דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית / צילום: ap, Jacquelyn Martin
אם ראש הממשלה הרגיש בטוח ונינוח בפגישתו עם דונלד טראמפ ביום ג' לפנות ערב (ד' לפנות בוקר בישראל), נראה שהוא היה אחד הפוליטיקאים המעטים עלי אדמות שנשיא ארה"ב מעורר אצלם תחושות כאלה.
● יואב קרני, פרשנות | ריקוד הניצחון של נתניהו וטראמפ, ולמה הנשיא מתכוון ב"איראן רוצה לעשות שלום"?
● כותרות העיתונים בעולם | "מיליונים יירדו לטמיון": בשווייץ שוקלים לבטל את העסקה עם אלביט
נשיא הזיגזגים והקפריזות שובר את שיאיו שלו. התנהלותו בענייני המכסים ואוקראינה מאז תחילת השבוע אינה מצדיקה אפילו ניחושים. מותר ללמוד מוול סטריט: היא החליטה להתרגש רק כאשר יינתנו לה הוכחות חד משמעיות. מה הטעם לנסוק או לצלול רק מפני שדונלד טראמפ הודיע ברשת החברתית שלו Truth Social שהוא מתכוון לעשות משהו עד סוף השבוע, או עד סוף החודש. חוכמה שלאחר מעשה מראה שהוא ימצא תירוץ להעניק לעצמו דחייה.
הניסיון לשוות מראית עין של שיטה ושל כוונה להתנהלותו אינו עומד במבחן הניסיון מאז 2 באפריל, כאשר הודיע שיטיל מכסים כבדים על כל שותפות הסחר של ארה"ב. "מאז מלחמת העולם השנייה", הוא אמר, "ארצנו נשדדה ונבזזה". מכסיו יזרימו "טריליונים" אל קופת אמריקה, חברות יוכרחו לייצר על אדמתה, וישובו הביתה מיליוני מקומות עבודה שנשאבו אל תוך החור השחור של הגלובליזציה.
פאניקה אחזה את שוקי הכספים. התעוררה הסכנה שאנשים יחדלו לקנות איגרות חוב אמריקאיות. הנשיא, שתיאר את מלחמת הסחר שלו 'יום השחרור', התחיל סדרה ארוכה של דחיות, של ביטולי דחיות, של החלה מיידית, של השעיית ההחלה, של ענישה כבדה, של הקלת הענישה.
למשל, באמצע אפריל הוא הודיע כי הוא מטיל מכס של 145% על יבוא מסין. אילו עמד בהודעתו, הסחר בין שתי מעצמות העל הכלכליות היה מגיע אל קיצו המלא. חודש אחד אחר כך, הוא הפחית את המכס ל־30% תמורת הפחתה סינית של מכסים על מוצרים אמריקאיים מ־125% ל־10%.
בתחילת מאי, טראמפ שלח את שר האוצר שלו לז'נבה להתחיל שיחות סחר עם נציגי סין. השר האמריקאי הודיע שהחלת המכסים על סין תידחה ב־90 יום.
ב־23 במאי הוא הודיע כי יטיל מכס של 50% על האיחוד האירופי, אשר קם לתכלית אחת בלבד, "להזיק לאמריקה". יומיים אחר כך הוא ניהל שיחת טלפון 'מצוינת' עם נשיאת הנציבות של האיחוד, ונענה לבקשתה לדחות את החלת המכסים עד 9 ביולי. אבל ב־4 ביוני הטיל מכסים של 50% על יבוא פלדה ואלומיניום מאירופה.
"תמיד אמרנו 1 באוגוסט"
9 ביולי הגיע, לפי רוב לוחות השנה. טראמפ הודיע שהוא דוחה את החלת המכסים עד 1 באוגוסט. בשבוע שעבר הוא אמר שמכתבים יישלחו אל כל שותפות הסחר של ארה"ב ובהם פירוט המכסים הממשמשים ובאים, "מ־10% עד 60% ו־70%". לפי שר המסחר שלו, 14 מן המכתבים נשלחו ביום ב', ועוד "15 עד 18 מכתבים" נועדו להישלח ביומיים הבאים.
ביום ג' טראמפ הודיע שיטיל מכסים של 200% על יבוא תרופות, אם כי הוא יעניק ארכה של שנה אחת לתעשיית התרופות כדי להסתגל לשינויים. בו ביום הוא הודיע כי מכסים של 50% על נחושת ייכנסו לתוקפם ב־1 באוגוסט.
