יעד האינפלציה / צילום: Shutterstock
המושג
יעד האינפלציה: תחום עליית מחירים שהממשלה ובנק ישראל מגדירים כ"יציבות מחירים".
● המשרוקית | משבר פוליטי בסוף הכנס: איך פגרת הכנסת משפיעה על שרידות הממשלה?
ההקשר האקטואלי
בשבוע שעבר פורסם מדד המחירים לצרכן, ממנו עלה שהאינפלציה השנתית עמדה על 3.3%. בתקשורת ידעו לספר שמדובר על נתון שחורג מ"יעד האינפלציה" של בנק ישראל. מה זה בעצם אומר?
המובן הכלכלי של אינפלציה
מבחינה כלכלית, אינפלציה מוגדרת כמצב של עליית מחירים כללית ומתמדת על פני תקופה ארוכה. כלומר, עליית מחירים חד פעמית היא עדיין לא אינפלציה, שכן ייתכן שזוהי רק התאמה של המחירים לשינוי כלכלי מסוים, וכשתסתיים ה"התאמה" המחירים יתייצבו שוב. גם עלייה רק של חלק מהמחירים היא לא בהכרח אינפלציה.
אז מה כן גורם לאינפלציה? בספרות הכלכלית מקובלת ההבנה שסיבת העומק לאינפלציה היא גידול בהיצע הכסף שמנותב להגדלת ההוצאה הציבורית. או, במילים פשוטות יותר, מימון הוצאות ממשלתיות על ידי הדפסת כסף. את התהליך הזה חוותה ישראל על בשרה החל משנות ה־70, כשב־1984 שיעור האינפלציה השנתי הגיע לשיא של 445%.
עליית מחירים רצויה
אם כן, יש מקור לחשש מאינפלציה, אבל כדאי לציין שברמה מתונה ונשלטת - האינפלציה אפילו רצויה. במצב של אינפלציה נמוכה אך חיובית, לבנק המרכזי יש מרווח תמרון להורדת הריבית במקרה של מיתון - ובכך למנוע כניסה של המשק לקיפאון כלכלי.
אבל איך יעד האינפלציה הפך לציר כל כך מרכזי במדיניות הכלכלית? הרעיון נולד בתחילת שנות ה־90 בניו זילנד, שהחליטה לקבוע יעד של אינפלציית מחירים שנעה בין 0%־2%. עם הזמן הפרקטיקה התמקדה ב־2% כיעד ליציבות מחירים - וזה המספר שהתקבע בעוד מקומות בעולם.
המגמה הזאת הגיעה גם לישראל, בה בשנת 2000 הממשלה, על דעת נגיד בנק ישראל, קיבלה החלטה שהחל מ־2003 יעד האינפלציה יעמוד על 1%־3% - והוא התחום שיוגדר כיציבות מחירים. מאז זהו יעד האינפלציה בישראל. לפני מספר חודשים בנק ישראל השלים בדיקה בת מספר שנים על מדיניות יעד האינפלציה - והחליט שנכון לשמר את יעד האינפלציה הקיים.
לקריאה נוספת
● בנק ישראל, הצד השלישי של המטבע: האינפלציה - למה דווקא 2?
● בנק ישראל: בחינה מחדש של יעד האינפלציה
● אהרן כץ, גלובס: איך נולד היעד שכל הבנקים המרכזיים לוטשים אליו עיניים