ריקוד הניצחון של נתניהו וטראמפ, ולמה הנשיא מתכוון ב"איראן רוצה לעשות שלום"?

חדשות קונקרטיות לא בקעו מן הבית הלבן בעקבות ארוחת הערב שערך הנשיא טראמפ לכבוד ראש הממשלה נתניהו ומלוויו לפנות בוקר (שעון ישראלֹ).

● איראן רוצה לרכוש מטוסי קרב, וישראל מבקשת מסין: "תרסני אותה"
● פרשנות | לסיים מלחמה: עצתו הפיקטיבית של צ'רצ'יל לנתניהו

בשבוע שעבר הנשיא הבטיח לעיתונאים, שהוא יהיה "תקיף" כלפי נתניהו בשאלת סיום המלחמה בעזה. ראש הממשלה אולי עשה נסיון-ריכוך, כאשר גילה שהוא משתדל אצל הנורבגים להעניק לנשיא את פרס נובל לשלום. "אתה ראוי לזה, עליך לקבל אותו", אמר נתניהו. האיפור הפריע לנו לראות אם הנשיא הסמיק, אבל ברור למדי שהוא קרן מנחת. תאוותו אל פרס נובל לשלום היא מן המפורסמות.

טראמפ ונתניהו החליפו מחמאות במה שהתקשורת האמריקאית כינתה 'ריקוד ניצחון' לרגל הצלחתם המשותפת במלחמה נגד איראן. לא בטוח שנתניהו שמח לשמוע את טראמפ, שעות אחדות לפני פגישתם ואולי גם במהלכה, מדבר בשבח הפרגמטיות האיראנית. "הם רוצים להיפגש", הוא אמר. "הם רוצים להגיע להסכם כלשהו. הם שונים בהרבה ממה שהיו לפני שבועיים".

בני שיחו של טראמפ, בייחוד המיומנים שבהם, יודעים שהניסיון לשנות את דעתו הוא תמיד חרב פיפיות. אם טראמפ אמנם השתכנע שהאיראנים "שונים בהרבה", משימתו של ראש הממשלה היא אולי אפילו מסובכת יותר ממה שהייתה.

קשה לדעת למה הנשיא מתכוון, כשהוא אומר, שהוא מאמין כי איראן רוצה "לעשות שלום". האם הוא מתכוון לשלום עם ארה"ב, או לשלום עם ישראל? איך אפשר להתחיל להסביר לו שהמלים "שלום עם ישראל" אינן ניתנות לתרגום לפרסית בת זמננו.

האם האופטימיות של טראמפ פוחתת?

מהיותו משוכנע בנכונות הבסיסית של כל בני שיחו להגיע בזמן מן הזמנים אל עמק השווה, טראמפ מוכן כנראה לייחס פרגמטיות גם לנתניהו, גם לחמאס. אבל הוא גם ניחן בדרגה ניכרת של קוצר-רוח.

בימים האחרונים כתבים שהתלוו אליו במסעותיו הפנימיים חשבו שהם מזהים שינויים ברמות האופטימיות שלו על פריצת דרך בעזה. הם מצאו יותר אופטימיות בשבוע שעבר, וחשבו שהיא פחתה במהלך סוף השבוע, אף כי הנשיא דווקא היה במצב רוח מרומם לרגל שורה של הצלחות מדיניות, כלכליות ותחיקתיות.

משפט אחד, שהנשיא השמיע, מספק רמז כלשהו על ציפיותיו, אבל אולי גם על פטליזם. "משהו טוב יקרה", טראמפ אמר לעיתונאים שהורשו להציץ אל תוך 'החדר הכחול' בבית הלבן, שבו הנשיא וראש הממשלה ומלוויהם סעדו סעודת ערב.

הוא אמר את זה בעקבות דברי נתניהו שישראל וארה"ב שוקדות על "מציאת ארצות שינסו לממש מה שהן תמיד אמרו, שהן רוצות להעניק עתיד משופר לפלסטינים". נתניהו עצמו לא השאיר מקום לספק מה העתיד הזה אינו עומד לכלול: מדינה. "אנשים יגידו, 'זו לא מדינה מלאה, זו לא מדינה, זה לא זה'. לא איכפת לנו. אנחנו נשבענו ש'לעולם לא שוב'. 'לעולם לא שוב' זה עכשיו. זה לא יקרה שוב".

"נשיא השלום"

איננו יודעים אילו תוצאות הניבה מחוות הפתיחה של נתניהו. הוא הושיט לנשיא העתק של מכתב, שבו המליץ כי ועדת נובל לשלום של הפרלמנט הנורבגי תעניק את הפרס הנכסף לנשיא טראמפ. הנשיא הופתע. "לא ידעתי", הוא אמר, "אני מעריך את זה מאוד, במיוחד שזה בא מצידך".

