מצלמות לרחפנים של נקסט ויז'ן / צילום: יח''צ
במשך שנים חלמו הנהלות הבורסה לדורותיהן שחברות טכנולוגיה חדשות ינפיקו את המניות שלהן בתל אביב לפני שהן פונות ישירות לבורסת הנאסד"ק. והנה בתחילת העשור הנוכחי נראה היה לרגע שהחלום התגשם בחסות הקורונה. בפרק זמן של שנה וחצי, ב־2020-2021, הנפיקו זו אחרי זו יותר מ־100 חברות חדשות, חלק נכבד מהן סטארט־אפים עם חלומות טכנולוגיים גדולים.
● בנתב"ג המקום אוזל. אז למה הקמת שדה נוסף נגררת כבר 25 שנה?
● המועמד שמסמל את "סופה של ניו יורק היהודית שאנו מכירים"
● הדרכים הכי יצירתיות להצליח בפוליטיקה ארגונית - ולהתקדם
אלא שמהר מאוד החלומות האלה החלו להתפוגג. היו שם חברות שהציעו טכנולוגיה לצילום תיירים בפארקי שעשועים, שותפויות מחקר ופיתוח במגוון תחומים, מועדוני לקוחות לגיימרים ועוד ועוד. חלק מהחברות שרדו, עם תשואת מניה אפסית, במקרים רבים שוויין של המנפיקות נחתך ב־80% ואף 90%, תוך הפיכת חברות לשלד בורסאי, חברה קיימת ונסחרת שמחכה לפעילות עסקית חדשה ומוצלחת יותר.
יוצאת הדופן שבהן הייתה נקסט ויז'ן , חברה ביטחונית קטנה מרעננה שמייצרת מצלמות חדשניות לרחפנים וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים). החברה, שהונפקה ביוני 2021, לא רק הפכה להצלחה הגדולה של אותו גל, אלא שהיא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של שוק ההון המקומי.
המצלמות שפיתחו מייסדי החברה הוכיחו את עצמן והפכו ללהיט מכירות בינלאומי. בראש נקסט ויז'ן יש שדרה חריגה גם כן - שלישייה של מנהלים, מעין טרויקה, שעובדת כמו צוות זה יותר מעשור. הם למדו להתנהל כמו משפחה קטנה תוך שמירת גבולות, בלי להפריע זה לתפקידו של זה.
מי שהשקיע במניית נקסט ויז'ן בהנפקה שלה לפני ארבע שנים רשם הצלחה פנטסטית. מניית החברה המריאה ועלתה ביותר מ־2,000% מאז. החברה הונפקה לפי שווי שוק של קצת יותר מ־400 מיליון שקל וכיום היא מתקרבת ל־10 מיליארד שקל. מירכתי הבורסה היא כבר הפכה לחברת כבוד במדד ת"א־125, ובקצב הנוכחי היא עשויה עד סוף השנה להיכנס למדד הדגל המקומי - ת"א־35, שכן היא כבר בטריטוריה הנכונה לכך (מקום 30 במונחי שווי בבורסה).
"זה מה שעושה את הקסם"
שלושת המנהלים־מייסדים של החברה הם היו"ר חן גולן, המנכ"ל מיכאל גרוסמן וסמנכ"ל הטכנולוגיות בוריס קיפניס, אליהם הצטרפו בתחילת הדרך שני משקיעים שהפכו לדירקטורים: יוסף סנדלר ונחמיה בנשעיה. משקיע מפורסם נוסף, האלוף (במיל') עמירם לוין, כבר מימש מעט מניות וירד מתחת לרדאר.
בכירי נקסט ויז'ן חגגו היטב את הצלחת החברה שהקימו. הם ניצלו בשנים האחרונות את ההצעות הרבות שקיבלו מגופים מוסדיים, ומכרו להם מניות בסכום מצטבר של יותר מ־800 מיליון שקל. גם אחרי שמימשו בסכומים משמעותיים, ממשיכים להחזיק שלושת המנהלים ושני הדירקטורים בכרבע ממניותיה. אחזקתם המצרפית שווה כיום 2.4 מיליארד שקל.
גם תנאי העסקתם בשנה שעברה היו נדיבים. עלות התגמול של גולן וקיפניס עמדה על 3.7 מיליון שקל לכל אחד ולא כללה תגמול הוני. המנכ"ל גרוסמן נהנה מתנאי העסקה בסכום של 9.5 מיליון שקל, מחציתם (4.8 מיליון שקל) ניתנה בתשלום מבוסס מניות.
