פסקי הדין שמשרטטים את הגבולות בהעברת נכסים / איור: Shutterstock
מערכות יחסים בתוך המשפחה הן תמיד דבר מורכב, אך כשמוסיפים אליהן גם כסף, נדל"ן וירושות - הדברים עשויים להפוך למורכבים פי כמה וכמה. סוגיות שכאלו הגיעו לאחרונה לבתי המשפט, והבהירו שוב ושוב כי לקשר המשפחתי ולכיבוד הורים יש השלכות כלכליות־נדל"ניות. איך סכסוך בין האחים משפיע על חלוקת דירת ההורים, האם אפשר לנשל בן משפחה מירושת הנכסים כי לא הגיע לבקר ומה עושים עם דירה של זוג שנפרד? צללנו למספר מקרים בהם בתי המשפט שרטטו את הגבולות לירושת הנדל"ן.
● על מה חשוב להקפיד לפני שעורכים צוואה? כך תבטיחו העברת רכוש מיטבית
● המאבק נגד העלמת מס של משכירי דירות עולה שלב. מי על הכוונת?
1 הנכדים קיבלו דירה, ההורים נשארו בלי כלום
העובדות: עולה מאתיופיה, אלמנה, בת 88, הלכה לעולמה בשנת 2020 והותירה אחריה צוואה שבה הורישה את דירתה לנכדתה ולבן זוגה. זאת, לאחר שהזוג העמיד לה הלוואה של כ־454 אלף שקל לרכישת דירה בדיור הציבורי (עמידר), שבה התגוררה בשכירות במשך שנים. במעמד עריכת הצוואה חתמה הסבתא על הסכם הלוואה וציינה כי הנכדה ובן הזוג הלוו לה את הכסף לרכישת הדירה וכי בתמורה היא מורישה להם את הדירה לאחר מותה, שכן אין ביכולה לפרוע את ההלוואה.
הצוואה נחתמה על ידי המנוחה באמצעות טביעת אצבע, בפני עדים. המנוחה עלתה לישראל מאתיופיה ושני העדים לצוואה הינם דוברי אמהרית. הנכדה ובן הזוג ביקשו מבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ צו לקיום הצוואה.
הטענות: ילדיה של המנוחה טענו כי אמם לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה וכי הופעלה עליה השפעה בלתי־הוגנת על ידי הנכדה ובן זוגה. מנגד טענו הנכדה ובן הזוג, כי כאשר ביקשה לרכוש את הדירה פנתה המנוחה אל כל ילדיה על מנת שיסייעו לה לרכוש את הדירה, אך נענתה בשלילה. ע"פ הנטען, לאחר שילדי המנוחה סרבו לפניות המנוחה למתן עזרה כספית לרכישת הדירה, הסכימו הנכדה ובן הזוג להעמיד את הסכום הנדרש על מנת שהדירה תעבור לבעלותה וזו תעביר את הדירה לאחר אריכות ימיה ושנותיה, אליהם.
עוד נטען כי בעת עריכת הצוואה הייתה המנוחה בריאה בגופה ובנפשה, עצמאית והיא זו שיזמה את רכישת הדירה וערכה את הצוואה כשהיא צלולה.
ההכרעה: בית המשפט דחה את כל הטענות ההתנגדות. השופטת מירית פולוס קבעה כי לא הוכח שהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי־הוגנת או מעורבות היורשים וכן לא הוכח כי המנוחה לא הבינה את טיבה של הצוואה. "לא עלה כי המנוחה הושפעה בדרך כלשהי על ידי הזוכים להותיר דווקא להם את הדירה", כתבה השופטת. "למעשה, עלה ברורות, כי המנוחה ביקשה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה מעמידר לרכוש את הדירה במחיר נמוך משמעותית משווי השוק. למנוחה לא היה סכום כספי מספק לרכישת הדירה, לכן פנתה לילדיה לעזרה. איש מבני המשפחה לא נחלץ לעזרתה הכספית, אם בשל היעדר רצון ואם בשל היעדר יכולת. משלא מצאה המנוחה מענה אצל בני המשפחה אליהם פנתה, הציעה הנכדה לממן את רכישת הדירה, והמנוחה הסכימה לכך והותירה לה בצוואה את הדירה".
