דונלד טראמפ, נשיא ארה''ב / צילום: ap, Evan Vucci
הרוח מוסיפה לנשוב בגבו של דונלד טראמפ. לאחר שבוע של הצלחות דרמטיות מבית ומחוץ, הוא רשם ביום ג' הצלחה דרמטית נוספת, אולי החשובה ביותר של נשיאותו: הסנאט אימץ, ברוב דחוק להפליא, את חבילת החוקים התפוחה שלו, שהוא העניק לה את השם "החוק הגדול והיפה".
● כותרות העיתונים | לחיזבאללה יש דרישות מישראל בתמורה להתפרקות מנשקו
● הטבת מס בת 200 שנה בוטלה והמיליונרים נוטשים את בריטניה
ההצבעה בסנאט באה בעקבות מרתון ויכוחים של שלושה ימים ושלושה לילות. הנשיא הטיל את מלוא כובד משקלו להבטיח שלפחות 50 סנאטורים (מתוך 100) יצביעו בעד. סגן הנשיא, בשבתו כנשיא הסנאט, הכריע את התיקו. עדיין נחוצה הסכמת בית הנבחרים, והשגתה לא תהיה קלה.
לא יצאו אלא שש שעות מן ההצבעה בסנאט, וטראמפ הודיע על הפסקת אש ממשמשת ובאה בעזה. הקשר כמובן אינו ישיר, אבל כישרונותיו הפוליטיים של הנשיא מניבים תוצאות בכל החזיתות.
הדרמה בסנאט הזכירה את המידה שבה הרפובליקאים בקונגרס שומרים לו אמונים, אפילו כאשר בוחריהם חורקים שיניים. מוטב להכיר ברוחב היריעה של הצייתנות הזו. הם ימלאו את רצונו גם בענייני חוץ, אפילו כשיחלקו עליו.
כתבנו כאן בתחילת השבוע, בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון ששינתה את משוואת הכוחות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, כי טראמפ נמצא בשיא כוחו. השיא הזה נשמר, או נשבר השבוע.
אילון כועס שנית
חבילת החוקים שהסנאטורים אימצו כוללת כמעט את כל מה שהנשיא היה רוצה לחוקק. במרכזה עומדים קיצוצי מסים, לצידם הקצאות למניעת הגירה ועיבוי הוצאות הביטחון. אבל לחבילה הזו יש מחיר עצום. קיצוצי המסים יפחיתו בארבעה עד חמישה טריליון דולר את הכנסות הממשלה הפדרלית בעשר השנים הבאות.
תוצאה כזאת, לפי מכון מחקר ימני בניו יורק (המצוטט ב'ניו יורק טיימס'), עלולה להעמיד את החוב המוחזק בידי הציבור על רמה גבוהה פי שניים מן התוצר המקומי הגולמי של ארה"ב. הרמה הנוכחית משתווה פחות או יותר לתמ"ג. מצב עניינים כזה יצריך אל"ף־בי"ת כלכלי חדש. החוב הלאומי של ארה"ב חצה בשבוע שעבר את הרמה של 37 טריליון דולר.
הנתונים האלה חידשו ב־24 השעות האחרונות את מלחמת המילים בין אילון מאסק לדונלד טראמפ. הרומן שלהם הסתיים לפני קצת יותר מחודש, כאשר מאסק יצא בהתקפה חזיתית על 'החוק הגדול והיפה'. הנשיא והגדול במסבסדי מערכת הבחירות שלו החליפו עקיצות אישיות עד ששתיקה נפלה על אילון, והתעורר רושם שהוא מנסה לפייס את טראמפ.
ביום ג' הוא יצא משתיקתו. שעות אחדות לפני ההצבעה בסנאט הוא הזהיר חברי קונגרס רפובליקאיים לבל יתמכו בחוק, שאם לא כן הוא יממן את יריביהם בבחירות המקדימות של המפלגה בשנה הבאה (בנובמבר 2026, כל מושבי בית הנבחרים ושליש ממושבי הסנאט יעמדו לבחירה). מאסק ייעץ לכל חבר קונגרס אשר יצביע בעד "ההרחבה הגדולה ביותר של החוב מאז ומעולם", לכבוש את ראשו בקרקע מחמת הבושה. "הם יפסידו במקדימות, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה בחיי", הוא איים. הוא גם חזר על איום קודם שלו להקים מפלגה חדשה, משימה הרבה יותר מסובכת באמריקה מאשר בישראל.
