אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד התנהל סכסוך משפטי שכיח, במסגרתו ביקשו ההורים להיטיב כלכלית עם בנם וכלתם בעת נישואיהם, כאשר היחסים המשפחתיים היו חמים ושרר אמון הדדי, אולם עם התדרדרות היחסים וגירושי בני הזוג, הכלה גמלה רעה תחת טובה וסירבה להכיר בהתחייבות החוזית שעליה חתמה בשעתו.
● המנוח שינה את דעתו: ידועה בציבור פונתה מדירה שהובטחה לה בצוואה
● ההורים הורישו את הדירה לבן, הגרושה תבעה חלק. כמה היא תקבל?
במקרה זה ההורים, ממפוני גוש קטיף, קיבלו מגרש כפיצוי ובנו את ביתם על מחציתו. להורים יש שמונה ילדים, אך למורת-רוחם של שאר האחים, רק אחד מבניהם קיבל את רשותם לבנות את ביתו על המחצית השנייה של המגרש. את המהלך יזמה האם, שחלמה שהבן ומשפחתו יתגוררו בסמוך אליהם. הבן והכלה מימנו את בניית הבית על בסיס הסכמה בעל-פה מצד ההורים.
לאחר השלמת הבנייה, חתמו ההורים ובני הזוג על הסכם מתנה, במסגרתו הועברו לבני הזוג זכויות החכירה, במגרש ובבית שנבנה עליו, ללא תמורה. כחודש וחצי לאחר מכן נחתם מסמך התחייבות נוסף, בו נקבע כי אם בני הזוג ימכרו את הבית בעוד ההורים בחיים, תינתן להורים זכות קדימה לרכוש את הבית לפי שוויו הבנוי בלבד, ללא תשלום עבור הקרקע. המטרה הייתה להבטיח שככל שבני הזוג ימשיכו להחזיק בבית עד 120 של ההורים, הבית והקרקע יישארו בבעלותם.
לאחר מספר שנים נישואי בני הזוג עלו על שרטון, והכלה פנתה לבית הדין הרבני בתביעת גירושים, במסגרתה עתרה לפירוק השיתוף בבית.
ההורים מצידם עתרו לבית המשפט בבקשה לאכוף את מסמך ההתחייבות, בטענה כי מכירת הנכס או פירוק השיתוף בעקבות הגירושים, מקנה להם את הזכות לרכוש את הבית בניכוי שווי הקרקע, בהתאם להתחייבות שניתנה להם.
הכלה טענה מנגד כי המסמך נחתם רק לאחר שהמתנה כבר הושלמה, ולכן יש לפרשו בנפרד מעסקת המתנה. לטענתה, הסכם ההתחייבות חל רק במקרה של מכירה לצד ג', וזכות הקדימה של ההורים אינה גוברת על זכות הקדימה הסטטוטורית של בני הזוג לפי חוק המקרקעין. במילים אחרות, הכלה טענה כי זכותה לרכוש את מחצית הבית מהבן במסגרת ההתחשבנויות הפנימיות בין בני הזוג, מבלי שתהיה מחויבת לשלם דבר להורים.
הכוונה המקורית של הצדדים
בית המשפט בחן את נסיבות החתימה על ההסכמים, את העדויות, לרבות עדות עורך הדין שערך את ההסכמים, וכן את לשון המסמכים, וקבע כי מסמך ההתחייבות הוא חלק בלתי נפרד מעסקת המתנה.
נקבע כי מדובר במתנה הכוללת "תנאי מפסיק", לפיו אם בני הזוג יבקשו למכור את הנכס בעוד ההורים בחיים, לרבות פירוק שיתוף עקב גירושים, קמה להורים זכות לרכוש מהם את החלק הבנוי של הבית, ובכך לקבל בחזרה את מחצית המגרש שנתנו.
פרשנות זו נתמכת בכוונה המקורית של הצדדים מאחורי כל מערכת ההסכמים, והיא לאפשר מגורים משותפים בסמיכות, כל עוד ההרכב המשפחתי נשמר.
לאור זאת, בית המשפט קיבל את תביעת ההורים וחייב את הכלה בתשלום הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל.
השאלה שמעורר פסק הדין היא כיצד הגיעו ההורים למצב, שבו על אף שהחתימו את בני הזוג על הסכם בכתב, מצאו את עצמם נאבקים בבית המשפט במשך שנתיים על זכויותיהם; וכיצד הייתה מסתיימת הסאגה, אילו עורך הדין לא היה במצב המאפשר לו להעיד לטובתם.
כדי להימנע ממצבים בהם קיימים ספקות באשר לפרשנות ההסכם ולכוונת הצדדים, מומלץ להוסיף לחוזים, ואף לצוואות, פסקה המסבירה את הרקע ואת ההיגיון העומדים מאחורי ההוראות הכלולות בהם. בנוסף, במקרה זה היה מומלץ גם לרשום הערת אזהרה על זכויות ההורים בלשכת רישום המקרקעין.