תיעוד מתקיפות קודמות: הפצצת שדה התעופה של צנעא על־ידי חיל האוויר / צילום: Associated Press, Osamah Abdulrahman
ישנם מצבים בחיים שבהם היית שמח לטעות, אבל כבר ב־17 במאי חיברתי מאמר פרשנות שכותרתו: "התקיפות הישראליות בתימן נובעות מבורות מודיעינית ומתפיסה מערבית שגויה". בפועל, ב־18 במרץ חזר צה"ל ללחימה ברצועת עזה במבצע "עוז וחרב" (מישהו עוד זוכר את השמות?), והיום (א') הגיע השיגור ה־70 במספר של החות'ים בחמישה חודשים בדיוק.
● הספינה שנקנתה כדי להגן על אסדות הגז והמתקפה הלילית בתימן
● זו המדינה "הסודית" שרוכשת נשק מאלביט ב־1.63 מיליארד דולר
"החות'ים ישלמו בריבית דריבית על כל ניסיון ירי לעבר ישראל", הספיק לצייץ היום שר הביטחון ישראל כ"ץ, באמירה שעשויה להיות נחמדה לעיתון כלכלי. "אנחנו מטילים עליהם מצור אווירי וימי שמכאיב להם מאוד, ותקפנו הבוקר מטרות תשתית ואנרגיה. זוהי רק ההתחלה". זו ההתחלה? מעניין למדי, בהתחשב בכך שאי־שם ב־19 בדצמבר צייץ כ"ץ על שליחיה של איראן בתימן, בין השאר, כי "מי שפוגע - ייפגע שבעתיים".
אז בואו נפרק לרגע את סוגיות "ריבית דריבית" ואף "שבעתיים": מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", ישראל תקפה 14 פעמים בתימן. כלומר, 14 תקיפות ב־680 ימים, תקיפה מדי כ־48 ימים בממוצע. זאת, לעומת 70 טילים בליסטיים ששוגרו לישראל ב־152 ימים, טיל בליסטי כל יומיים. אגב, אפילו לא מחושבים כאן הכטב"מים שמעסיקים את מערך ההגנה האווירית, שמוכן אליהם הרבה יותר מבעבר.
מי משלם "בריבית דריבית"?
יתכבד שר הביטחון ויסביר לאזרחי ישראל מי משלם "בריבית דריבית" ואף "שבעתיים"? אם אלה לא אזרחי מדינת ישראל, אז מי? עבד אל־מלכ אל־חות'י? ברור שלא. הפטרון עלי חמינאי? הוא הפסיק את התשלומים ביוני. חיזבאללה? התקיפות הישראליות שנמשכות נגד יעדיהם משרתות את ישראל, ללא עוררין, אבל גם משמחות את עבד אל־מלכ אל־חות'י שמחזק את מעמדו כשליח הבכיר של משטר האייתוללות במסגרת ציר ההתנגדות.
רוצים עוד ציוצי ישראל כ"ץ? בבקשה. "כמו שאמרנו: אם החות'ים ימשיכו לירות טילים לעבר מדינת ישראל, הם יספגו מכות כואבות - ונפגע גם בראשי הטרור, כמו שעשינו לדף והסינווארים בעזה, לנסראללה בביירות ולהנייה בטהרן, נצוד ונחסל גם את עבד מאלכ אל־חות'י בתימן", צייץ שר הביטחון ב־16 במאי. מאז נמשכים מדי שישי המצעדים האנטי־ישראליים בצנעא, ואל־חות'י - גם אם ממסתור - ממשיך לשלוח מסרים באופן חופשי. חיסולים מבצעים, לא מדברים.
בסיכומו של דבר, שר הביטחון יכול לטעון שישראל מטילה מצור אווירי וימי על החות'ים, אבל זה רק מבהיר שעדיין התקיפות הישראליות בתימן נובעות מבורות מודיעינית ומתפיסה מערבית שגויה. ומדוע? לפני כשבוע דווח ברשת סקיי ניוז בערבית כי ארגון "ההתנגדות הלאומית התימנית" מהאופוזיציה לחות'ים לכד 750 טונות אמל"ח, כולל נשק כימי, שמשמרות המהפכה שלחו לצנעא באפיקים שונים - דרך אסיה ואפריקה.
הצירים האוויריים והימיים מהווים רק חלק מתוך נתיבי ההברחות האיראניים לחות'ים, וגם בהם אין כיסוי הרמטי. מבלי להיכנס לשאלת אמינות היקף הלכידות של האופוזיציה בתימן, זה משקף עובדה ש־16 שנים של הברחות אמל"ח איראניות לחות'ים יצרו מערך הברחות מרשים, שכולל גם, למשל, מעבר אמל"ח בדרך יבשתית דרך עומאן. משלוחים ימיים, כאמור, ליעדים אחרים במסווה של אוניות סוחר תמימות - ואז העמסה על מטוסים תימנים.
שלוש אפשרויות לפתרון
בשורה התחתונה, ישראל צריכה להפנים שהיא זו שמשלמת "בריבית דריבית" על הבורות שלה בכל הנוגע לתימן. לבוא ולעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה, זו שיטה ילדותית - ובטח לא אסטרטגית.
על כן, שלוש אפשרויות בלבד עומדות על הפרק מבחינת ישראל כדי לפתור - ואני מדגיש, לפתור - את המצב מול החות'ים. חלקן לא באמת מעשיות: 1. פעולה יבשתית - לא רלוונטית בעת הנוכחית כשהלחימה בעזה עדיין בעיצומה, כוחות יבשתיים מופעלים ברצועה, וברור שלא ניתן לשלוח היקפי כוחות גדולים למרחק 2,000 ק"מ. 2. הפסקת אש - הפתרון שהתועלת החשובה ביותר בו היא החזרת חטופינו, אבל גם ייתן לחות'ים את האפשרות להראות "אמרנו שנפסיק רק שתיפסק המלחמה בעזה, ועשינו זאת". 3. להכות בראש הנחש, איראן.
החות'ים הם אומנם "העוף המוזר" בכל ההיבטים של ציר ההתנגדות, כולל זרם השיעה שעמו הם נמנים, אבל הם צריכים אמל"ח איראני. כל עוד משטר האייתוללות ייאלץ להתכנס פנימה ולשמור את האמל"ח לשרידותו, יהיה לחות'ים פחות. לשליחיה של איראן בתימן כבר יש ידע ומהנדסים מוכשרים לייצר טילים בליסטיים וכטב"מים בעצמם, אבל לא בהיקף שמאפשר להגיד שהם עצמאיים.
מה שברור הוא שכל עוד ישראל כ"ץ ימשיך בציוצים, לא יישם סיג לחכמה שתיקה, וידבר במעשים - האמל"ח האיראני ימשיך לזרום לחות'ים, והמצור יהיה ממשי רק ברשת החברתית של אילון מאסק.