אזרבייג'ן; נשיא איראן מסעוד פזשקיאן (מימין) נפגש עם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב / צילום: ap, Azerbaijani Presidential Press Office
ממשל טראמפ דן בצירוף אזרבייג'ן ומדינות נוספות במרכז אסיה להסכמי אברהם, כך דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס. העיסוק בנושא כשלעצמו אינו חדש: השליח של טראמפ סטיב וויטקוף הציע בחודש מאי לאזרבייג'ן ולארמניה להצטרף למהלך המדיני מ־2020 במסגרת הליך השלום ביניהן.
● ישראל הייתה כפסע מחתימת הסכם סחר עם ארה"ב, אבל אז האמריקאים נעלמו
● הפיקוח על יצוא מוצרים ביטחוניים לישראל מתהדק. אלה המשמעויות
הרחבת הסכמי אברהם אמורה לשרת את ישראל, אבל המהלך מול אזרבייג'ן ומדינות אחרות מעורר תהיות: הסכמי אברהם, שנחתמו לפני כחמש שנים, הביאו לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו - יחסים שלא היו קיימים באופן הזה קודם לכן. לעומת זאת, לבאקו כבר יש קשרים עם ישראל והיא ממילא הידידה המוסלמית הקרובה ביותר של ירושלים. על כן אין זה בטוח כי המהלך ישרת את ישראל בראש ובראשונה - וייתכן כי אף להיפך.
שלוש הערות על המהלך האירו־אסיאתי של טראמפ ועל הקשר שלו לישראל.
אזרבייג'ן: חיזוק הקשרים עם ארה"ב
מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן בינואר, ניכר כי אזרבייג'ן, שממילא קרובה לירושלים, משתמשת בישראל כדי להתקרב לממשלו - על חשבון הלובי הארמני המשמעותי בוושינגטון.
כבר באוקטובר 2023, זכה במכרז לחיפושי גז בבלוק I שבצפון־מערב המים הכלכליים של ישראל קונסורציום בהובלת חברת הנפט והגז האזרית הלאומית "סוקאר" לצד ניו מד של יצחק תשובה ו־BP. את שלב החתימה על תוכנית העבודה עם משרד האנרגיה הם ביצעו בחודש מרץ השנה.
כשלושה חודשים לאחר מכן, ביצעה סוקאר צעד משמעותי יותר מבחינת האמריקאים: השלמת רכישת כ־10% ממאגר תמר מאהרון פרנקל - מאגר שמפעיל קונסורציום של חברות אנרגיה, ששותפה מרכזית בו היא שברון האמריקאית (25%). והרי שקרבת ענקיות האנרגיה בארה"ב לממשל טראמפ מוכרת לכל.
במסגרת העסקה, המוערכת ב־1.25 מיליארד דולר, סוקאר החלה להחזיק ב־10% לפי המתווה הבא: כ־7% באמצעות החזקתה (כ־48%) במניות יוניון אנרג'י שבשליטת פרנקל, וכ־3% נוספים דרך מניות תמר פטרוליום - חברת השקעה ציבורית שבה רכשה סוקאר כ־17% מפרנקל (מתוך כ־25% שהיו ברשותו).
באזרבייג'ן גם זיהו היטב את החשיבות שטראמפ מייחס לייצוב המצב בסוריה בהנהגת אחמד א־שרע (אל־ג'ולאני). לשם כך הם פועלים בשני רבדים מרכזיים:
ראשית, אזרבייג'ן מעורבת בשיחות סוריה־ישראל - בחודשים האחרונים, הפכו אנשיו של נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב את באקו לבסיס מגעי הנורמליזציה של משטר א־שרע וישראל, ככל הנראה מתוך ההבנה כי השאיפה המרכזית של טראמפ לקדנציה השנייה היא פרס נובל.
שנית, אזרבייג'ן היא שחקנית אנרגיה חזקה - נפט וגז היוו יותר מ־90% מכלל היצוא של באקו ב־2024. בתחום הגז הטבעי בלבד חלה עלייה של 5.8% ביצוא לכ־25.2 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM).
העתודות ויכולות ההפקה אפשרו לאזרבייג'ן להתחיל להזרים גז טבעי לסוריה ביום שבת - דרך טורקיה. הדבר מועיל מאוד למשטר א־שרע, המתמודד עם מדינה חרבה בשל מלחמת האזרחים. גם לאזרבייג'ן מועילה הגברת התלות של דמשק בה.