עוד צוין כי הנכדה ובן זוגה לא התגוררו עם המנוחה ואף לא בקרבת מקום, המנוחה לא הייתה תלויה בהם, לא הייתה מבודדת מבני משפחה אחרים והמתנגדים לא הצביעו על התקיימות אף אחת מהנסיבות שיש בהן בכדי להעלות חשד להשפעה בלתי־הוגנת.
המשמעות: עו"ד דניאל פרידנברג, ממשרד הופמן&פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מסביר כי "פסק הדין מדגיש את עיקרון־העל בדיני ירושה: כל עוד הצוואה נעשתה מתוך רצון חופשי, הבנה מלאה וללא כפייה - יש לכבדה. גם אם תוצאותיה אינן 'שוויוניות', אין זה תפקידו של בית המשפט לאזן מחדש את הירושה".
ת"ע 13536-01-22
2 "האם הייתה מריונטה של הילדים"
העובדות: ה', אלמנה כבת 75, היא אם לחמישה ילדים: ר', ל', ק', ב' ו־י'. עד ספטמבר 2020 הייתה ה' בעלת הזכויות בבית מגורים, שבו היא גרה עד היום. באותה השנה היא העבירה את זכויותיה בבית, ללא תמורה, לבנה י'. ההעברה הושלמה ברישום בלשכת רישום המקרקעין, כך שי' הפך לבעל הזכויות הבלעדי בדירה.
לאורך השנים ילדיה של ה' התגוררו בבית מעת לעת, והבן י' התגורר בו רוב הזמן. מגורי האחים יחד הביאו לקונפליקטים, להליכים משפטיים רבים ולהוצאת צווי הגנה. מסקנת כל השופטים שדנו בהליכים הייתה כי האחים אינם יכולים להתגורר יחדיו.
בנסיבות האלו חולק בית המגורים (ע"י י') למעין שתי יחידות דיור. באחת מהן, הגדולה והמרווחת יותר, מתגורר י' בגפו (רווק כבן 45). ביחידת הדיור השנייה מתגוררת האם יחד עם בתה ל' (גרושה כבת 51) ובנה בן ה־18. המגורים המשותפים ממשיכים להוביל לבעיות ולקונפליקטים רבים ועזים.
ב־2022, בעקבות בקשת האם לבטל את הענקת הדירה במתנה לבנה י', חתמה האם על הסכם שאושר בביהמ"ש, לפיו הזכויות במקרקעין ייוותרו ע"ש י' והאם תהיה בעלת זכות מגורים עד סוף חייה.
הטענות: בשנת 2023 עתר י' לביהמ"ש לפינוי של אחותו ל' מהבית ומנגד עתרה האם לביטול המתנה. האם טענה כי לא ידעה כלל על מה חתמה בשנת 2020 וחשבה שהיא חותמת על צוואה ולא על מסמכי העברת זכויותיה בבית לבן י'. לטענתה, י' הטעה אותה וניצל את חולשתה ומצוקתה. לגבי ההסכם מ־2022 (שאושר וקיבל תוקף של פסק דין), טענה האם כי הוא נעשה מעל ראשה ובלי שהבינה משמעותו. עוד טענה האם, כי התנהגותו של י' כלפיה מחפירה וגם בנסיבות אלה יש לבטל את המתנה.
י' טען מנגד כי האם הבינה היטב את מהות המסמכים עליהם חתמה, והעדיפה אותו משום שסייע לה מאוד, בשעה שיתר האחים התגוררו בחו"ל או היו מסוכסכים עמה.
ההכרעה: השופט עובד אליאס קיבל את תביעת האם לביטול המתנה ודחה את התביעה שהגיש י' לסילוק ידה של ל' מהבית. בנוסף, נקבע כי המתנה נעשתה תוך הטעיה, עושק, היעדר גמירות דעת והתנהגות מחפירה מצד הבן. "בפני האם הוצגו מצגי שווא. כל שביקשה היה שקט לעצמה והפסקת המריבות בין ילדיה ובינה. היא סובלת מילדיה סבל של ממש. הם מנהלים על גבה הליכי ירושה בעודה בחיים", ציין השופט.
