהלך חייה.
לנדא צבר הון של מאות מיליוני דולרים בזכות רישום של כאלף פטנטים בתחום הדפוס הדיגיטלי, ובמקום להפוך למשקיע פרטי או משקיע הון סיכון הוא ביקש להגשים חלום: להקים חברות תעשייה כבדה ישראליות חדשות במודל של אינדיגו, על ידי פתרון בעיות קשות לפיצוח שדורשות השקעה עצומה במעבדות וגיוס מדענים. חלק מהחברות האלה הונבטו במעבדה הנושאת את שמו, לנדא לאבס, ולאחר הוכחת היתכנות, הן מגייסות הון ממשקיעים חיצוניים והופכות עצמאיות.
סובלות מאותה בעיה
כל החברות שנקלעו לקשיים עוסקות באתגרים קשים לפיצוח שדורשים השקעה של מאות מיליוני דולרים כל אחת כדי להתגבר עליהם. LDP והייקון עוסקות שתיהן בפיתוח מדפסות יקרות מאוד אך מבטיחות איכות מרבית. LDP כאמור מציעה דפוס באמצעות דיו ננומטרי ברמת איכות גבוהה, והייקון, שממוקמת ביבנה, מבטיחה תהליך חיתוך אריזות הנחשב למהיר והאיכותי בתעשייה, אך במחיר גבוה של 1.5-2.5 מיליון דולר ליחידה.
שתי החברות סובלות מאותה הבעיה: תהליך פיתוח, מכירה וייצור איטי. הלקוח נדרש בדרך כלל להגיע לישראל לצורך התרשמות מהמוצר ורכישתו - דבר שהפך כמעט בלתי אפשרי מאז 7 באוקטובר. נדרשת גם תחזוקה ממושכת של בין שבע לתשע שנים, ולקוחות רבים דאגו כי המלחמה תמנע מהחברות הישראליות לספק שירות באופן אמין. גם ההכרה בהכנסות לא מגיעה במכה אחת: להפך, היא זוחלת במשך שנים, כמו תוכנית ליסינג למכונית או משכנתא לדירה, דבר שהכריע בסופו של דבר את המאזן של שתי החברות.
גם לוסיקס הוקמה עם רעיון מהפכני ויקר לביצוע: שבב שסופח חום מהסביבה וממיר אותו לאנרגיה חשמלית, ואגב כך מפעיל בעצמו כל מכשיר חשמלי אפשרי - לכאורה בניגוד לכל חוקי התרמודינמיקה. אחרי שהמחקר להתכנותו כשל, גילו בחברה שהתהליך מייצר תופעת לוואי בדמות יהלומי מעבדה טהורים, אך גם לאחר שהחברה הימרה והשקיעה בפיתוח מכונות ובבניית מפעלים יקרים בישראל - הוצף השוק העולמי ביהלומים סינתטיים מהודו. בשנה שעברה הגישה לוסיקס בקשה לעיכוב הליכים ולאחר מספר חודשים כאמור נמכרה.
בוחר במשקיעים שמרנים
מכנה משותף נוסף לכל החברות הוא הבחירה של לנדא להקיף עצמו במשקיעים אירופים שמרנים, בשונה מהמקובל בהייטק הישראלי שמעדיף לצרף לשולחן קרנות הון סיכון או פרייבט אקוויטי אמריקאיות. הדבר לא נעשה כך סתם: אלה משקיעים בעלי אורך רוח להשקעה בתעשיית הדפוס ותעשייה כבדה - לא דבר שקל למצוא בעמק הסיליקון או בניו יורק.
אלא שבדיעבד היתה זו החלטה אומללה שכן אלה גופים שמקושרים ברובם למותגי צריכה ושרצו להתרחק מישראל בזמן המלחמה המתמשכת כדי להימנע מחרם על המותגים שלהם.
ב־LDP היו אלה שתי משפחות אצולה פיננסית מהבכירות ביבשת: זרוע ההשקעות של סוזנה קלאטן (45%) המיליארדרית הגרמנייה שמחזיקה בב.מ.וו, וקבוצת ווינדר של משפחת ראוזינג השוודית בעלת מותג האריזות טטרה פאק (10%). "המשפחות הללו החליטו במהלך מבצע מרכבות גדעון בעזה שהספיק להן והן לא יכולות להמשיך ולתמוך בחברה מחשש שהדבר ידבוק גם במותגיהן", אומר בכיר שמכיר את החברה. לדבריו, הן כן תמכו בחברה ב־7 באוקטובר ואף מיהרו להזרים כסף לאחר שטיל פגע במתקן שלה, "אבל הימשכות המלחמה הביאה אותם להרים ידיים". לנדא צירף את תאגיד מותגי העל לואי ויטון-מואט-הנסי שהפך לבעל השליטה בלוסיקס, ולהייקון את החברות הגרמניות שומכר ו-K&B.
כנס הדפוס דרופה בגרמניה בשנה שעברה היה אמור להיות האירוע החגיגי עבור LDP והייקון. הראשונה השקיעה 10-15 מיליון דולר והשנייה 700 אלף דולר בתקציבי שיווק לכנס. אלא שהשפעות המלחמה פגעה בשתיהן: LDP קיבלה 11 הזמנות בלבד (לעומת צפי של 16) וגם הייקון יצאה מאוכזבת מהכנס.
גם לנדא עצמו לא חף מטעויות: עובדים בחברות הבנות מתארים השקעות עצומות במתקנים, משרדים, ציוד וגיוס עובדים רבים, לעיתים עוד לפני שברור שקיימת לחברות התאמה מלאה לשוק. חלק מהעובדים אף מכנים זאת כ"פזרנות", או "היבריס". לדוגמה, לוסיקס בנתה במשרדיה את אחת מהכספות הגדולות והמשוכללות בעולם ליהלומים, שעומדת ריקה כיום. אחרים רואים זאת כדרכו של לנדא להשקיע בעובדים מעל לממוצע מתוך תפיסה שמדובר במשאב החשוב בקבוצת החברות.
העובדים מעריכים את לנדא על כך שהכניס את ידו לכיס מספר פעמים על מנת להציל את החברות שלו, ובמקרה של לוסיקס אף עשה זאת כדי לשלם לעובדים משכורות לאחר שהתברר לו שהתהליך המשפטי איננו מאפשר זאת. עם זאת, בחברות כמו LDP, לוסיקס או הייקון הוא מדולל לחלוטין והחברה נמצאו בשליטת המשקיעים האירופים כאשר עמדו בפני עיכוב הליכים.
ולבסוף, הקבוצה מעולם לא נעזרה בסיוע ממשלתי. הייקון ביקשה סיוע מרשות החדשנות, אך זו סירבה והחברה נותרת עדיין במצב של עיכוב הליכים עד שימצא לה קונה.