אז מה הפך את נקסט ויז'ן לסיפור הצלחה כל כך גדול? "החברה נבנתה והתפתחה כחברת מחקר ופיתוח, כלומר כזו שמתעסקת כל הזמן בפיתוח", מסביר היו"ר חן גולן. "אנחנו כל הזמן מחפשים טכנולוגיות חדשות. מרגע שיוצאת גרסה של שבבים חדשים לשוק, עובר פרק זמן של חודש עד שלושה חודשים עד שהיא כבר נכנסת למוצר שלנו".
אלא שנקסט ויז'ן, מסביר גולן, "לא רק מוכוונת פיתוח, היא גם חברה שמצליחה למכור את המוצרים שלה. זה מה שעושה את הקסם". ומהם המוצרים הקסומים שלה? "הסיבה לתהילה, ה-Clame To Fame שלנו, היא המצלמה שאנחנו מייצרים. בסוף הוקמנו כחברה שמייצרת מתעד (אביזר שמוצמד לכלי טיס - ח"ש). יש לנו מצלמה ייעודית שיושבת על גימבל (התקן מיוחד ששומר על המצלמה מאוזנת - ח"ש). ההתקן מאפשר לה להסתכל על אובייקט ממרחק, לעשות זום ולהיכנס לתחום ראייה צר. החוכמה היא להביא התמונה כאשר היא מיוצבת".
גולן מסביר עוד שההצלחה של נקסט ויז'ן במצלמות הקטנות נובעת מהטכנולוגיה. "האתגר בפיתוח הוא שככל שהמצלמה יותר קטנה ושוקלת פחות, כך הייצוב של התמונה הולך ונהיה יותר קשה. אנחנו כיוונו לעולם הזה בדיוק, ורצינו לעשות במצלמות קטנות מה שאחרים עושים במצלמות גדולות. בהקשר הזה הגענו ביחס בין גודל המצלמה, המשקל שלה והביצועים שלה - לאחד הטובים בעולם, ובמחיר משתלם".
הטכנולוגיה שפיתחה החברה מקנה את היכולת לבצע זום עמוק מכלים בתנועה ועדיין לאפשר למשתמש לקבל תמונה יציבה. לדברי גולן, הפתרון שלה מגיע משילוב של ייצוב מכני (גימבלים קטנים) וייצוב אלקטרוני ("מנוע" חומרה), המאפשר לה לייצב את התמונה בזמן אמת וכך לשמור על ייחודיות ופער משמעותי ממתחריה.
"מוצר נכון לתחום לוהט"
אלא שלפעמים בחיים תזמון מוצלח חשוב לא פחות מטכנולוגיה. נקסט ויז'ן, שהוקמה ב־2009 הונפקה בקיץ 2021, חודשים ספורים לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה. המלחמה הזאת לא רק שינתה סדרי עולם ביבשת אירופה, אלא גם הובילה להתנהלות חדשה בשדה הקרב. חלק נכבד ממלחמת רוסיה־אוקראינה מתנהל תוך שימוש בכלי טיס ללא טייס. לרוב משתמשים ברחפנים במשימות התאבדות לשם פגיעה בחיילי הצד השני. רוסיה נעזרת בין היתר בכלי טיס כאלה מתוצרת איראן, ואוקראינה משתמשת בגלריה של רחפנים מתקדמים מסוגים שונים.
העולם, שכבר כמה שנים מגלה את כוחם המתעצם של רחפנים, כלי טיס בלתי מאויישים (כטב"מים) וכלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים), צריך יותר ויותר מצלמות קטנות וחכמות. נקסט ויז'ן מדווחת שוב ושוב לבורסה על הזמנות מלקוחות למוצריה, חדשות משמחות מבחינת המשקיעים. לפעמים מדובר בהרחבה חוזרת של חוזים שכבר נחתמו. "היום התעשייה הביטחונית היא הדבר הכי סקסי שיש בשוק ההון", אומר מנהל השקעות בכיר באחד מהגופים המוסדיים הגדולים במשק. "בתוך כל העולם הביטחוני הכטב"מים הם הדבר הכי נחשק. ובתוך הכטב"ם המוצר הכי חשוב הוא המצלמה. כך שנקסט ויז'ן נמצאת עם המוצר הכי נכון לתחום הכי לוהט".
אותו גורם מזכיר שהחברה הצליחה לתרגם בהצלחה את הגידול בעסקיה. את שנת 2021 (שבמהלכה הונפקה) סיכמה במכירות של 15 מיליון דולר (ורווח נקי של כשליש מכך). את שנת 2024 היא כבר חתמה בהכנסות של 115 מיליון דולר ורווח נקי של 66 מיליון דולר, שיפור לשיעור הרווח הנקי, שעמד על 57% מההכנסות. נתון זה מזכיר חברות הייטק ולא יצרניות של מערכות שמשתלבות בתעשייה הביטחונית.