השופט קבע כי "עיון בציר הזמן ובמסמכים השונים עליהם חתמו הצדדים מלמד היטב כי האם לא הייתה אלא מריונטה שנשלטה באופן מלא ומובהק ע"י ל' וי'". הוא אף מתח ביקורת על התנהלותו של הבן י' לאחר קבלת הבעלות, כשהתגורר ביחידת הדיור המרכזית בבית, בעוד אמו ואחותו נדחקו לחלקו הקטן והחשוך של הנכס. "היחס שהפגין כלפי אמו אינו הולם את ערך כיבוד ההורים", קבע השופט. "האופן בו הוא פונה אליה רחוק מכיבוד אם כרחוק מזרח ממערב. התנהגותו של י' מגיעה לכדי התנהגות מחפירה וגם מטעם זה דין המתנה להתבטל".
המשמעות: לדברי עו"ד פרידנברג "חשוב להכיר שהתנהגות לא ראויה בין בני משפחה יכולה לשמש עילה להחזיר את הגלגל לאחור, שכן חוק המתנה מאפשר לבטל התחייבות לתת מתנה במקרה של התנהגות מחפירה של המקבל כלפי הנותן או בן משפחתו - הוראת חוק שמטרתה למנוע כפיות טובה".
תמ"ש 56885-11-23
3 החברה ירשה את הדירה, ולא האחיין
העובדות: בית המשפט למשפחה בירושלים דן בצוואתה של אישה מבוגרת שערכה מסמך משפטי במסגרתו הורישה את דירת מגוריה בירושלים לחברתה הקרובה - אישה שאינה בת משפחתה. האישה ליוותה אותה במשך כ־20 שנה, סייעה לה בענייניה הרפואיים והייתה לה למשענת יומיומית. הצוואה נערכה סמוך לפטירת המנוחה, בבית החולים שבו אושפזה בשל אירוע מוחי, בפני שני עדים: אח ואחות מבית החולים, שהעידו כי המנוחה הייתה צלולה ורצתה במוצהר לערוך את הצוואה.
המנוחה עלתה לישראל בשנות השבעים יחד עם בנה היחיד שנהרג מאוחר יותר בתאונת דרכים. לא היו לה ילדים נוספים. היא הייתה בעלת תואר שני ובמשך שנים רבות עבדה כאשת צוות בבית החולים והייתה אהובה על ידי חברותיה לעבודה ושכנותיה. היא תוארה כאישה מלומדת, דואגת לסביבתה, שומרת על אורח חיים בריא, בעלת דעה ועצמאית ואף שומרת בקנאות על עצמאותה.
הטענות: האחיין היחיד של המנוחה, בנו של אחיה שנפטר שנים קודם, ביקש לבטל את הצוואה שערכה, בטענה להשפעה בלתי־הוגנת ולחוסר כשירות של המנוחה לחתום עליה. לטענתו, "לא ייתכן" שדירה שנבנתה בעמל המשפחה תועבר לאדם זר. עוד לטענתו, המנוחה הייתה בקשר קרוב עם בני המשפחה וכי הקשר היה חם ומשפחתי.
ההכרעה: השופטת הבכירה אורלי שמאי־כתב קבעה כי הצוואה נחתמה כדין, המנוחה הייתה כשירה, ורצונה היה כן, חופשי, ומושכל. "המנוחה הייתה עצמאית בדעתה. לא הוכחה תלות מקיפה או תלות כלכלית בחברה. זכותה של המנוחה הייתה להעדיף חברה שאין לה קשר דם עמה ולצוות לה את נכס המקרקעין שלה", נקבע.
עוד נקבע, כי אף שהאחיין, המתגורר בחו"ל, טוען לקשר משפחתי קרוב וחם "מבחינה אובייקטיבית, קשה עד מאוד (בלשון המעטה) לצייר את מערכת היחסים בין המנוחה למתנגד כמערכת יחסים חמה וקרובה".
