נמל אנטוורפן / צילום: ap, Virginia Mayo
לישראל חסרה עצמאות ביטחונית ברבדים שונים, ואחת התוצאות היא שהתעשייה הביטחונית המקומית נדרשת כדבר שבשגרה לייבא רכיבים שונים למרבית מוצריהן, בהם מערכות הגנה אווירית, מל"טים או טנקים. אלא שלאורך המלחמה, יותר ויותר מדינות סגרו את שעריהן בפני יצוא ביטחוני לישראל.
● ראיון | הבכירה בחברת הנדל"ן שמגלה איך דרום ת"א הולך להשתנות
● טראמפ לא אהב את נתוני התעסוקה שפורסמו, אז הוא פיטר את האחראית
לאחרונה, כך נודע לגלובס, התגברה המגמה בה מדינות אמנת וואסנר (Wassenaar) הגבירו את הפיקוח על מוצרים דואליים שעושים את דרכם לישראל. קרי, חומרים שעשויים לשמש את המגזר הפרטי והביטחוני כאחד.
אמנת וואסנר עוסקת בבקרת יצוא על נשק קונבנציונלי וטובין דו־שימושי, וחברות בה 42 מדינות בהן, בין השאר, ארה"ב, בריטניה, ספרד, הודו, קנדה, אוסטרליה, צרפת, גרמניה ויוון. הפיקוח במסגרת וואסנר נעשה לפי שתי סוגיות: פריטים המיועדים לשימוש סופי ביטחוני, או כאלו שהמשתמש הסופי שלהם יהיה ביטחוני. כשמהדקים במדינות כשכאלו את הפיקוח גם על מוצרים דואליים, אז המשמעות נרחבת.
בין הרכיבים עליהם עשוי להתהדק הפיקוח נמנות מתכות מסויימות שמשמשות לפלטפורמות צבאיות ואזרחיות כאחד, וכך גם חומרים שמשמשים ליישומים אזרחיים לחלוטין, או לחומרי נפץ. בנמלי האוויר והים של כמות הולכת וגוברת של מדינות וואסנר, המכס מעכב כבודה שעשויה להגיע לתעשיות הביטחוניות הישראליות ואם הם חושבים כי אכן זהו היעד, אף מחרימים אותה.
סיטואציה שכזו בעייתית לשרשראות האספקה האזרחיות הישראליות לא רק בגין עיכוב סחורות תמימות, כי אם גם במצבים שגרתיים שבהם מכניסים לאותן המכולות סחורות עבור לקוחות שונים. במידה ובמכולה אחת, למשל, יש משלוחים לשלושה לקוחות, די במשלוח אחד בעייתי כדי לעכב את כל המכולה. הפתרון למניעת עיכובים והחרמות סחורות לתעשיות הביטחוניות, גם אם אינו מושלם, הוא שליחת הסחורות דרך מדינות שאינן חברות באמנת וואסנר.
עם זאת, בעולם שמתמודד כבר קרוב לשנתיים עם התארכות שרשראות האספקה כתוצאה מהמלחמה, כל עיכוב נוסף הוא משמעותי. כך לדוגמא, המורדים החות'ים הביאו במתקפותיהם לחסימה מעשית של הים האדום, ולהארכת שרשראות האספקה מהמזרח הרחוק לאירופה בכשבועיים, לכל הפחות. משלוחים ארוכים שדורשים עגינה בדרך להצטיידות, יזדקקו כעת לאיתור נמלים במדינות שאינן חברות וואסנר, דבר שעשוי לשבש עוד יותר את שרשראות האספקה.
בלגיה והולנד מקשיחות עמדות
מדינה נוספת שחברה באמנת וואסנר היא בלגיה, שהודיעה לפני כשבוע וחצי לחברות הספנות והשילוח כי כל מעבר של סחורות ביטחוניות לישראל בנמליה דורש אישור מכס מוקדם. זהו צעד משמעותי מאוד שמגביל מאוד מעבר סחורות משום שנמל אנטוורפן הוא השני בטבלת העומס של אירופה.
בעת שבה, לפי World Shipping Council, נמל רוטרדם דורג ב-2023 במקום העשירי בעולם, עם 13.45 מיליון TEU (יחידת המדידה מתחום ההובלה הימית, שמשקפת מכולת מטען באורך 20 רגל), אנטוורפן דורגה במקום ה־14 בעולם עם 12.5 מיליון TEU. הצעד החדש מתבצע לאחר שלפני כשלושה שבועות בית משפט בבלגיה הורה על איסור מעבר ציוד צבאי לישראל באנטוורפן, כשכל משלוח שיפר זאת יביא לקנס של כ־50 אלף אירו.
בסיטואציה הנוכחית הופך כל מעבר של סחורות ביטחוניות לישראל דרך אירופה לסבוך. באפריל האחרון החליטה הולנד, עוד חברה בוואסנר, על הקשחת מעבר ציוד צבאי ודו־שימושי לישראל, ודרישת רישיון ייעודי. כעת, שתי המדינות שמטפלות בהיקף הסחורות הימיות הגדול ביותר באירופה, למעשה, דורשות רישיונות ייעודיים. המשמעות הברורה היא שרוב הבקשות מסורבות.
במסגרת ההוראות הבלגיות, כאמור, כל משלוח של מוצרים צבאיים או ביטחוניים שמיועדים לישראל, בין אם ישירות מבלגיה ובין אם בשטעון (העברת סחורות מספינה לספינה ללא מעבר במכס), דורשים אישור מיוחד. הבלגים הבהירו כי רישיונות יאושרו אך ורק אם יינתנו להם הוכחות חותכות כי הסחורות מיועדות לשימושים אזרחיים בלבד בישראל.