החברה מוכרת כיום יותר מ־1,000 מצלמות בכל חודש, ומגלריית המוצרים שלה (שאושרו לפרסום גלוי) יכולים המשקיעים להתרשם באתר הבורסה. הם כוללים מצלמות מגוונות, ממשקל של 115 גרם ועד לכזו ששוקלת 2 ק"ג (רייבן 2.5) שבה מערכת אינפרה־אדום מקוררת עם זום גבוה. המכירות לישראל מהוות פחות מ־11% ממכירות החברה, לאירופה 59%, לצפון אמריקה 23%, והיתרה מתחלקת בין יבשות וטריטוריות אחרות.
המכירות בארץ הן לחברות הביטחוניות הגדולות, דוגמת התעשייה האווירית ואלביט מערכות, והן בעצמן מוכרות את מוצריהן הסופיים למדינות זרות. כך שבפועל רק אחוזים בודדים מהמצלמות שמייצרת נקסט ויז'ן מגיעים לכלי טיס בלתי מאוישים בארץ.
הגורם המוסדי שעמו שוחחנו סבור כי בסופו של דבר חלק הארי בהצלחת החברה, כפי שהיא משתקפת במחיר המניה, הוא "הטכנולוגיה הייחודית שלה, שמתבטאת בקצבי הצמיחה המהירים בהכנסות ובשיעורי הרווחיות הפנומנליים. היא מגיעה לשיעורי רווחיות שאין לאף אחד". ועדיין, אותו מוסדי מסביר שהעוצמה בנתוני המכירות של החברה הובילה את המשקיעים למה שקורה לא פעם - אופוריה.
"יש שתי נקודת סיכון שנוגעות למחיר המניה שלה. הראשונה היא שככל הנראה חלק מהמצלמות שלה, שנצרכות בהיקפים גדולים, מגיע למלחמה באוקראינה. נקסט ויז'ן לא מוכרת ישירות לשדה הקרב, אלא ליצרני כלי טיס שמשלבים אותן בהם. אז בסוף כנראה חלק גדול מההזמנות האירופיות, ואולי גם אלה שמגיעות מארה"ב, הולכות למלחמה באוקראינה כמו סוג של מוצרים מתכלים. ולכן יש סיכון מבחינת המשקיעים: אם המלחמה באוקראינה תסתיים, תהיה ירידה במכירות. הסיכון השני הוא שמישהו אחר בעולם ישחזר את הטכנולוגיה שלהם, ואז שיעורי הרווחיות ירדו".
אותו מוסדי מוסיף: "רמת מכפיל הרווח שלפיו נסחרת החברה היא כמעט 40 (שווי השוק של החברה לחלק ברווח הנקי בארבעת הרבעונים האחרונים - ח"ש). ככל שאחד מגורמי הסיכון שהזכרתי יתממשו, המניה עשויה לרדת והמכפיל עלול לרדת בשיעור חזק. ככלל נקסט ויז'ן נסחרת ברמות סיכון יותר גבוהות ממניות אחרות במדד ת"א־125. גם הענקית הביטחונית אלביט מערכות נסחרת במכפיל מאוד גבוה (57), אבל לה יש פיזור עסקי גדול מאוד. היא מייצרת גם כטב"מים וגם מערכות יבשה, מערכות סייבר ועוד. כך שאם סקטור ביטחוני אחד סובל, האחרים יכולים לפצות עליו. לנקסט ויז'ן אין את הגיוון הזה".
טייס, טכנולוג ומנכ"ל
אז איך בעצם הכול התחיל? גולן מספר: "הייתי טייס בחיל האוויר ויצאתי מהמערכת בגיל יחסית מאוחר. פרשתי לפני שהגעתי לפנסיה (של צה"ל - ח"ש) ורציתי לעשות משהו אחר. מה שהניע אותי היה האופי היזמי שלי. כשאתה הרבה שנים בצבא, בסוף העבודה שלך היא בתחום צר מאוד. אתה מתעסק בדברים מאוד ספציפיים. אז כשיצאתי החוצה לעולם הגדול, מה שהניע אותי היה הרצון ליצור, להשביע את החוש היזמי. הייתי רעב וגם הרגשתי שוויתרתי על הפנסיה הצבאית בגיל 38".