האחיין טען שעקב עבודתו לא יכול היה לבקר בישראל אך נהג לשוחח עם דודתו בשיחות טלפון, אלא שהשופטת מצאה שמדובר בקשר שטחי, דל ואף מנותק ברובו, שכן האחיין מעולם לא ביקר את דודתו. "אולם ראו זה פלא - כאשר מדובר היה באינטרס כלכלי (קרי, לצורך נוכחותו בדיונים בבית המשפט) וסליחה על הציניות - השיג המתנגד אישור לבקר בישראל", ציינה השופטת. עוד צוין, כי האחיין אף לא טרח לעלות לקברה של המנוחה עת שהה בישראל.
מנגד, המנוחה בחרה לשתף באירועי חייה השוטפים את חברותיה אשר היו נשות סודה, בהן חברתה הטובה, לה הורישה את הדירה, שאף שימשה כמיופת כוחה לעניינים רפואיים.
המשמעות: "פסק הדין מדגיש את כיבוד רצונו של המצווה גם כשאין קרבת דם למוטב", אומר עו"ד רונן דליהו, מומחה לדיני משפחה ויו"ר פורום דיני משפחה בלשכת עורכי הדין. "הוא מחזק את העיקרון של אוטונומיה מלאה למצווה גם במצבי בריאות מורכבים, ובלבד שנשמרת צלילות דעת. הוא מהווה דוגמה לכך שצוואה לטובת אדם שאינו בן משפחה תעמוד אם תוכח מערכת יחסים משמעותית, תומכת וממושכת.
"זהו תמרור אזהרה למי שסבור שנדל"ן יישאר במשפחה' מעצמו. כל עוד לא נערכה צוואה נגדית, וכל עוד אין פגם מהותי, ניתן להוריש דירה גם למי שאינו בן משפחה - ואפילו לאדם זר".
ת"ע 48950-05-21
4 האלמנה תירש חצי מהמשק, אף שנפרדו
העובדות: ד"מ הלך לעולמו בפברואר 2023 בעת שהיה נשוי לט"מ. בני הזוג נישאו בשנת 1984 ולהם שישה ילדים בגירים. קודם לפטירתו התנהלו בין המנוח לאשה הליכים משפטיים, בהם תביעה רכושית שהגישה האישה, שלדבריה לא התקדמה לנוכח התנגדות המנוח והיעדר שיתוף הפעולה מצדו. בין בני הזוג לא התנהל הליך גירושים בבית הדין הרבני, על אף שהיו פרודים מספר שנים קודם לפטירתו.
כחמישה חודשים לאחר פטירתו, עתרה האישה למתן צו ירושה שיקבע כי היא יורשת מחצית מזכויות עיזבונו, ובהם מחצית מבית המגורים שבו התגוררו והמשק המשפחתי, ואילו ששת ילדיו יירשו את המחצית האחרת.
הטענות: בתם של המנוח והאם, אשר יחסיה עם האם היו מעורערים ומנותקים במשך שנים, הגישה התנגדות נחרצת למתן צו ירושה לטובתה. לטענתה, המנוח היה פרוד מהאם מזה 4.5 שנים, ועל אף שלא התגרשו רשמית, אין לראות בה בת זוגו של המנוח לפי חוק הירושה. עוד טענה הבת לקיומה של "צוואה בעל פה" שנמסרה לה כביכול על ידי אביה בשיחות ביניהם טרם מותו, ובה הבטיח לה כי היא תירש את העיזבון לבדה - ובפרט את המשק המשפחתי.
ההכרעה: השופטת הילה גלבוע דחתה את ההתנגדות שהגישה הבת למתן צו ירושה וקבעה כי אמירה כללית של האב לבתו בעל פה על רצונו שהיא תגור במשק, אינה מהווה צוואה תקפה.
בית המשפט דחה גם את הטענה כי היא אינה "בת זוג" הזכאית לירושה לאור הפירוד בין ההורים. "למרות פירוד של כארבע שנים, במהלכן הצדדים לא גרו יחד, לא הוגשה תביעת גירושים, לא סודר גט, ולא הופסק הקשר המשפטי בין בני הזוג. על כן, לפי המבחן הפורמלי שנקבע בפסיקה, האלמנה היא 'בת זוג' יורשת על פי חוק", נקבע.
