צוואה / צילום: Shutterstock
הכותב הוא מומחה לדיני משפחה
לפנינו מקרה שבו בית המשפט יישם את עיקרון "הביצוע בקירוב" בדיני ירושה. הדוקטרינה מאפשרת להגשים את רצון המת, גם כשלא ניתן לבצע את הוראות הצוואה כלשונן, במיוחד כשיש התנגשות עם זכויות קניין חוקתיות של יורשים אחרים.
● המנוח שינה את דעתו: ידועה בציבור פונתה מדירה שהובטחה לה בצוואה
● ההורים הורישו את הדירה לבן, הגרושה תבעה חלק. כמה היא תקבל?
עובדות המקרה: המנוחה הורישה בצוואתה את זכויותיה בנכס המשותף לה ולבעלה (התובע), לו. היא קבעה כי בנם (הנתבע) יוכל להמשיך להתגורר בנכס עד שישה חודשים מפטירת האחרון מבני הזוג. התובע והמנוחה היו בעלי הזכויות המלאות בנכס, בחלקים שווים. הנתבע עבר להתגורר בנכס עם הוריו לפני כ-15 שנה, לאחר גירושיו.
בשנת 2017, המנוחה והתובע ערכו צוואות נפרדות. המנוחה קבעה הוראות "יורש במקום יורש" ביחס לנכס, כך שהתובע יירש את חלקה, ואם ילך לעולמו לפניה, ילדיהם יירשו את זכויותיה בנכס. בנוסף קבעה המנוחה כי הנתבע יוכל להתגורר בנכס עד שישה חודשים מיום פטירת האחרון מבני הזוג.
המנוחה נפטרה בשנת 2021. צו קיום צוואה ניתן, וזכויותיה נרשמו על שם התובע, בכפוף להערה "בכפוף לתנאים בצוואה".
לטענת התובע, החיים המשותפים עם הנתבע בבית הפכו בלתי סבירים. התובע עזב את הנכס ועבר להתגורר בדיור מוגן, והנתבע נותר בבית.
ההחלטה: צוואת האם נפרדת ועצמאית
התובע הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לסלק את הנתבע מהנכס, להסיר את "הערת האזהרה" על זכויותיו שירש (לצורך מכירת הנכס ומימון הדיור המוגן), ולחייב את הנתבע בפיצויים.
פסק הדין: בית המשפט קבע כי צוואת האם נפרדת ועצמאית. האם התכוונה להעניק לבנה קורת-גג עקב מצבו, אך זכות מגורים זו הוגבלה בזמן. עם זאת, בית המשפט קבע כי האם לא יכלה לחייב את האב, שהיו לו מחצית הזכויות בנכס, לתת זכות מגורים לבן בחלקו שלו. חיוב כזה פוגע בזכותו החוקתית של האב לפרק את השיתוף בנכס ולמוכרו.
לפיכך, נקבע כי הסעיף בצוואה המעניק לנתבע זכות מגורים ארוכת-טווח אינו תקף. יחד עם זאת, מתוך רצון לכבד את כוונתה הכללית של המנוחה לדאוג לקורת-גג לבנה, בית המשפט החליט ליישם את דוקטרינת "הביצוע בקירוב". משמעות הדבר היא שאף על-פי שהוראת הצוואה המקורית אינה ניתנת לביצוע כלשונה, ניתן להגשים את רוח כוונתה בדרך קרובה.
הפתרון שנבחר הוא שהנתבע יקבל 40% מחלקה של המנוחה בנכס (שעבר לאב), כדי לאפשר לו למצוא קורת-גג חלופית. בנוסף, נקבע כי הנתבע יפנה את הנכס בתוך שלושה חודשים, והערת האזהרה תוסר. תביעת האב לפיצויים נדחתה, והנתבע חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
המשמעות: פסק הדין מדגיש את העיקרון המנחה בדיני ירושה - כיבוד רצון המת, אך מבהיר כי רצון זה אינו בלתי מוגבל, במיוחד כשקיים ניגוד לזכויות קניין חוקתיות. המקרה מציג איזון בין רצון המנוחה לספק קורת-גג לבנה לבין זכותו של האב לממש את קניינו.
יישום דוקטרינת "הביצוע בקירוב" הוא חשוב, שכן הוא מעניק לבית המשפט גמישות בפרשנות צוואות, במטרה להגשים את רוח הדברים גם כשהניסוח אינו מאפשר ביצוע מילולי. זהו תקדים חשוב במקרים של התנגשות בין הוראות צוואה לבין זכויות קניין קיימות, ומספק כלי פרשני לפתרון סכסוכים מורכבים בתחום הירושה.
לסיכום, פסק הדין מציג התמודדות משפטית מעמיקה עם דילמות העולות מכוונות המצווה אל מול זכויות קניין קיימות, ומספק פרשנות יצירתית באמצעות דוקטרינת "הביצוע בקירוב" על-מנת להגיע לתוצאה צודקת ומאוזנת.
תמ"ש ירושלים 11653-05-24