חמש המלצות קריאה / צילום: Shutterstock
להווה לא רגיל נדרשים ספרים לא רגילים. ספרים שידברו אלינו הקוראים, בדיאלקט שלנו. בעברית שתיכנס לנו למחזור הדם, ותזכיר לנו איך אנחנו מרגישים. כזה הוא ספרו של דרור משעני "התמונה הקטנה - יומן מלחמה לא הירואי". מסוג הספרים הנדירים שככל שהם צנומים יותר, כך הם יותר חזקים. משעני, שכבש את העולם עם ספרי הבלש והסדרות שכתב, מצא את עצמו ב-7 באוקטובר 2023 בטולוז בצרפת, שם שהה לצורך קידום ספריו. כשהחדשות הגיעו ואיתן גודל האימה, הוא חזר לישראל לשהות עם משפחתו, ותוך כדי הסתגלות למצב המעורער החדש הוא החל יומן אישי, יומן מלחמה.
● "על ארבע": יצירה נועזת על אישה שרוצה להתבגר מבלי למות מבפנים
● הסופר האוסטרי נע בחופשיות באירופה ועטה את זהותו היהודית בקלילות • עליית היטלר סיכנה זאת
הטקסט מתרכז בחוויותיו האישיות, הביתיות, האינטימיות נוכח המצב, ובהיותו סופר גדול שנתקל במשבר. מה שיכול חלילה להיקרא כבריחה אסקפיסטית מרוכזת בעצמה (מי כותב על עצמו בימים של גיהינום קולקטיבי?) מתגלה כמהלך הפוך: כתיבה אותנטית שבשיאיה המדמיעים היא מפלחת לב. החיבור הקצר פונה לקהל בינלאומי ומקומי, ובכך מעלה על נס את כוחו של ז'אנר היומן בספרות.
כיצד מתמודד אדם הומניסט שחי במדינת ישראל המשוסעת והפגועה, עם אירועים מכאיבים הנחשבים למיתולוגיים באכזריותם? באמצעות פורמט הווידוי ומתח עלילתי משכנע, שהוא הפורטה של הסופר, מזמין משעני את הקורא להכיר את עולמו האישי. התחבטויותיה של בתו שנולדה לאם נוצרייה ולאב יהודי בנוגע לזהותו; תפיסת הביטחון האישי של אחיו ושל חבריו; מקומה של הכתיבה הספרותית בזמן מלחמה; ואפילו שיחות עם הפסיכואנליטיקאית שלו. ברגע יפה בספר מציין הסופר כי כל העולם השתנה פרט אליו. אך ההכרה בכך שמאז ה-7 באוקטובר החיים בישראל לא יהיו אותו הדבר, מדגימה את הפעולה שרק משבר גדולה יכולה להוציא מסופר מתח: לשבור את הקיר בין עולם הבידיון המוחלט לעולם האוטוביוגרפי. פשוט ספר נפלא.
התמונה הקטנה - יומן מלחמה לא-הירואי, דרור משעני. אחוזת בית, 151 עמ'
הדיכאון הוליד יופי
כשהמשורר וחוקר הספרות נדב ליניאל נסע לאמריקה לכתוב דוקטורט, הוא לא צפה את הדיכאון החמור שיכה בו, ואף יוביל לאשפוז עצמי. הקובץ "עירוב", ספרו השלישי והמסקרן, הוא מעין רישום עצמי, פורטרט שירה שמרכיב סיפור חיים, או מדויק מכך, קורות חיים פנימיים. בשירי הספר העדינים מחד והמכאיבים מאידך, מתאר ליניאל באופן אנקדוטלי רגעים מכוננים מחייו: אובדן התמימות בילדות והמפגש הראשוני עם אכזריות וחמלה, גילוי המיניות והתאהבות בגברים, למידתו את הטבע ומפגשיו החשובים עם הזולת - כאשר כל אלו מתכנסים יחד להתבוננות מבעד למנסרת הפרספקטיבה - מי האדם שהיה לעומת האדם שהוא עכשיו.
השירים רוויים בתיאורי טבע נחקקים ודימויים מהעולם היהודי, המגויסים לדווח על חוויה רגשית מלאת כאב. אך בקריאת הכאב טמון גם החסד, ולעתים גם הקתרזיס, עד לכדי תוצאה מעוררת הזדהות. "ויום אחד עמדתי באמצע המגרש, העולם סבב/ יכולתי לשמוע את הגוף נחבט באספלט/ רגע, על סף ההכרה/ ושריטה ארוכה, כמו שורת שיר, נחרטה בתוך הבשר/ איש לא ידע את שמי".
