על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● "הצלחה מהדהדת": הגנרל שמהלל את העליונות האווירית של ישראל
● מרמי לוי ועד אל על: אלו על פי דיווח המניות שקרן העושר הנורבגית זרקה
1"אין ציונים ברחובות שלנו": האנטישמיות בנורבגיה עולה על גדותיה
"יהודים בנורבגיה ניצבים מול איומים חדשים - גל חדש של עוינות מרחובות אוסלו ועד מוסדות המדינה", פורסם באתר החדשות FairPlanet, שממוקם בברלין.
דוח חדש של משרד התפוצות הישראלי אף מציין "עלייה חדה במקרי אנטישמיות בנורבגיה מאז 7 באוקטובר 2023. הקהילה היהודית במדינה - המונה כ־1,500 איש בלבד - מדווחת על רמות העוינות הגבוהות ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, כאשר 69% מהחברים בה חוו באופן אישי עוינות הקשורה לזהותם היהודית", נכתב.
למשל, במצעד השנתי של יום האישה הבינלאומי, שהתקיים במרץ בשנה שעברה, מנעו מכ-50 נשים יהודיות להצטרף למצעד. "המשטרה התערבה בסופו של דבר והדפה את ההמון הזועם שהקיף ודחף אותן, תוך שהוא קורא קריאות כמו 'אין ציונים ברחובות שלנו'".
קלודיה לנץ, חוקרת במרכז השואה של אוסלו (HL-Senteret), אמרה ל-FairPlanet "שהשיח הציבורי בנורבגיה כיום מעניק עדיפות לסבל הפלסטינים, לעיתים תוך הדרת החששות והאיומים על הקהילה היהודית המקומית".
במאי 2024 ערך מרכז HL סקר עמדות ציבוריות בעקבות מתקפת חמאס והמלחמה שבעקבותיה, ומצא כי "כ-30% מהמשיבים סבורים שפעולות ישראל בעזה גרמו לגידול בדימוי השלילי של יהודים בכלל. לפי המרכז, שיעור העמדות האנטישמיות בנורבגיה עלה מ־9.3% ב־2022 ל־11.5% ב־2024 - נתונים המשקפים מגמות דומות בדוחות ממשלת נורבגיה".
לואיז קאהן, יהודייה נורבגית, אמרה לאתר כי "זה סיוט להיות יהודי בנורבגיה בימים אלה". לדבריה, "מילת הגנאי הנפוצה ביותר כיום בבתי הספר בנורבגיה היא Jøde - 'יהודי'".
פעיל בקהילה היהודית בשם לייף קנוטסן אמר לאתר כי הרשויות הנורבגיות מעלימות אין מהאנטישמיות הגוברת: "יש הרבה הצהרות מוסריות על הצורך להגן על המיעוט, אבל בפועל לא עושים כלום".
מתוך ה-FairPlanet מאת איתמר הנדלמן-סמית'. לקריאת הכתבה המלאה.
2החלטת הקבינט לכבוש את עזה משאירה את המצרים מאחור
ההחלטה של הקבינט לכבוש את עזה "טרפה את הקלפים של מצרים ליום שאחרי המלחמה". כעת, "קהיר חוששת מתוכניות ל'טיהור אתני' של פלסטינים אל סיני, אך אינה מצליחה להשפיע על מדיניות ארה"ב וישראל", פורסם בניו ערב. מצרים נמצאת בין הפטיש לסדן "ובוחנת את תפקידה העתידי" כאשר המלחמה של ישראל מציבה "הן איום קיומי והן דילמה דיפלומטית".
לפני החלטת הקבינט, "מצרים הובילה תוכנית ליום שאחרי המלחמה כאלטרנטיבה להצעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה הפלסטינים יגורשו ועזה תהפוך לריביירה", נכתב. אך ישראל לא צפויה לסטות מתוכניתה להשתלט על עזה "מה שמותיר את אסטרטגיית מצרים ליום שאחרי באוויר, בעוד היא בוחנת את תפקידה הדיפלומטי העתידי".
התכנון של מצרים ליום שאחרי המלחמה "הסתמך בעיקר על כך שישראל תיסוג מעזה אם חמאס יובס, וקהיר חזרה והצהירה שלא תיקח שליטה מנהלית על הרצועה, ובוודאי לא תחת כיבוש ישראלי מלא".
"הסירוב המצרי לשלוט בעזה קשור באופן הדוק הן לדאגות ביטחוניות לאומיות של המדינה והן לעתיד פלסטין כמדינה השואפת לעצמאות", נכתב. לפי אנליסטים, "העמדה הזו נובעת גם מחשש מצרי להסתבך בכאוס הביטחוני והמנהלי של עזה שלאחר המלחמה, במיוחד כשחמאס מתעקש שלא להתפרק מנשקו - מה שעלול להביא להתנגשות עם כל גורם שינסה לשלוט בעזה".
אך מעל הכול, יש לציין שמול המצרים עומד "שיקול ביטחוני", מצרים "חוששת שהעברת המוני פלסטינים לסיני תעביר את מוקד ההתנגדות החמושה לישראל משטח עזה לשטחה שלה. א-סיסי הצהיר פעמים רבות שכל גירוש כפוי כזה יוביל לסיום הסכם השלום עם ישראל משנת 1979".
מתוך הניו ערב מאת סלח סאלם. לקריאת הכתבה המלאה.