טראמפ לא נשאר חייב, כמובן, והגיב בלעג ובאירוניה; איים לקצץ את המענקים הממשלתיים לחברותיו של מאסק; איים לשסות בו את המחלקה לייעול הממשלה, שמאסק עצמו הקים; ואפילו לא הוציא מכלל אפשרות את גירושו לדרום אפריקה, ארץ מולדתו. מאסק הגיב, שהוא מתאפק רק בקושי מלהגיב. מניית טסלה איבדה 5% מערכה בבורסה ביום ג'.
דגל האחריות הפיסקלית
איומי מאסק לא היטו את לבם של הסנאטורים, וספק אם הם יטו את לבם של צירי בית הנבחרים, אבל שאלת החוב מטילה צל מתארך על המפלגה הרפובליקאית. היא נהגה לטעון במשך עשרות שנים, שהיא 'מפלגת האחריות הפיסקלית'. מן החוק החדש נודפים ניחוחות עזים של חוסר אחריות.
מחוקקים בוושינגטון עוסקים בשאלת החוב הלאומי לפחות מאז אמצע שנות ה־80. זה היה הזמן שבו נשיא רפובליקאי, רונלד רייגן, חילץ את כלכלת אמריקה ממיתון חריף, בין השאר באמצעות קיצוץ מסיבי של מסים, אבל הוא הוריש חוב לאומי גדול פי שלושה מזה שקיבל מקודמו הדמוקרטי. לא עלה יפה ההיגיון הקלאסי ש"קיצוצי המס יכסו את עלותם", זאת אומרת ימריצו את הפעילות הכלכלית במידה שתגדיל את הכנסות הממשלה מן המסים המופחתים. הקונגרס המבועת יצר ב־1985 מכניזם, שיאפשר איזון אוטומטי של התקציב באמצעות הפחתה זהה של הוצאות הממשלה 'לכל הרוחב'. אבל גם זה לא הסתייע.
ויכוח התנהל אז בימין האמריקאי בשאלת גודלו המתקבל על הדעת של החוב הלאומי. אסכולה שמרנית פרוגרסיבית גרסה שאת החוב אין צורך למדוד במספרים מוחלטים אלא על פי חלקו היחסי בתוצר המקומי הגולמי. צמיחה שנתית מהירה תגמד את הגירעון. בעלי האסכולה האמינו שקיצוץ מסים הוא האמצעי המוצלח ביותר.
מחוץ לשלוש שנים בסוף נשיאותו של ביל קלינטון, ובתחילת נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן, לפני 25 שנה, הממשלה לא הצליחה לאזן אף אחד מתקציביה. החוב הלאומי, שעמד על טריליון דולר ב־1980 תפח ל־37 טריליון כיום. בכל אחת מחמש השנים האחרונות, הגירעון השנתי בתקציב עמד על יותר מטריליון דולר, ובדרך כלל הרבה יותר. ב־2020 וב־2021, שנות הקורונה, הוא התקרב אל הקו של שלושה טריליון, או חצה אותו.
הריבית שהממשלה הפדרלית משלמת על חובותיה הגיעה בשנה שעברה ל־870 מיליארד דולר, יותר מכל תקציב הביטחון, ולפי הערכה היא תוכפל בעשר השנים הבאות. אחת התוצאות תהיה שהממשלה תתקשה לעמוד בהתחייבויותיה למקבלי ביטוח לאומי ('ביטוח חברתי' באמריקה).
אבל, אף כי הסכמה כללית שוררת על אמינות הנתונים האלה, שתי המפלגות הגדולות משתמטות מטיפול רציני במשבר. הוא מחייב הידוק חגורה ופגיעה לפחות חלקית ברשת ההגנה החברתית. אלה אינם נושאים המעוררים בוחרים לגמול בנדיבות לפוליטיקאים.
החוק שאימץ הסנאט ביום ג' מתקשט בתואר המפוקפק 'החוק הגירעוני ביותר מאז ומעולם'. הוא מנסה להפחית את הגירעון באמצעות קיצוץ של טריליון דולר מהוצאות הבריאות. או אז, עשרה מיליון אמריקאים עלולים להישאר ללא כל ביטוח רפואי.
הסנאטור הרפובליקאי לינדזי גרהם, ידיד ישראל מובהק, נאנח זמן קצר לאחר קבלת החוק. "זה יהיה הנושא העיקרי בבחירות. אנחנו נעשה חיל אם הצדק איתנו, ואולי לא כל כך אם הצדק איתם". רפובליקאים רבים חוששים ש"לא כל כך" הוא העתיד.
בכל מקרה, דונלד טראמפ לא ישלם את המחיר. הוא אינו מורשה להתמודד פעם נוספת. הרוח תוסיף בינתיים לנשוב בגבו.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.