עירוב, נדב ליניאל. קתרזיס, 78 עמ'
אינדיאנה ג'ונס בירקון
מתי לאחרונה קראתם ספר ביכורים שהעלה אתכם על רכבת חקירה נוסח אינדיאנה ג'ונס במבואות הירקון? הרומן המרשים של נדב נוימן, מלהטט בין ז'אנרים, מנסה לתפוס הרבה, ולרוב מצליח: המערבון האמריקאי, חקירת הבלש המסורתית וספרי דיסטופיה אקלימית פוליטית.
"בעל ירקון" הוא ספר מתח מקורי ובועט, רומן עם אדג'. הסיפור פותח בחוקר העתיקות יואל דנציגר, שרק רוצה שקט. הוא חי בישראל המפחידה של העתיד, שהפכה מדמוקרטיה ליברלית לדתית לאומנית קיצונית. חפץ עתיק ומסתורי שמתגלה בנחל הירקון מחזיר את דנציגר אל העולם הזה, ומוביל אותו למסע חקירה מלא באקשן שעתיד לקבוע לא רק את גורלו, אלא את גורל החברה הישראלית כולה. לפרסם רומן דיסוטופי בעת הזאת הוא הלכה למעשה פעולה פוליטית, השואפת להתמודד עם משבר האקלים המודחק בישראל, לצד השסע החברתי המזין את מחלותיה. הקריאה קולחת ומרבית העלילה מותחת. ספר מהנה לקריאה שעושה לנחל הירקון את שהסדרה "רמזור" עשתה לגבעתיים - הופך אותו ללוקיישן לוהט.
בעל ירקון, נדב נוימן, פרדס, 243 עמ'
ללמד ווקים באמריקה
המשוררת, אושיית הרשת וחוקרת ההינדואיזם ד״ר מיה טבת דיין מצאה את עצמה מלמדת סמסטר באמריקה בדיוק כשפרצה המלחמה, ואיתה ריפיון השכל של תרבות הווק. תוך שהיא לימדה סטודנטים זרים שירה עברית, היא נתקלה פנים מול פנים בתגובתם למלחמה, מפגש ישיר ומפחיד עם תיבת הפנדורה של האנטישמיות. התוצאה: מחזור שירים החוקר את מוצאה היהודי ואת האופן בו היא רואה את עצמה חוליה בשרשרת - מסבתה ניצולת השואה דרך אמה המתה ועד להיותה ישראלית שנוכחת במלחמה, אם דואגת לבנות.
אל תטעו. לא מדובר בשירה ״מורידה״, פסיכולוגיסטית או חלילה, מחנכת. להפך. מדובר בשירה מענגת, נהירה ומלאת חן והומור. ובמילותיה של טבת דיין: "איך נפלה עלי היהודייה? הייתי באמריקה/ בקראון/ נסעתי לפסטיבל במדבר/ לא ידעתי ששבת, חג, איך נפל עלי הפחד?/ פתאום עם עתיק, נפלה עלי ההיסטוריה....אין חדש/ תחת השמש, ובכל דור ודור? איך נפל עלי הדור?".
היהודייה הנודדת, מיה טבת דיין, הוצאה עצמית, 64 עמ'
פטי סמית' משלנו
נדמה כי בספרות העברית טרם הוגדרה פטי סמית' משלנו. אישה צעירה וכותבת שתשלב בין רגישות פיוטית למרדנות רוקיסטית, עומק אינטלקטואלי ונכונות תמידית לערער מוסכמות. בספר היברידי שנע בין שירה לפרוזה, עמית זרקא מזקקת את קולה כרוקרית של כאב.
הרומן הייחודי מתאר אישה צעירה שנכנסת להיריון ובורחת מחיי הדת והאולפנה הנוקשים לחיי הרפתקאות מאתגרים, של גילויי אהבה וביסוס האינדבידואליות, לצד זיכרונות קשים של הפקרות מינית והזנחה.
באופן מושכל, מתנגדת זרקא למבנה של רומן חניכה ליניארי, ומתארת סיטואציה רגשית המזכירה נגינת דיסטורשן, חוויה המורכבת ממקטעים ומפרקים קצרים, שלוקחת את המילים, הקצב והאמצעים הספרותיים לקצה. הרומן בוחן ללא הרף גבולות מגזריים וחברתיים. התוצאה: פרח נדיר ומקורי בשדה הספרות העברית.
אחרי השמש, עמית זרקא. הוצאת קו-אדום, הקיבוץ המאוחד, 80 עמ'