עוד ציינה השופטת, כי אין מדובר במקרה קיצון של ניתוק מוחלט. מהראיות עלה כי האם המשיכה לבקר בבית המשותף, בני הזוג לא נישאו לאחרים ולא ניהלו זוגיות חלופית.
המשמעות: עו"ד פרידנברג: "כל עוד אין צוואה, הזכאות של בן או בת זוג לירושה אינה תלויה בטיב היחסים או בשאלת מגורים משותפים, אלא בסטטוס המשפטי בעת הפטירה. הזכאות מתעלמת ממהות וטיב הקשר הזוגי: גם אם בני זוג מנהלים הליכי גירושין וברור שמערכת הזוגית הסתיימה, כל עוד לא סודר ביניהם גט והם לא התגרשו בפועל, זכויות הירושה של בן או בת הזוג לא נפגעות".
ת"ע 22123-09-23
5 "שיעור חשוב לכל מי שעוסק בנכסים"
פסקי הדין הללו הם חלק משורת פסקי דין שמחזקים פעם אחר פעם את הקביעה כי לטיב הקשר המשפחתי יש משמעות דרמטית וקשר הדוק לחלוקת הנכסים המשפחתיים.
"פסקי הדין מדגימים את הפער בין דיני המקרקעין היבשים לבין דיני המשפחה הסוערים שבהם אמוציות כמו אהבה או תלות גורמים לבן משפחה לחתום על עסקה או מסמך ללא גמירות דעת אמיתית", אומרת עו"ד יהודית מייזלס, מומחית לדיני משפחה וירושה ומרצה לדיני משפחה במכללה למנהל. "המגמה הנראית לעין בפסיקות אלו היא שיותר ויותר שופטים, באומץ ורגישות, מאפשרים את הגמשת כללי הקניין הכלליים אשר נכתבו לצורך עסקאות בין יחידים זרים רציונאליים והתאמתם לבני משפחה".
עו"ד מייזלס אף מציינת כי "בכניסת המשפט לתוך דיני המשפחות אנחנו נתקלים בהתנגשות בין חוקים שנכתבו עבור אנשים זרים ורציונליים אשר נקשרים בעסקה, לבין בני משפחה אשר מקיימים מערכות יחסים ארוכי טווח, המונעים מאהבה, תלות, אשמה, לעיתים לחצים וניסיון לרצות ולכפר על דבר מה. לעיתים הורה מעניק לילד מתנה ואז הוא מתנהג אליו באופן מחפיר אשר מצדיק את ביטולה".
לדברי עו"ד דליהו, בית המשפט מנסה ככל יכולתו לקיים את הצוואה, אך לא תמיד זה מתאפשר. "לא פעם נתפסים נכסים כחלק מה'מורשת המשפחתית'. ואולם, בתי המשפט למשפחה מלמדים שיעור חשוב לכל מי שעוסק בנכסים, ירושות ורגשות בסוגיה זו.
"לבתי המשפט קיימת נטייה ברורה לקיים צוואות גם אם הן לא לטובת בן משפחה. עם זאת, בית המשפט יעשה כל שיוכל כדי להתחקות אחר רצון המת ולברר האם היה כשיר לקבלת החלטות, והאם החלטותיו נגועות בשל לחצים, כפייה או השפעה בלתי הוגנת".
"בתי המשפט עוסקים אמנם במשפט, אבל בבתי המשפט לענייני משפחה בהחלט יש משמעות לערכים חברתיים כמו כיבוד הורים ושמירת כבוד הדדי בתוך המשפחה", מסכם עו"ד פרידנברג.
"הוכחה של התנהגות מחפירה או סוררת משמשת את בתי המשפט לא רק כדי לצקת תוכן מעשי בהוראות חוק אלא לעיתים גם כצידוק נוסף וטיעונים מחזקים לפסיקות תקדימיות שמטרתן עשיית צדק".