דונלד טראמפ, נשיא ארה''ב / צילום: ap, Evan Vucci
מאמר המערכת של וול סטריט ג'ורנל, הנוקט בדרך כלל קו ימני מובהק, נפתח בשבת במילים הבאות: "שמא יואיל איש המכסים (Tariff Man) לקחת חופשת קיץ, לטובת ארצנו?".
● פרשנות | גרמניה ואיטליה מול ספרד וצרפת: האם אירופה הולכת לעסקה עם טראמפ?
● כך ישראל איבדה את בעלת הברית הקרובה שלה באמריקה הלטינית
'איש המכסים' הוא כמובן הנשיא דונלד טראמפ. הוא קלקל את סוף השבוע של עורכי הג'ורנל ושל הרבה אחרים, החרדים ליציבותה של הכלכלה הגדולה ביותר בעולם. הודעות המכסים החדשים־ישנים־מעודכנים שוגרו בזו אחר זו מחשבון המדיה החברתית שלו.
היגיון לא ברור - על מכסים ויחסים
עכשיו הוא מטיל מכס של 50% על ענף שלם, נחושת; אחר כך הוא מטיל 35% על אירופה, על קנדה ועל מקסיקו, שלוש שותפות הסחר הגדולות ביותר של ארה"ב. והינה הוא מטיל 50% על ברזיל, מפני שהוא אינו מרוצה מן הטיפול שידידו ושותפו הרעיוני ז'איר בולסונרו, הנשיא לשעבר, מקבל בבית המשפט העליון של ברזיל.
חוזרים ובוקעים מגרונו הצלילים המאיימים של תחילת אפריל, שטלטלו את השווקים. ב־2 באפריל, שהוא הכריז 'יום השחרור', הוא הטיל מכסי־עונשין על כל ארץ שיש לה יתרון כלשהו במאזן המסחרי עם ארה"ב. הרשימה הייתה ארוכה כדי השתאות - מסין, יפן וגרמניה עד לסוטו ולאוס. הוא הקפיא את המכסים ל־90 יום, אבל הינה הם באים, ואיתם באים אחדים שלא נכללו בסבב הקודם.
ההיגיון אינו ברור. עם הנענשות החשובות ביותר הוא דווקא עומד בעיצומו של משא־ומתן על יישור ההדורים. משלחת מקסיקנית רמת דרג הגיעה לוושינגטון ביום ו' בבוקר, ורק בבואה שמעה את הודעתו על מכס של 35%. כיוצא בזה, משא־ומתן מבשיל והולך עם אירופה ועם קנדה.
הסיבות שהוא נותן אינן נשמעות כמו חלק ממשא־ומתן. הוא מבטיח להקל במקצת על קנדה "אם קנדה תעזור לי לעצור את זרם הפנטניל", הלוא הוא האופיואיד הסינתטי הממכר, החזק פי 50 מהרואין. הוא הרג רבע מיליון אמריקאים מאז 2018, 150 אלף מהם בשנתיים בלבד (2022-2023). אבל בשנה שעברה הוברחו מקנדה רק 0.2% מכל הפנטניל שהתגלה בארה"ב. כמעט כל השאר בא ממקסיקו.
אף על פי כן, כדי לרצות את טראמפ, ראש הממשלה הקודם של קנדה ג'סטין טרודו יצר כהונה מיוחדת של ממונה עליון ('צאר') לענייני פנטניל, והבטיח כל שיתוף פעולה אפשרי עם ארה"ב. יורשו של טרודו מארק קרני, הנהנֶה לכאורה מיחסים משופרים עם טראמפ, חזר על הבטחת קודמו. אבל העובדות אינן מניחות את דעתו של טראמפ. טינתו לקנדה היא כה עמוקה עד שאין מנוס מלייחס אותה לאובססיה, או אולי לפתולוגיה.
רשימת הלקוחות של אפשטיין
לפני שבוע ריחף טראמפ בסטרטוספירה. הוא חגג סדרת ניצחונות בענייני פנים וחוץ: איראן ונאט"ו לצד אימוץ של חקיקה בקונגרס, הכוללת פחות או יותר את מלוא מאווייו לכל תקופת נשיאותו. הוא גם רשם ניצחון חשוב בבית המשפט העליון. "האם היו אי פעם למישהו שבועיים טובים מאלה?" הוא שאל.
מאז באו חדשות רעות. נהר גאה במדינת טקסס והטביע כמעט 200 בני אדם, ובהם 27 ילדות שבילו במחנה קיץ נוצרי. כמעט מייד הופנתה אצבע מאשימה לעברו בטענה שפיטורים המוניים של עובדי ממשלה דלדלו את השורות במרכז החיזוי המטאורולוגי, ושללו ממנו את היכולת להתריע. טראמפ חורק שיניים, וביום ו' התקרב לאובדן עשתונות. במהלך ביקור בטקסס, שאלה אותו עיתונאית מקומית על הביקורת. הוא השיב לה, שהיא, השואלת, היא "התגלמות הרוע" (evil).
