צילום: Shutterstock, leolintang
בימים שלישי ורביעי השבוע צפוי להגיע לשיאו גל החום הקיצוני שאנחנו חווים בימים אלה, ומדד עומס החום צפוי להגיע לרמתו הגבוהה ביותר אי־פעם. עומס חום כזה עלול להיות מסוכן מאוד, בעיקר לתינוקות ולמבוגרים אך גם לאנשים השוהים בחוץ או בבית ללא מזגן. לפעמים הסיכון מגיע גם במצבים בהם לא בהכרח היינו מצפים לו. אז איך נזהרים ואיך נערכים? גלובס עושה סדר.
● המוח, הכליות ואיכות השינה: ההשפעות השליליות של חום מתמשך על הגוף
● מחקרים חדשים מגלים: זאת הטמפרטורה הכי גבוהה שאנחנו יכולים לעמוד בה
מהו חום מסוכן? תלוי בלחות
חוקרי חום נוהגים למדוד את טמפרטורת הליבה של הגוף, כמו שמודדים חום במהלך מחלה. אם היא עולה מעל 38.5 בערך בגלל תנאי החום הסביבתיים, ההערכה היא שהגוף איבד את היכולת לקרר את עצמו. ללא שינוי בתנאים החיצוניים, טמפרטורת הליבה תמשיך לעלות ולעלות, עד המוות שיגיע בתוך כמה שעות.
ב־2010 התפרסם מאמר תאורטי בהובלת פרופ' סטיבן שרווד, שחישב את רמת החום שבה הגוף מאבד את היכולת לווסת את עצמו. שרווד קבע כי הרף המסוכן הוא 35 מעלות WBT - מדד "טמפרטורת נורה רטובה", שמביא בחשבון חום ולחות יחד. לדוגמה, 35 מעלות WBT הן שוות־ערך ל־35 מעלות ב־100% לחות, אבל גם 40 מעלות בחוץ ו־70% לחות יתנו אותה תוצאה.
אולם, מחקרים חדשים יותר הראו כי הסיכון מתחיל עוד קודם לכן, אם האדם נמצא בפעילות. אצל צעירים מספיקות 31 מעלות WBT כדי להתחיל להוציא את הגוף מאיזון, ואצל מבוגרים - 28 מעלות. אם לא די בכך, מחקרים חדשים מראים שההשפעה השלילית על הגוף מתחילה עוד לפני שחום ליבת הגוף מתחיל לעלות באופן בלתי נשלט.
האם החום מחר (ג') צפוי להגיע לרף המסוכן? בהחלט. בבקעת הירדן צפוי שיא החום להגיע ל-50.5 מעלות צלזיוס ואומנם רק ל-20% לחות יחסית, אך זה מיתרגם לכ-29.5 מעלות WBT, מעל לרף המסוכן עבור מבוגרים וכבר מתקרב לרף עבור צעירים. במישור החוף הדרומי, כולל אשדוד ואשקלון, מחר יפגשו 33 מעלות 71%-74% אחוזי לחות - מספרים החוצים את הסף המסוכן עבור מבוגרים. גם בים המלח ייחצה הרף המסוכן.
מדוע הלחות מסכנת אותנו?
לכולנו יש תרמוסטט במוח ששומר על הטמפרטורה שלנו. כשבחוץ קר, העורקים שלנו מתכווצים כדי שהדם לא יזרים את החום מהליבה החוצה, אנחנו רועדים כדי לייצר עוד חום גוף ותופסים פוזה מכווצת, כדי לצמצם את שטח הפנים החשוף. בחום - הגוף פועל הפוך. כלי הדם מתרחבים, הלב דוחק דם מהליבה לכיוון העור כדי לקרר את הליבה, ובנוסף אנחנו מזיעים.
לגוף יש שני מנגנוני קירור עיקריים. אם האוויר סביבנו קר יותר מהגוף, אפילו בקצת, אנחנו מאבדים חום דרך העור. אבל המנגנון היעיל יותר הוא הזעה. כשאנחנו מזיעים, אנחנו מפרישים נוזלים, והאידוי שלהם מהעור מקרר את הגוף. אם האוויר סביבנו כל־כך חם, עד שאובדן החום דרך העור הוא מועט, וגם לח, כך שהזיעה אינה מתאדה בקלות - אנחנו בצרות.
מה קורה בגיל 50?
כדי לווסת את חום הגוף, קודם כול המוח צריך לשלוח שדרים לגוף להפעיל את מנגנוני הקירור של הגוף. כאן כבר מתחילה הבעיה, כי כשאנחנו מתבגרים, אפילו מגיל 50 והלאה, המוח מפעיל את התגובה הזו לאט יותר. בנוסף, כלי הדם פחות גמישים, וללב פחות קל לדחוק את הדם החוצה, ומבוגרים גם לא מסוגלים לייצר זיעה כמו צעירים. גם בתינוקות וילדים עד גיל 5-7 התרמוסטט לא בשל, והם בסיכון.