גולן פנה לתחום ההייטק, והתחיל לעבוד בחברה בשם צ'יפ פי.סי. "עסקתי שם ביזמות עם המנכ"ל. הקמנו אז חברה שאלביט מערכות רכשה לימים. במסגרת הקמת אותה פעילות פגשתי את בוריס קיפניס. הוא אמר לי: אני טכנולוג שיודע לייצר מתעד מא' ועד ת'. הוא רצה באותו הרגע להתפטר מהעבודה שלו אבל אמרתי לו: בוריס, עצור, עצור. בוא נקים סטארט־אפ, נביא כסף מהבית, ניפגש יחד בערבים ונתחיל לעשות דברים".
באותו הזמן היה זה קיפניס שיצר את ההיכרות של גולן עם מי שיכהן מאז כמנכ"ל החברה , מיכאל גרוסמן. "בוריס הכיר את מיכאל בשירות הצבאי שלו (ב־8200 - ח"ש)", מספר גולן ומוסיף: "הוא למעשה שלח אותי אליו כדי לגייס ממנו כסף למיזם. אני הצעתי לו להצטרף אלינו. אמרתי לו שאני לא מתאים להיות מנכ"ל, ואני גם לא טכנולוג. וכך הפכנו שלושתנו למייסדים של החברה ב־2009. מאז ועד היום, כבר 16 שנה, אנחנו עובדים באותה המתכונת - בוריס סמנכ"ל הטכנולוגיה (CTO), אני היו"ר ומיכאל המנכ"ל. זו אותה השיטה שלפיה ניהלנו את החברה לכל אורך הדרך.
"אנחנו עובדים יחד הרבה שנים, ומכירים אחד את השני טוב־טוב. שלושתנו דעתניים מאוד, יש ויכוחים ואי־הסכמות, אבל בסוף כל אחד מבין מה התפקיד שלו. יש פה מנכ"ל חזק שמוביל את החברה; יש פה CTO שמוביל את הפיתוח והטכנולוגיה; ויש אותי שמנסה לחבר את שלושתנו ולדאוג שההרמוניה תעבוד. יש גם שכבת ניהול בדרגה שנייה, שגם היא מאוד חזקה ובכל התחומים".
נתח של כ-470 מיליון ללוין
השווי הנדיב, החלומי כמעט, שאליו הגיעה נקסט ויז'ן סיפק אקזיט נאה לחמשת בכיריה. אך הם אינם לבדם כאמור. דמות ציבורית מוכרת יחסית שזיהתה את החברה נכון עוד כשהייתה בחיתוליה היא האלוף (במיל') עמירם לוין (78), מפקד פיקוד צפון וסיירת מטכ"ל בעבר. הוא מהבודדים שנכנסו להשקעה בנקסט ויז'ן בשלבים הראשונים.
הרומן של אנשי צבא עם שוק ההון כמובן אינו חדש. אפשר להזכיר למשל את אהוד ברק, לשעבר ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל, שעמד במשך כמה שנים בראש חברת קנאביס רפואי (אינטרקיור). קצינים בכירים אחרים עמדו בראש חברות ציבוריות בתפקידים יותר קלאסיים, כמו מפקד חיל האוויר לשעבר אליעזר שקדי, שניהל את אל על בתחילת העשור הקודם. אבל ההשקעה של לוין בנקסט ויז'ן שונה ומוצלחת בממדים אחרים.
המידע הציבורי הגלוי מלמד שלוין מכר מניות במיליוני שקלים בודדים (כ־10 מיליון שקל) ונותר לפני שלוש שנים (בפברואר 2023) עם נתח של 4.99% ממניות נקסט ויז'ן, בדיוק מתחת לסף המגדיר אותו כבעל עניין בחברה ודורש דיווח על שינוי באחזקותיו. לוין הפך אז למשקיע אנונימי ולא ניתן לדעת אם מכר עוד מניות עד היום. בהנחה שלא מכר מאז, נתח כזה מוערך ביותר מ־470 מיליון שקל. מובן שגם אם נפרד לוין ממניות לאורך השנים האחרונות, ככל הנראה מדובר באקזיט משמעותי של מאות מיליוני שקלים.
לוין ויוסף סנדלר (כיום דירקטור בחברה) היו בין המשקיעים הראשונים בחברה, עוד כשהייתה סטארט־אפ קטן. סנדלר, איש עסקים ממטולה שבין היתר מחזיק בתחנת הדלק בצומת גלילות, הוא כיום בעל המניות הגדול בנקסט ויז'ן (8%). הוא השקיע בה בתחילת הדרך מיליוני שקלים בודדים, וכיום נתח המניות שלו, לא כולל המימושים לאורך הדרך, מתקרב בשוויו ל־800 מיליון שקל. בהמשך הצטרף נחמן בנשעיה (גם דירקטור בחברה), וגם לוין וסנדלר חזרו והשקיעו שוב בחברה.