3המתיחות בין קטאר וישראל גוברת על רקע הרג עיתונאי אל-ג'זירה
השבוע נהרגו בתקיפה אווירית של ישראל בעזה 5 עובדי אל-ג'זירה, והקטארים מגנים את מות העיתונאים וקוראים להתערבות בינלאומית. כעת הרג העיתונאים "מחריף את המתיחות בין ישראל לקטאר, שמממנת את רשת הטלוויזיה ומשמשת גם מתווכת מרכזית בשיחות לסיום המלחמה בעזה", פורסם בניו יורק טיימס.
"התקיפה הישראלית ביום ראשון, סמוך לבית חולים בעזה, הרגה חמישה מעובדי אל־ג'זירה, לפי דיווח הרשת: הכתבים אנאס א־שריף ומוחמד קרייקה; הצלמים אבראהים זאהר ומואמן עליווא; ועוזרם מוחמד נופל. בתחילה דיווחה הרשת על ארבעה הרוגים, אך לפי גורמים בעזה נהרגו בתקיפה גם שני אנשים נוספים", נכתב. צה"ל אמר בתגובה כי אחד מהכתבים הוא מחבל חמאס. טענה שהרשת דחתה.
ראש ממשלת קטאר א־תאני אמר בתגובה כי "תקיפת העיתונאים בעזה באופן מכוון מגלה עד כמה הפשעים הללו חורגים מכל דמיון" ומתח ביקורת על חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית "לעצור את הטרגדיה הזו".
תקיפת העיתונאים משקפת את המורכבות ביחסי ישראל-קטאר, "מצד אחד, ההנהגה הישראלית מסתמכת על קטאר כערוץ קשר לחמאס; מצד שני, היא מתייחסת אליה בחשדנות רבה".
"משרד זכויות האדם של האו"ם גינה את ההרג כהפרה חמורה של המשפט הבינלאומי, והוסיף כי לפחות 242 עיתונאים פלסטינים נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה", נכתב.
למרות המתיחות, קטאר צפויה להמשיך בתיווך השיחות בין ישראל לארגון הטרור חמאס.
מתוך הניו יורק טיימס מאת ויויאן נרים. לקריאת הכתבה המלאה.
4סולן U2: "נתניהו עלול לגרום למדינתו את מה שאויביה לא הצליחו להשיג"
בטור לאטלנטיק שכותרתו "ישראל ועזה, שבויות בידי הפונדמנטליזם", בונו, סולן להקת U2, מבקש להתאבל על ה-7 באוקטובר, להקשיב לקולות יהודיים שמתנגדים למלחמה בעזה, ומפציר בישראל להכניס סיוע הומניטרי לעזה.
"האונס, הרצח והחטיפה של ישראלים בפסטיבל נובה ובמקומות נוספים בדרום ישראל היו רוע. בליל ובבוקר הזוועה של 7-8 באוקטובר, לא חשבתי על פוליטיקה", כותב בונו.
בונו מאשים את הנהגת חמאס ש"הייתה מוכנה להמר על חייהם של 2 מיליון פלסטינים". אך מבהיר שהמתקפה " יכלה להצליח רק אם מנהיגי ישראל יפלו במלכודת שטמנה".
"סינוואר לא התעניין אם יפסיד בקרב או אפילו במלחמה, כל עוד יוכל להרוס את ישראל ככוח מוסרי וכלכלי. בחודשים שלאחר מכן, ככל שתגובת הנקם הישראלית נראתה יותר ויותר בלתי־מידתית ומנותקת מהחיים האזרחיים החפים מפשע בעזה, חשתי בחילה כמו כולם", כתב בונו. "קיוויתי שישראל תחזור לשפיות. מצאתי תירוצים לעם שנצרב ונעצב מניסיון השואה, שהבין את איום ההשמדה לא כפחד אלא כעובדה. קראתי מחדש את אמנת חמאס מ־1988 - קריאה מרושעת (סעיף 7!). אבל גם הבנתי שחמאס אינו העם הפלסטיני".
"אנחנו יודעים שחמאס משתמש ברעב כנשק במלחמה, אך כעת גם ישראל עושה זאת, ואני נגעל מכישלון מוסרי זה", כתב בונו ומבהיר לעולם "ממשלת ישראל איננה מדינת ישראל".
בונו מבקש לגנות את מדיניותו של ראש הממשלה נתניהו: "אין כל הצדקה לאכזריות שהוא וממשלתו הקיצונית הפעילו על העם הפלסטיני, בעזה או בגדה. ולא רק מאז 7 באוקטובר - גם לפני כן - אם כי הרמה הנוכחית של התעללות ואי־חוקיות מרגישה כמו שטח לא נודע".
"כמי שהאמין זמן רב בזכות קיומה של ישראל ותמך בפתרון שתי המדינות, אני רוצה להבהיר - לכל מי שמוכן להקשיב - את גינוי הלהקה שלנו למעשיו הלא־מוסריים של נתניהו, ולהצטרף לכל הקוראים להפסקת אש משני הצדדים", כותב בונו.
"אם אינכם מוכנים להקשיב לקולות איריים, אנא, אנא, הקשיבו לקולות יהודיים - מרוממות הרוח של הרב שרון ברוס ועד ההומור הדומע של משפחת גרודי־פטינקין - החוששים מהפגיעה ביהדות, כמו גם בשכנותיה של ישראל. האזינו ליותר מ־100 אלף הישראלים שהפגינו השבוע בתל אביב לסיום המלחמה. האזינו למאות הגנרלים וקציני המודיעין בדימוס שאומרים שנתניהו הלך רחוק מדי", נכתב.
מתוך האטלנטיק מאת בונו. לקריאת הכתבה המלאה.