מה מסכן אותנו חוץ מהגיל?
כשהטמפרטורה עולה, הלב מנסה לדחוק את הדם החוצה מהר יותר, והתוצאה יכולה להיות התקף לב. שילוב של חום קיצוני עם פעילות גופנית מעמיס על הלב עוד הרבה יותר. את השפעת מזג האוויר על הלב אפשר לראות בשעוני הדופק, וזו דרך אחת להיזהר.
ב"אנשים שעוסקים בפעילות גופנית" הכוונה היא גם לחיילים. בעזה צפוי מחר מזג אוויר דומה לזה של מישור החוף הדרומי, כלומר מעבר לרף הרצוי למבוגרים וקרוב מאוד לרף הרצוי עבור צעירים במנוחה. חיילים שלובשים מדים עבים וסוחבים ציוד כבד, בהחלט עלולים להימצא בסיכון מוגבר. זה יכול לקרות לא רק בחוץ, בשמש הקופחת, אלא גם בחדרים סגורים ומוצלים אבל לא ממוזגים.
עודף משקל מקשה גם הוא על היכולת להניע את החום החוצה באמצעות זרימת הדם, ותרופות שונות יכולות לפגוע ביכולת של הגוף להיפטר מהחום. בין אלה נמצאות תרופות אנטיהיסטמיניות, חלק מנוגדי הדיכאון ותרופות משתנות שמשמשות לטיפול בלחץ דם גבוה או בעיות לב.
מחקר שפורסם בכתב־העת "Temperature" ב־2018 הראה שחשיפה של עובדים לטמפרטורות חמות ביום אחד הובילה לירידה ביכולת הוויסות ביום שלאחריו, כלומר האפקט הולך ומחמיר אם החשיפה לחום חוזרת על עצמה לאורך כמה ימים ברציפות. אבל זה נכון בעיקר לגבי מי שלא מורגל בחום. מי שחי כל חייו במקום חם מושפע פחות.
מה אפשר לעשות?
שתייה היא חלק חשוב אך לא מספיק בהתמודדות עם החום. ככל שחם יותר, אנחנו מזיעים יותר, גם באקלים יבש וגם באקלים לח, ואנחנו עלולים להתייבש. כדאי לשתות לא רק כדי למנוע התייבשות, אלא גם משום שמים מגדילים את נפח הדם ומקילים על הלב לדחוף את החום מהליבה אל החוץ.
מים הם הכלי החשוב במלחמה בחום בהיעדר מזגן. אפשר להתקלח בהם, להשרות את הרגליים או לשים מגבת רטובה סביב הצוואר. כל עוד המים קרים מטמפרטורת הגוף, הם יעזרו להתקררות, על־ידי חיקוי מנגנון ההזעה.
גם מניפה יכולה לעזור, כי היא מאיצה את האידוי, ומאוורר הוא בכלל אופציה מצוינת.
בהיעדר מים, אפשר להשתמש באלכוהול. לא לשתייה - זה רק יחמיר את המצב - אלא למרוח אותו על העור וליהנות מתחושת קרירות כשהוא מתנדף, המעידה על התקררות אמיתית של הגוף.
מה ניתן לעשות ברמה הציבורית?
מתכנן העיר תל אביב, סר פטריק גדס הסקוטי, שעל־פי שמו ומוצאו ניתן להניח שלא היה רגיל לחום, תכנן את העיר בשימת לב מרובה למזג האוויר. היא הייתה אמורה להיות מטריצה של שדרות ורחובות - כל השדרות ממערב למזרח פונות לים ומובילות את הבריזה ממנו אל העיר. כל הבתים היו אמורים להיבנות על עמודים, ללא קומת קרקע, כדי שהרוח תזרום בים העמודים ותנשב על הולכי הרגל. תוכננו גנים ציבוריים רבים עתירי צמחייה, המצננת את האוויר.
הכוונות היו טובות, אבל בפועל לא רק שהתוכנית יושמה בחלקה, אלא שעם השנים מלונות נבנו שהסתירו את קו הים; חלק מהשדרות נבנו כרחובות רגילים ללא צמחייה; בגלל מצוקת דיור קומות העמודים הפכו לקומות קרקע בנויות או לחניונים; וגם המרפסות החיוניות כל־כך לאוורור נסגרו בחלקן והפכו לחדרים.
אבל גם כך, מצבה של תל אביב כנראה מצוין לעומת ערים רבים אחרות, והרעיונות של גדס עדיין רלוונטיים גם היום.