העניין המוזר ביותר של השבוע נוגע לפרשת ג'פרי אפשטיין, המולטי־מיליונר הניו יורקי, שהורשע בניהול רשת זנות של קטינות. הוא התאבד בתא כלאו לפני שש שנים, ומאז התרוצצו שמועות ותיאוריות קונספירציה על זהותן של דמויות בכירות שנהנו משירותיו. התיאוריות קנו מהלכים בייחוד בימין הקיצוני, בין תומכי טראמפ. טראמפ עצמו הבטיח לחשוף את 'רשימת לקוחות אפשטיין', אף כי הוא עצמו צולם בחברת אפשטיין.
בשבוע שעבר שרת המשפטים של טראמפ, פאם בונדי, התכחשה להבטחתה שלה, והודיעה שרשימת לקוחות בעצם אינה קיימת. התגובות מן הימין הקונספירטיבי היו נזעמות, ואחדים דרשו את פיטורי בונדי, אף כי היא ערכה טיהורים מקיפים בשבוע שעבר, וסילקה 20 תובעים החשודים בחוסר נאמנות לנשיא. יש סימנים לחיכוכים בינה לבין מנהל האף.בי.איי וסגנו, שני אידיאולוגים טראמפיסטים מובהקים. טראמפ עצמו רתח כאשר נשאל על אפשטיין. דובריו נאלצים להתמודד עם שאלות חוזרות בעניין הזה.
פרשת אפשטיין חושפת חולשה לא צפויה של טראמפ בתוך תנועת MAGA שלו, שהייתה נאמנה ללא דופי בשנים האחרונות. זה מתחבר במידה כלשהי אל ההסתייגויות ב־MAGA מגילויים אחרונים של ניציות במדיניות חוץ (איראן ואוקראינה). פתאום נראה שטראמפ אינו טראמפיסטי מספיק.
זה מצב עניינים לא טבעי בשבילו. הוא זקוק ל־MAGA, ומותר לשער שהוא ינסה לחזור וללכד אותה, כנראה על חשבון מישהו אחר. מי בדיוק? שרת המשפטים? אוקראינה? ישראל? נחשו, נחשו עימי.
המטוטלת פונה נגד טראמפ
סקר דעת קהל (YouGov בשביל אקונומיסט) הראה החודש תנודה ניכרת נגד טראמפ בפלח הדמוגרפי הקריטי ביותר: מעמד הביניים, אלה המשתכרים 50 אלף עד 100 אלף דולר בשנה.
הפלח הזה הוא עתיר תנודות. הוא אִפשר את עליית טראמפ ב־2016, הוא סלל את דרכו של ביידן ב־2020, הוא החזיר את טראמפ ב־2024. בחודש מאי הוא נטה נגד טראמפ בהפרש של 8%. בחודש יוני, חזר טראמפ אל עמדת יתרון זעירה; והינה בסקר של יולי המטוטלת טולטלה: לנשיא יש גירעון של 14% במאזן האהדה, 42% נגד 56%.
נראה שהתנודות קשורות ברושם הכללי של אי־הוודאות הכלכלית שטראמפ כמעט יוצא מגדרו לעורר.
טראמפ דורש ומחייב הרבה יותר תשומת לב ממה שרוב האמריקאים נוטים היסטורית להעניק למנהיגיהם הפוליטיים. עודף חדשות עמד בעוכריו בנשיאותו הראשונה. אנשים נכספו לקצת שקט.
לא זו בלבד שהתנהגותו לא השתנתה, אלא אדרבא, היא הוקצנה. הוא חזק הרבה יותר ממה שהיה לפני שמונה שנים. בהיכנסו לבית הלבן ב־2017 הוא היה טירון גמור, שלו הבנה מוגבלת מאוד של תהליך המשילות. עכשיו הוא מכיר אותו לפני ולפנים.
אז הוא היה מוקף בבכירים, 'הבוגרים שבחדר', אשר קיבלו עליהם את המשימה של הצרת צעדיו לטובת שלומה של האומה. עכשיו הוא מוקף באומרי־הן, המתחרים ביניהם על שיעורי הציות והחנופה, שהם מרעיפים על ראשו בפומבי ובדלתיים סגורות. בנסיבות האלה, לפחות מראית עין של קפריזה מציינת את נשיאותו. ייתכן בהחלט שיש שיטה בשיגעון, אבל לפי שעה העולם מתקשה לעמוד עליה.