מלכתחילה הוא ושריו הבטיחו, כי 90 ימי הדחייה יניבו עשרות הסכמי סחר. למעשה נחתמו מסגרות כלליות לשני הסכמים בלבד: עם בריטניה ועם וייטנאם. שר האוצר של טראמפ, שהבטיח קודם "200 הסכמי סחר", מדבר עכשיו על "18 הסכמי סחר" עד 1 בספטמבר.
הנשיא נשאל ביום ג', בפתיחת ישיבת הקבינט שלו, איך הוא מצפה שארצות יישאו וייתנו איתו אם הוא חוזר ומשנה את תאריך היעד של מכסיו. "אנחנו לא שינינו שום דבר", הוא אמר ולא מצמץ. "תמיד אמרנו שזה יהיה 1 באוגוסט".
השבוע הוא החליט להעניש את שתי בעלות הברית החשובות ביותר של ארה"ב במזרח האוקיינוס השקט, יפן ודרום קוריאה. הן חוטפות מכסים של 25%.
ביום ג' הוא הטיל מכסים של 10% על כל הארצות החברות בגוש BRICS, אשר "קם כדי להזיק לנו".
ביום ב' הוא פרסם רשימת מכסים לארצות בינוניות, קטנות וקטנטנות, המענישה בחומרה מיוחדת את העניים ואת החלשים. לאוס ומיאנמר חטפו 40%, קמבודיה 36%, בנגלדש 35%. זו האחרונה תלויה למחייתה ביצוא לארה"ב, בייחוד של מוצרי טקסטיל ('יוצר בבנגלדש' היא אחת התוויות השכיחות ביותר בחנויות בגדים באמריקה).
מה משליך פוטין
טראמפ אינו אוהב לשמוע תזכורות על חוסר העקיבות של התנהלותו. חרה לו במיוחד הביטוי המלגלג שטבע לפני חודשיים העיתון פייננשל טיימס. "מדיניות טראמפ", כתב העיתון, "היא TACO", שהוא כמובן מאכל מקסיקני פופולרי, אבל גם ראשי תיבות של "טראמפ תמיד משתפן" (באנגלית, chickens out).
כשנשאל על חידוד הלשון הזה, טראמפ תקף את העיתונאית השואלת. "שאלה מגעילה", הוא אמר לה. אפשר רק לנחש את המידה שבה הביטוי הזה השפיע על מהלכיו הבאים של טראמפ. הוא שונא להיות יעד ללעג.
נראה שהתרעומת על לעג הביאה אותו השבוע לדבר בחריפות חסרת תקדים על ולדימיר פוטין. "הוא מדבר יפה", אמר טראמפ על הטון של נשיא רוסיה בשיחות הטלפון הארוכות שלהם, "אבל הוא משליך עלינו - - -". להלן הוא השתמש במילה שנשיאים אמריקאיים, ואפילו מספר עיתונאים ישראליים, נמנעים מלחזור עליה, זו המתחילה ב־b ומסתיימת ב־t.
פוטין אולי חשב שחלקת לשונו תניח את דעתו של טראמפ. הוא העמיד פנים שהוא מוכן לשאת ולתת עם אוקראינה, אבל שלח נציגים נמוכי־דרג שהציעו לאוקראינים להיכנע. יתר על כן, הוא התחיל להנחית מדי לילה 300 עד 400 כטב״מים וטילים מכל הסוגים על ערי אוקראינה.
טראמפ, החוזר ומעיד על עצמו שהוא "נשיא השלום", חבט סוף סוף באגרופו על השולחן. שבוע לאחר שמשרד ההגנה שלו הודיע על הפסקת משלוח של חימושים לאוקראינה, כולל טילי פטריוט וסטינגר ופגזי ארטילריה, טראמפ הורה לחדש את המשלוחים. הוא אפילו טען שלא ידע על הפסקתם.
הסבירות? אפס. אבל האוקראינים והאירופים יכלו לנשום לרווחה, לפחות לפי שעה. האם פוטין יתרשם? אין כל סיבה להניח. ידו על העליונה בשדה הקרב, ומטרתו מוסיפה להיות חיסול למעשה של עצמאות אוקראינה.
טראמפ מגלגל מספר כמעט אין סופי של כדורים באוויר. בהכרח, הוא מעורר השתאות. בתוך שישה חודשים הוא צבר יותר כוח מכל נשיא קודם בימי שלום. אבל הוא מעורר גם רגשות מעורבים. העולם הוא אמנם במה, אבל לא כל העולם הוא הבמה שלו.