מחקר חדש שפורסם בכתב העת נייצ'ר מעלה את האפשרות של שימוש תרופתי נוסף בליתיום, שמשמש כבר שנים רבות כתרופה לדיכאון ומאניה דפרסיה - טיפול באלצהיימר. בנוסף, ייתכן שמחסור בחומר הוא מלכתחילה אחד הגורמים במחלה.
● רמב"ם מוביל ניסוי חדשני לטיפול גנטי באי ספיקת לב. בקרוב גם כולסטרול?
● המחקר שגילה דרך מפתיעה לעורר את מערכת החיסון
חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בנו לאורך עשור "תיק" אשר מקשר בין המחסור בליתיום לבין אלצהיימר. תחילה, הם הראו כי ליתיום נמצא באופן טבעי בתאים בכמויות זעירות, וכי התאים צריכים אותו כדי לתפקד באופן אופטימלי, ממש כמו ויטמינים ומינרלים אחרים.
בעכברים, הם הראו כי מחסור בליתיום גורם לדלקתיות המקושרת עם הזדקנות מואצת. במודל עכבר מיוחד שפותח כדי לדמות התפתחות של אלצהיימר, מחסור בליתיום בתזונה החמיר את ההצטברות של חלבונים לא רצויים במוח המאפיינים את המחלה, והעכברים גם הפגינו זיכרון פחות טוב.
אולם, אם העכברים קיבלו מספיק ליתיום, הם היו יחסית מוגנים מפני השפעות המחלה, למרות המניפולציה שעברו כדי להשרות אותה בגופם.
זהו המחקר המקיף והיוקרתי ביותר שנערך עד כה בתחום זה, אבל הוא לא הראשון. באתר העמותה Alzheimer’s Drug Discovery Foundation מסכמים את הממצאים בתחום עד היום, ומספרים כי ב-2013 נערך מחקר פיילוט בברזיל, מחקר קטן אך עם קבוצת ביקורת, בטיפול בליתיום בחולי אלצהיימר. התוצאות הראו כי מנה קטנה של ליתיום מאטה את התקדמות המחלה.
מחקר נוסף ביפן, הראה תוחלת חיים גבוהה יותר בקרב יפנים שגרים באזור בו כמות הליתיום במים גבוהה יותר, אבל אין לדעת אם זה לא ממצא מקרי. מחקר מ-2022 בבריטניה מצא כי אצל אנשים שנרשם להם ליתיום לטיפול בהפרעות מצב רוח, שיעורי האלצהיימר היו נמוכים מבאוכלוסיה הכללית.
אולם באתר העמותה מציינים כי מחקרים אחרים, בהם ניתן ליתיום אפילו במינונים גבוהים מן המחקר הברזילאי, לא נמצאה השפעה על חולי אלצהיימר. יכול להיות שיש קשר גם לתרכובת שבתוכה מופיע הליתיום. זו מתכת שנוטה מאוד לאינטראקציה עם סביבתה, והיא ניתנת בדרך כלל בצורה של תרכובת מלח עם חומר אחר.
סכנה בכמויות גדולות
עוד חשוב לדעת כי ליתיום בכמויות גדולות יכול להיות מאוד מסוכן. כמויות החומר שנמצאות באוכל או בשתיה אינן מסוכנות, אולם המינון התרופתי המקובל היום עלול להתקרב למינון המסוכן. לרוב נהוג לתת בין 0.6 ל-1.8 מיליגרם, מחולקים לכמה מנות ביום, למטופלים עבור מאניה דפרסיה. זה עדיין רחוק מרמה של 5 מיליגרם אשר נחשבת לרף הבטוח, אך באתר העמותה מזהירים כי המינון הבטוח הוא תלוי שימוש אישי.
תרופות רבות, כולל תרופות ללא מרשם, יכולות ליצור אינטראקציה עם החומר ולשנות את הרמות הנחשבות לבטוחות, וכך גם מוצרי מזון מסויימים, ביניהם קפאין. גם התייבשות יכולה להפוך את הגוף לרגיש יותר לליתיום. הנזק עלול להתרחש בכליות, בבלוטת התריס ולפעמים גם במוח.
ישנם מחקרים המראים כי הקהל המבוגר - זה שיהיה קהל היעד אם התרופה תפותח לאלצהיימר - רגיש במיוחד להשפעות החומר. זה גם הקהל שלוקח תרופות מרובות, זה שהכליות שלו מלכתחילה עלולות להיות הרגישות ביותר, וגם הקבוצה הנוטה יותר להתייבשות, כך שהזהירות נדרשת.
החוקרים במחקר הנוכחי מציינים כי החידוש הגדול שלהם הוא לאו דווקא הרעיון להוסיף ליתיום כטיפול באלצהיימר, אלא המחשבה כי המחסור בו יכול להיות הגורם למחלה, לפחות בחלק מן המקרים. הם משערים כי הזדקנות טבעית מפחיתה את מאגרי הליתיום בבני אדם, וחושפת אותם לסיכון הזה. אם אכן יסתבר שזה כך, אולי ניתן יהיה למנוע אלצהיימר לפחות בחלק מן המקרים, וכן לפתח בדיקת סקר שיכולה לעזור לאתר חולים פוטנציאליים.
המשך המחקר בתחום תלוי כנראה בתקצוב ממשלתי
החוקרים מאמינים כי גם מצאו את מנגנון ההשפעה של הליתיום על המחלה. במוח הבריא, חלבונים כמו בטא עמילואיד, החשוד העיקרי במנגנון האלצהיימר, מסולקים מן המוח על ידי תאי מיקרו-גליה. אבל במחקר הנוכחי, תאי מיקרו-גליה של העכברים עם מחסור בליתיום לא יכלו לסלק את הבטא עמילואיד באותה מידה של יעילות.
אך המצב עוד יותר מורכב, כי הבטא עמילואיד עצמו קושר ליתיום ומונע אותו מהתאים. אז מה בא קודם, המחסור בליתיום או עודף החלבון המזיק? בכל מקרה, נראה כי יכול היווצר כאן מעגל היזון שלילי שמוציא את המוח מאיפוס.
החדשות הטובות? גם אחרי שהתהליך החל, מתן ליתיום לעכברים הפגועים, שיפר את מצבם.
בשל הסיכונים הרבים האפשריים, וכיוון שמדובר במחקר ראשוני בעכברים בלבד, החוקרים ממש אינם ממליצים לאף אחד לקחת ליתיום על דעת עצמו. החומר כן מצוי בכמויות קטנות באופן טבעי בירקות ירוקים, אגוזים, קטניות, כורכום וכמון, מזונות שממילא כדאי להרבות באכילתם.
כדי לקדם את הטיפול הזה הלאה, דרושים מחקרים נוספים. במחקר הנוכחי תמך ארגון הבריאות הלאומי של ארה"ב (שספג לאחרונה קיצוצים נרחבים, ועוד קיצוצים מחכים לו בתקציב 2026 של טראמפ). קשה לדעת אם תקום חברה מסחרית לפיתוח התרופה, כי הליתיום עצמו כבר אינו מוגן פטנט וקשה יהיה לבדל את התרופה לאלצהיימר מן המוצר הגנרי להפרעות מצב רוח - כך שגם המשך המחקר בתחום תלוי כנראה בתקצוב ממשלתי.