ארה"ב: הרחבת הציר מול איראן
אזרבייג'ן היא שכנה צפונית של איראן, שבניגוד למדינות האחרות במרחב - לא חוששת להביע עמדות אנטי־רוסיות מובהקות. בעקבות כך, ארה"ב רואה בה כלי חשוב להעמקת היכולות סביב איראן בכלל ההיבטים - צבאיים, מודיעיניים ומדיניים - בדומה לטבעת החנק שאיראן ניסתה ליצור סביב ישראל. עד מלחמת חרבות ברזל, פעל כוח קודס לחיזוק של חיזבאללה בלבנון, של ארגוני הטרור ברצועת עזה, של משטר אסד בסוריה, של המיליציות בעיראק ושל המורדים החות'ים בתימן. זאת בתקווה ליצור יכולות היקפיות שבשעת כושר יוכלו לתקוף ולהרחיק את המערכה מאיראן.
המציאות הוכיחה אחרת וכעת האמריקאים רוכבים על המומנטום הישראלי, בניסיון לכונן הסכם שלום בין אזרבייג'ן לבין ארמניה בתיווכם. וושינגטון לא הייתה שחקן משמעותי בזירת דרום הקווקז עד היום. אבל, לאור היחסים המתוחים שבין אלייב ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ולאור אובדן האמון במוסקבה שהביע ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן - מזהים בממשל טראמפ את ההזדמנות.
לכן, בארה"ב פועלים להסכמה ארמנית להקמת מסדרון זנגזור בשטחם. מסדרון זה יאפשר קשר תחבורתי בין אזרבייג'ן לבין הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן השייכת לה - אך מבודדת ממנה ומוקפת במדינות אחרות - על בסיס חכירה לחברה אמריקאית. פיקוח של וושינגטון במרחב צפוי לחסום את הקשר היבשתי החופשי בין איראן לרוסיה דרך ארמניה וגאורגיה, ולהגביר את הלחץ הכלכלי שקיים על משטר האייתוללות ומקורו בסנקציות האמריקאיות.
ישראל: יתרון גדול אבל עם כוכבית
בישראל לא ישמחו להכיר בכך, אבל הכנסת אזרבייג'ן להסכמי אברהם עלולה להביא לפגיעה כלכלית, בניגוד מוחלט להסכם עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. באקו היא ספקית נפט משמעותית של ישראל, אך באותה המידה אזרבייג'ן היא לקוחה משמעותית של תעשיית הביטחון בישראל.
לפי נתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI), אזרבייג'ן הייתה יעד היצוא השני בהיקפו בישראל בתחום הביטחון בין השנים 2022-2018.
בתקופה זו, סך היצוא הביטחוני הישראלי, על פי אגף היצוא הביטחוני של משרד הביטחון (סיב"ט), עמד על כ־47.3 מיליארד דולר; ב־SIPRI מעריכים את היבוא האזרבייג'ני ב־9.1%. כלומר, סכום משמעותי במיוחד של כ־4.3 מיליארד דולר על יצוא לאזרבייג'ן בלבד, במשך חמש שנים.
הסיבה שבבאקו מעוניינים בתוצרת הישראלית היא בשל היותה "קומבט פרובן" בשדות הקרב ככלל ובשדה הקרב מול ארמניה בפרט. עם זאת, סיבה נוספת היא שהם לא יכולים לרכוש תוצרת ביטחונית אמריקאית.
מאז ומתמיד ארה"ב סירבה למכור אמל"ח לבאקו. בנובמבר 2023 הצליח הלובי הארמני בוושינגטון להביא לאישור בקונגרס של "חוק ההגנה הארמנית 2023", שחוסם כל אפשרות של מזכירות המדינה להתיר מכירת תוצרת ביטחונית לאזרבייג'ן. זו בהחלט רוצה לרכוש אמל"ח מתקדם בסכומים גבוהים. מנגד, החברות האמריקאיות הגדולות, בהן לוקהיד מרטין ו־RTX, כבר החלו לפקוד את באקו - מתוך הציפייה שהיא תצורף להסכמי אברהם ויהיה אפשר למכור לה תוצרת ביטחונית.
בסיכומו של דבר, טראמפ יודע כי לממשל אלייב יש ממון רב להוציא, במיוחד בשנים האחרונות שבהן אירופה הגבירה את יבוא האנרגיה מאזרבייג'ן. לכן, מדיניות America First שלו מביאה למצב חסר תקדים שבו בהסכמי אברהם הוא עשוי להציב את האינטרסים הפנים־אמריקאיים בתחומי הביטחון והאנרגיה בשותפויות עם סוקאר וחברות נוספות, על פני אלו הישראליים. וזאת סיטואציה שתפגע בישראל, כשהשאלה היחידה שתישאל היא עד כמה?