"בין שנת ההקמה שלנו ב־2009 ועד להנפקה בבורסה ב־2021 גייסנו סכום כולל של 1.5 מיליון דולר", אומר גולן, ומעיד על הסכום האפסי לצורך הישרדותו של סטארט־אפ למשך יותר מעשר שנים. "זה אכן לא הגיוני. עברנו תהליך כמו סטארט־אפ לכל דבר, והיו תקופות שבהן לא היה לנו כסף לשלם משכורות. היו מנגד גם תקופות שכבר הבאנו עסקאות. מה שקרה הוא שכמעט מהיום שבו נקסט ויז'ן פיתחה את המוצר הראשון היא מכרה מוצרים. הקפדנו שכל הכסף שמכרנו בו את המוצרים ייכנס לתוך החברה ויושקע בפיתוחים נוספים".
שותפה נוספת להצלחת החברה היא אלין קיפניס, גרושתו של סמנכ"ל הטכנולוגיות. בני הזוג התגרשו בשנה שעברה והיא קיבלה לידיה כ־3.6 מיליון מניות של החברה (כ־4.3%), אך השאירה את זכויות ההצבעה של המניות בידיו של בוריס (כך שיש לו כיום זכות הצבעה בכ־8% ממניות החברה). בהדרגה היא מימשה אחזקות במניות החברה בסכום של עשרות מיליוני שקלים, ונותרה עם נתח ששוויו מאות מיליוני שקלים.
"תמיד מימשנו כשמוסדיים פנו"
גולן מדבר על מה שהוביל לגל המימושים שביצעו בכירי החברה. "כשהנפקנו היו לנו משקיעים מוסדיים בודדים שנכנסו, בהם בית ההשקעות מור, חברת הפניקס ועוד כמה". מאז כאמור המניה זינקה בקצב חלומי, והמייסדים החלו די במהירות למכור מניות. לרוב מימושים במאות מיליוני שקלים מחלישים את מחיר המניה. אבל במקרה של נקסט ויז'ן, כיום, נראה שהם היו אפילו "פראיירים", שלא חיכו כדי למקסם את האקזיט שלהם.
חשוב לו להסביר שהרציונל במכירת המניות הוא לא רק כדי להיפגש עם הכסף. "לכל אורך התקופה חשבתי שנכון יהיה לייצר יסודות עמוקים לחברה. כדי לבנות בניינים גבוהים חייבים יסודות עמוקים, אחרת תקרת הזכוכית היא נמוכה יותר. לכן אנחנו רוצים להכניס את המוסדיים, שיהיו בעלי עניין בחברה ויחזיקו הרבה מניות בה.
"כל המימושים שביצענו היו למוסדיים. לכן מכרנו כשהמניות היו ב־9 שקלים, 15 שקל, 35 שקל וביוני הזה 115 שקל למניה. בכל פעם היו פניות של אותם גופים מוסדיים לקנות חבילה גדולה מחוץ לבורסה. במקרה לפני האחרון (במרץ 2025) הגיע משקיע זר, ענק ההשקעות פידליטי. הוא קיבל החלטה לרכוש מניות. אלה גופים מספיק חזקים להסתכל חמש-שש שנים קדימה. לכן תמיד מימשנו כשפנו מוסדיים וביקשו לקנות חבילה גדולה מחוץ לבורסה". בשוק ההון נהוג לכנות מהלכי מכירה של מניות לגופים מוסדיים ככניסה של "ידיים חזקות", מונח שמתאר את יכולתם של אותם גופים להחזיק במניות לאורך שנים.
אם רוצים למפות את סוד הקסם של נקסט ויז'ן, הרי שמדובר כאמור בחברה עם מאפייני הייטק מובהקים. "אתה מגיע לקומה וחצי בבניין משרדים קטן ברעננה", אומר הגורם המוסדי, "ואתה לא מאמין שאתה הולך בתוך חברה שנסחרת בשווי שוק של 10 מיליארד שקל. אתה בעצם מרגיש כמו במשרד רואי חשבון קטן, וכשאתה מסתכל על הדוחות הכספיים - זו חברה עם שיעור רווח תפעולי של 61%, ועוד בתחום התעשייה הצבאית בסופו של דבר. שיעור הרווח התפעולי של אלביט מערכות עומד על 8%, והוא נחשב למכובד ויפה בתחום הצבאי. אצל נקסט ויז'ן הנתון המקביל פשוט מטורף".