פנחס פוזיילוב / צילום: פוטו ניסים
אישי: נשוי + 2 (4 נכדים ו-2 נינים), גר בתל אביב
מקצועי: ממייסדי תעשיית היהלומים בישראל
ילדות ומשפחה: נולדתי בפתח תקווה ב־1928 למשפחה בת שבעה ילדים. הוריי עלו לארץ ארבע שנים קודם לכן מסמרקנד שבאוזבקיסטן. סבי היה אחד מעשירי העולם באמצע המאה ה־19, הוא היה הבעלים של אחד המסלולים בדרך המשי, שחיברה את סין ומזרח אסיה עם המזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה. לצורך ההמחשה אנחנו מדברים על שיירה של כ־5,000 גמלים, מרמת גן עד אשדוד, שכל אחד מהם נושא עשרות ק"ג של כותנה בתקופה שבה המחיר שלה היה זהה לזהב.
● פורטפוליו | עם שני אקזיטים מאחוריו, הוא היה יכול להרשות לעצמו לצאת לפנסיה מזמן
● פורטפוליו |כבר כילדה התנדבה במד"א. היום היא מספקת רפואה מרחוק ל־2 מיליון איש בשנה
ההשקעה שכשלה: הוריי היו ציונים מאוד, והחליטו להשקיע את כל הונם בהייטק של אז - תפוזים. הם נטעו פרדסים, אבל שנה אחר כך ניחתו על החקלאות בישראל שתי מכות - ארבה ובצורת. הפרדסים חוסלו, ההון נמחק, השכרנו את השטח ועברנו לתל אביב. המשפחה התקשתה להמשיך לממן את הלימודים שלי ושל אחיי. בסוף כיתה ו' נעמדתי מול המורה והכיתה בבית הספר תחכמוני והודעתי שאני נאלץ לעזוב כדי לפרנס את המשפחה.
מלטש מלידה: התחלתי לעבוד כשוליה של יהלומן. הייתי צריך ללטש יהלום במינימום נזק, וכבר מהרגע הראשון התברר שאני מסוגל לעשות את זה כמו מישהו עם 20 שנות ניסיון. עבדתי כחמש שנים כשוליה, אבל ב־1945, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, היה משבר עולמי בענף היהלומים עקב עודף היצע וכל המפעלים בארץ נסגרו.
הקמת העסק: אני ושניים מאחיי החלטנו לנצל את התקופה הקשה להיערכות לקראת התאוששות הענף. קנינו מכונות ליטוש והקמנו מלטשת יהלומים בבית הורינו בנחלת בנימין. הקפדנו על דיוק, איכות ועמידה במועדי האספקה, והצלחנו להרחיב את העסק ולהקים מלטשות נוספות.
אנו הפלמ"ח: באותה התקופה גם הייתי לוחם - תחילה בפלמ"ח, ואחר כך, במלחמת השחרור, בפלוגת סיור שלחמה בחזית הדרומית, בקרבות הכי קשים ואכזריים מול המצרים.
לגדל מיליונרים: ב־1946 הקמתי עם אחיי את חברת יהלומי פז, שהפכה מובילה בליטוש וסחר ביהלומים. בשלב זה הצענו למאות עובדים מצטיינים שלנו לרכז סביבם קבוצות של עובדים ולהקים מלטשות עצמאיות. הפכנו שכירים לעצמאים, אבל רק אחרי שהתחייבנו כי נספק להם את כל חומרי הגלם ושנקנה מהם את כל הסחורה. הם היו יזמים, אבל בלי סיכון. הרבה מאוד עובדים הפכו למיליונרים.
משנה חיים: בהמשך פתחנו כ־50 נציגויות בכל העולם - ארה"ב, אירופה, המזרח הרחוק. כל נציגות כזו הייתה יחידה כלכלית שעסקה בסחר ביהלומים. גם שם נולדו הרבה מיליונרים. אחד מהם הוא שלמה ביצ'אצ'י. הוא בא לאחת המלטשות שלי בגיל 16 כדי להביא סנדוויץ' לאחותו, שעבדה אצלנו. ידעתי שהוא כבר מסובך עם החוק, אז קראתי לו למשרד והצעתי לו להיות נער שליחויות. כבר ביומו הראשון הוא נשלח לבנק עם מעטפה תפוחה ממזומנים. הבעת האמון עשתה לו סוויץ' במוח, וחייו השתנו. היום יש לו שני מפעלים לליטוש יהלומים במזרח הרחוק, עם כ־1,000 עובדים בכל אחד מהם.
מיהלומים לנדל"ן: עם השנים פעילות היהלומים הצטמצמה מאוד בעקבות משבר עולמי שהפנה הרבה מהביקוש להודו. אנחנו הסבנו חלק מהעיסוק לנדל"ן. תחילה הקמנו מגדלי משרדים בבורסה. היה לנו נכס בבני ברק, מול קניון איילון, אז נפגשתי עם ראש העיר לפני 25 שנה, ואמרתי לו שזה הזמן להתחיל לבנות לגובה ולהרוויח כסף מארנונה. תראה היום איך נראה שם, כל המגדלים של ב.ס.ר והשאר. היום אנחנו יזמים למגורים, מסחרי ומשרדים.
אנג'ל: לפני עשור התחלתי להשקיע באופן פרטי בסטארט-אפים שמשפרים את העולם, בהם חברות שפיתחו חלב מתורבת, בשר מודפס, לבלבים מלאכותיים ועוד. אני לא מבין בניסויים ביו־טכנולוגיים, אבל כשמדברים אתי על פס ייצור של לבלבים מלאכותיים אני יכול לעצום את העיניים ולדמיין שאני משקיע במדע בדיוני, שעתיד לסייע למיליוני בני אדם.
נשאר במשפחה: בן ציון אחי ואני חולקים שולחן משרדי צהוב וישן עשרות שנים. הוא בן 99. אומרים עלינו שאנחנו שני חלקים של אותו שלם. המשפחה תמיד עבדה בהרמוניה.
ביוגרפיה: עבדנו כמעט שלוש שנים על הספר "מעגלים" (הוצאת סטימצקי), שמספר את סיפור חיי. הכותב שלמה אברמוביץ', הסופר והעיתונאי לשעבר, ראיין 140 אנשים לצורך הזה.
כל יום עד המוות: כשאני רואה חזון לעוד 50 שנה, אני לא מרגיש את הגיל הכרונולוגי. אני גר בדיור מוגן, אבל מתייצב לעבודה כל בוקר. הייתי במצבי סכנת מוות עשרות פעמים בימיי כלוחם. למדתי שצריך לנצל כל יום, אבל גם להיצמד לחזון. רובנו מושפעים מחצי הכוס הריקה. אני - מחצי הכוס המלאה.