רועי כחלון, מנהל רשות החברות הממשלתיות / צילום: רשות החברות הממשלתיות
הדירקטוריונים בחברות הממשלתיות סוערים בימים אלה סביב תוכנית רשות החברות לשינוי מהיסוד של מדיניות חלוקת הדיבידנדים למדינה. ברשות גילו כי במשך שנים משכה המדינה חלק מזערי מפוטנציאל הדיבידנדים של החברות לקופת האוצר.
● המשרוקית | האם יש נתון שמראה שתושבי יו"ש הם המגזר הכי פחות אלים?
● "אין לזה תוחלת"? מחלוקת משפטית על החלטת ההסתדרות שלא לשבות
לפי בדיקת הרשות, בחברות הממשלתיות "שוכבים" קרוב ל־5 מיליארד שקלים של רווחים עודפים שאותם ניתן לגבות כתשואה למדינה. זהו סכום בלתי מבוטל, שעשוי אף לחסוך גזירות מס על הציבור, בתקופה שבה האוצר מחפש דרכים לסגירת הגירעון.
רועי כחלון, מנהל רשות החברות שנכנס לתפקיד בשנה האחרונה, החליט לנטוש את חוזר הרשות השרירותי של 50% מהרווח השנתי לטובת מודל מורכב יותר של "מבנה הון אופטימלי" המותאם לכל חברה בנפרד. לפי הגישה החדשה, שיעור הדיבידנד ייקבע על פי מאפיינים ייחודיים של כל חברה: תוכנית ההשקעות שלה, רמת הסיכונים, כרית הביטחון הנדרשת ויכולת גיוס חוב.
החוזר של דיבידנד בשיעור 50% מהרווח אינו מעוגן בחוק החברות הממשלתיות ונקבע בעבר כמעין פשרה רוחבית, ללא אנליזה מעמיקה של כל אחת ואחת מהן.
החברות מנסות לעקוף את התוכנית החדשה
הרפורמה שגובשה ברשות החברות הממשלתיות מזכירה במהותה את חוק "הרווחים הכלואים" של רשות המסים לחברות האחזקה - שחרור כפוי של עודפים צבורים. אלא שחלק מהחברות מנסות כעת למצוא דרכים לעקוף את הרפורמה.
כמה מהן מבקשות להכריז כבר עכשיו על דיבידנדים בגין רווחי 2024, לפי הנוסחה הישנה, בטרם תיכנס לתוקף התוכנית החדשה של הרשות שתחייב אותן לשלם דיבידנדים גבוהים משמעותית. בדרך כלל שמחים ברשות על הכרזות דיבידנדים מוקדמות, אלא שהפעם, צעד כזה עשוי להתקבל דווקא כהפרה של המשא ומתן הפרטני שמתנהל בימים אלה בין הרשות לחברות.
נתונים שהעבירה רשות החברות לבקשת גלובס מראים את הפוטנציאל הטמון בשינוי כבר בטווח המיידי. כמחצית מהכסף שאותר נמצא בתעשיות הביטחוניות, שחוות צמיחה בפעילות מאז תחילת המלחמה. לפי כוונות הרשות, התעשייה האווירית צפויה לשלם דיבידנד של 2 מיליארד שקל - דיבידנד העולה על הרווח השנתי עצמו ב־2024 - במקום 871 מיליון לפי הנוסחה יוצאת. זאת, בנוסף ל־1.6 מיליארד שקל ששילמה באחרונה בגין שנים קודמות.
מצב דומה נרשם ברפאל, שאמורה לשלם למדינה 1.2 מיליארד שקל לפי החישוב החדש, במקום 475 מיליון שקל. זינוק חד עוד יותר באומדן הדיבידנדים הוחל על נמל אשדוד, שצפוי לשלם מיליארד שקל מלא כדיבידנד לעומת 84 מיליון בלבד לפי הנוסחה המקורית - פי 12.
הצמיחה הצפויה בחברות הביטחון מבטיחה כי הפוטנציאל לדיבידנדים רק יגדל. לצד הביקוש המתמשך מהמלחמה בעזה, החלטת נאט"ו להגדיל יעדי התקציב הביטחוני מ־2% ל־5% מהתוצר במדינות החברות, מגדילה את הפוטנציאל שהרפורמה תניב למדינה מיליארדים נוספים בשנים הבאות.
השאיפה: להגדיל את המינוף
"בחברות עסקיות לא קיימת אחידות כזאת שכולם משלמים את אותו שיעור מהרווח הנקי כדיבידנד", מסבירים גורמים ברשות החברות. "לפי העקרונות החדשים, יכול להיות שבשנה אחת חברה ממשלתית תצטרך לחלק 10% מהרווחים, או בכלל לא לחלק, אם היא צריכה לבצע השקעות, ובשנה אחרת יכול להיות שהיא תחלק 100% מהרווח". הרציונל מתבסס על הבנה כי חברות שונות זקוקות למבנה הון שונה. התעשייה האווירית, למשל, זוהתה כחברה "בלתי ממונפת מספיק" שצריכה לגייס יותר חוב למימון השקעותיה באמצעות שוק ההון, כאשר הפתרון שעומד על המדף כבר שנים הוא הנפקת החברה.
כיום רמת המינוף של רוב החברות הממשלתיות נמוכה בהרבה מזו של חברות דומות בעולם - חלקן אפילו ללא חוב כלל. גם חברות בעלות הכנסות מפעילות עצמאית, כמו למשל נמל אשדוד, מתבססות בכבדות על תקציבי המדינה. ברשות רוצים שהחברות הממשלתיות יפעלו לגייס חוב ציבורי בשווקים, גם מתוך הבנה שהנפקות מחייבות התנהלות פיננסית מסודרת ושקופה יותר.
התמונה מורכבת גם בחברות התשתית והאנרגיה. ברשות לא מבקשים להגדיל כרגע את שיעור הדיבידנדים מנתג"ז (נתיבי הגז הטבעי לישראל) או מתש"א (תשתיות נפט ואנרגיה), מתוך הבנה שהחברות כבר ממונפות בגיוס חוב. אבל זה לא פותר את כל המחלוקות.
נתג"ז כבר הכריזה על דיבידנד של 120 מיליון שקל (38% מהרווח ל־2024) במקום 161 מיליון לפי הנוסחה הקיימת, והרשות החליטה שעמדתה תקבע בסוף השנה בהתאם לביצועי החברה. במקביל, לעמדת הרשות, דיבידנד בגובה 125 מיליון שקל מתש"א (תשתיות נפט ואנרגיה) מותנה במכירת הסולר שנרכש בתחילת השנה, למרות שהחברה הייתה בכלל הפסדית ב־2024. הסיבה לכך היא דיבידנדים בגין רווחי שנים קודמות, שהחברה טרם שיחררה.
השינוי המתוכנן צפוי להתבסס על מבנה יציב לכמה שנים קדימה עם עדכונים מעת לעת, בניגוד לנוסחה השרירותית הנוכחית. מבחינת הרשות, זהו מהלך שמטרתו לייעל את השימוש בהון הציבורי ולהבטיח כי החברות הממשלתיות יפעלו ברמת מינוף אופטימלית. לטענת החברות, זהו שינוי שעלול להגביל את חופש הפעולה הפיננסי שלהן.