טראמפ אוהב לשמוע את שמו נכרך ביוזמות שלום. לפני שבועיים, הנשיא אירח נציגים מקונגו ומרואנדה, שחתמו בנוכחותו על 'הסכם שלום', לסיים מלחמה אכזרית בגבולן המשותף, שגבתה את חייהם של אלפים, אולי רבבות. במעמד ההוא, מזכיר המדינה מארקו רוביו תיאר את טראמפ, "נשיא השלום". ראש ממשלת ישראל השתמש אפוא באותו המוטיב.

הניסיון לרדת אל סוף דעתו של טראמפ מצריך תשובות על שאלות משלוש קטגוריות: לאן הוא רוצה להגיע? מדוע הוא רוצה להגיע? איך הוא רוצה להגיע? לכאורה, אלה שאלות בנאליות. אין קושי להציג אותן בכל עניין וכלפי כל מדינאי. אבל אצל טראמפ, אף אחת מן התשובות אינה מובילה באופן טבעי אל התשובה הבאה.

ראש הממשלה הניח הנחה סבירה, שיודעי טראמפ ומבקריו מניחים לעתים קרובות: שהוא רודף כבוד; שרדיפת הכבוד שלו מובילה אותו אל מהלכים פוליטיים, ושהוא שומר טינה עמוקה כלפי מי שמסרבים לחלוק לו כבוד. זו הסיבה שמנהיגים זרים מהלכים על בהונותיהם בכל מגע אתו.

קשה לחשוב על מנהיג אחד בעולם, שיש לו השפעה קטנה יותר על הפוליטיקה הנורבגית מזו של נתניהו. אבל טראמפ אינו מוכרח לדעת את זה. אולי הוא חושב את ההיפך, לפחות לפי שעה, עד שיועציו יעמידו אותו על מצב יחסי ישראל-נורבגיה; למשל שנורבגיה הכירה ב'מדינה פלסטינית' במאי 2024; ושראש ממשלתה הכריז עוד בסוף 2023, כי מלחמת ישראל בעזה היא הפרה של החוק הבין לאומי.

אבל מיליונים ממעריצי טראמפ ותומכיו באמריקה אינם מתעניינים בפרטים האלה. הם שמעו את טראמפ מכריז פעם אחר פעם כי הוא ראוי לפרס נובל. האפשרות שהאורח הישראלי עוזר לנשיא לממש את זכאותו בוודאי מעלה את חינו של נתניהו בעיניהם.

האם זוראן יעצור את ביבי?

המידה שבה ראש הממשלה מדבר עכשיו רק אל האגף הימני של הפוליטיקה האמריקאית התבררה, במידה שהיתה זקוקה לבירור, כאשר אחד העיתונאים האמריקאים שאל אותו אם הוא חושש שראש העיר הבא של ניו יורק יורה לעצור אותו, אם יגיע לניו יורק.

השואל התכוון לאפשרות הסבירה מאוד, שזוראן ממדאני, סוציאליסט רדיקלי, מוסלמי, אנטי-ישראלי קיצוני ינצח בבחירות בחודש נובמבר. ראשי ערים בארה"ב שולטים במשטרה המקומית, וממדאני אמנם הבטיח שהוא יעצור את נתניהו על פשעי מלחמה.

נתניהו הגיב על השאלה בביטול, ואולי החמיץ בזה הזדמנות לדבר בדאגה ובכנות על החמרת האיבה כלפי ישראל בחלקים של דעת הקהל האמריקאית. ממדאני קיבל 56% מן הקולות במקדימות הדמוקרטיות, לפני שבועיים. נראה שעשרות אלפי יהודים היו בין תומכיו. טראמפ הבטיח בחיוך, שהוא יבוא להצלת נתניהו, אם ייעצר.

ראש הממשלה אמנם אינו נמצא בביקור ממלכתי, אבל הוא ורעייתו שוהים בבית ההארחה הרשמי 'בלייר האוז' מול הבית הלבן. זה כבוד השמור למנהיגים זרים, אבל אינו ניתן אוטומטית. לנתניהו מזומנים שלושה ימים בוושינגטון, ובמהלכם הוא ייפגש עם סגן הנשיא ועם ראשי הקונגרס. יהיה מעניין כמובן לראות אם הוא יוזמן פעם נוספת אל הבית הלבן. הוא ואשתו יוכלו לחצות ברגל.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes. ציוצים באנגלית @YoavKarny, ציוצים בעברית @KavHamashve