מימין: שרון בראל, עילם בר לב, רעיה בן אברהם, מיכל ינאי-הראל ונבו טרבלסי בכנס צמיחת הקיבוצים 2025 / צילום: כדיה לוי
האם מותג הקיבוץ נשחק? האם ערך השיתופיות הצטמצם לאור ההפרטות של הקיבוצים? ומה עם האחדות - היא עדיין הערך שמוביל את חברי הקיבוץ? על כל השאלות הללו שוחחו היום (ב') מנהלי קהילות ויושבי-ראש של קיבוצים עם כתב גלובס נבו טרבלסי בשיח על חברה, קהילה, שיתופיות ואחדות בכנס צמיחת הקיבוצים של גלובס.
● כנס צמיחת הקיבוצים | אסף אלדר, דיסקונט: "בכל הקשור לחוסן הלאומי, המשקל הסגולי של הקיבוצים אדיר ומאז המלחמה רק גדל"
● כנס צמיחת הקיבוצים | מזכ"ל התנועה הקיבוצית: "להביא את החברה כולה לחיי משמעות וחקלאות זו משימת דור"
במושב השתתפו שרון בראל, מנהלת קהילה בקיבוץ סעד; עילם בר לב, מזכיר קיבוץ גן שמואל; רעיה בן אברהם, מנהלת קהילה של קיבוץ נען; ומיכל ינאי-הראל, יו"ר ועד ההנהלה של האגודה במרום גולן.
"אובדן הדרך כתנועה"
"להסתכל על הקיבוץ כמשהו חד-ממדי זה לא נכון. זה סיפור הצלחה עם הרבה משברים בדרך", פתחה שרון בראל בתשובה לשאלה מה מעמדו של המותג "קיבוץ" כיום. "בהקשר של הקיבוץ, מצד אחד, מדובר על החלוציות, מקימי ההתיישבות, ומנגד מדובר על הנושא של הקרקעות הזולות, אולי האליטה שמשתלטת, אבל בטח ובטח בשנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות, אני חושבת שקרנו של הקיבוץ עלה. גם בעשור האחרון מבחינת הובלה כלכלית ובוודאי ביכולת התארגנות, בחוסן, ביכולת לדאוג לעצמנו בכוחות מקומיים".
בן אברהם הוסיפה כי "עצם זה שאנו יושבים כאן, ויש כנס שמתקיים בעניין הקיבוץ, מדברים קיבוצית אחרי 115 שנה, אז זה מוכיח שהקיבוץ הוא הצלחה, יודע להשתנות. תמיד יש משברים, והוא מתעדכן ומשנה גרסה, אבל אין ספק שהוא הצלחה והרבה היו רוצים את החיים השיתופיים בקיבוץ והלוואי ונצליח להנחיל את זה הלאה".
ביחס ל"מותג" הקיבוץ ציין בר לב כי "לקיבוץ יש אתגר גדול - המשימה הכלכלית מהמשבר של שנות ה-80 בגדול מאחורינו, אבל היא הביאה איתה הרבה אתגרים שהקיבוצים מתעסקים איתם, אם זה ריבוי סטטוסים בקיבוצים ואובדן דרך כתנועה, מה המשימה הלאומית שלנו במדינה? האוכלוסייה החדשה בקיבוצים לא בהכרח רואה את הדברים באותו אור, יש שיח, צריך לגבש מדיניות חדשה, גם בקיבוץ וגם בתנועה".
"המודל השיתופי הצטמצם, אבל ערך השיתופיות הלך והתחזק"
לשאלת המנחה, מה קרה לערך השיתופיות לאור ההפרטות של הקיבוצים, האם המודל כשל, השיבה ינאי-הראל כי "אמרו הניסוי נכשל, אבל איני רואה את זה ככה. היה מודל שהיה טוב לזמנו, השיג הישגים מדהימים שיתכן שבלי זה לא היו מושגים וכשהגיע זמנו להשתנות השתנה. היום, 33 שנה אחרי, הקיבוצים צומחים, והם שונים, איני רואה בזה כישלון".
בראל הוסיפה כי חרף התפיסה שהקיבוצים שהופרטו עשו זאת על רקע קשיים כלכליים או כישלון של המודל, "לא כל הקיבוצים שעברו מהמודל השיתופי עשו זאת מסיבה כלכלית. המודל השיתופי הצטמצם, אבל ערך השיתופיות ממש לא, להפך, הוא הלך והתחזק. אם פעם מדדנו שיתופיות בשוויון בשכר, היום השיתופיות היא להיות כתף מול כתף, להיות ביחד, האחריות המשותפת של חברי הקיבוץ לחייהם, לקהילתיות ולכלכלה שלהם זו טרנספורמציה של השיתופיות ממודל לערך שיתופי של עצמאות".
בר לב ציין שהשיתופיות זה הרבה יותר ממודל כלכלי. "דווקא בגלל שאני בא מקיבוץ שיתופי, ההכנסות המשותפות, הקופה המשותפת הוא רובד רדוד וטכני. השיתופיות היא בסולידיות של הקהילה גם כלפי פנים וגם כלפי סביבתה החיצונית, שם נמדדת השיתופיות שהיא הרבה מעבר להגדרת הקיבוץ כשיתופי".
לדבריו, "לקהילה הקיבוצית הרחבה יש דרך לעשות גם בגלל האוכלוסייה שנכנסה מבחוץ, שלא תמיד מדברת את השפה הזאת, לעיתים באה במסות גדולות ומשנה את הקיבוץ. זה אתגר מאוד גדול ליושבים פה על הבמה לדבר את השפה השיתופית, הערבות ההדדית וה"יחדנס" הקהילתי. השיתופיות היא לא קשורה לאופן הכלכלי שבו הקהילה מתנהלת".
בן אברהם הוסיפה כי "קיבוץ הופך לשיתופי באמת ביום שהוא הופך משיתופי למתחדש, כי אז אתה לא לקוח שבוי אלא בוחר. אתה בוחר כמה סבסוד יהיה ואם אתה ממשיך לגור במקום שאתה חי בו, אתה בוחר".
ינאי-הראל חיזקה את הדברים והוסיפה "קהילה של קיבוץ שזה לא רק חברי קיבוץ עם שותפות בנכסים, זה איך שאנו מנהלים את חיינו. אני לא בטוחה שיש עוד קהילות שיש להן זכות לנהל לעצמן את החיים, לקבל החלטות בצורה משותפת, מדברים היום על מודלים שיתופיים, שיתוף ציבור, זה מתקיים בצורה טבעית 80-90 שנה בקיבוצים ולעיתים זה מעיק שצריך אסיפה ולשמוע את האופוזיציונרים, אבל בעיניי זה מדהים".
"אלופים ברגעי משבר"
לסיכום נשאלו משתתפי המושב מה יקרה בעתיד, עוד עשור מהיום, איך יראה המודל הקיבוצי ב-2025 ואיך יתייחסו אליו. "במקרה של קיבוץ מהסוג שלנו, שקולט אנשים אבל לא כולם חברים, אני חוששת קצת שהאתוס המשותף והתחושה הזאת שכולנו צריכים לתת כתף ולהיות אחראים לעזרה הדדית יפרמו. לא ברגעי משבר, ברגעי משבר אנו אלופים, אבל ביומיום. וזה האתגר שלנו, לצמוח ולשמור על הזיקה המשותפת".
רעיה הוסיפה כי "אחד הדברים החשובים בעתיד, וזה לא פשוט היום, זה שהקיבוץ ימשיך להיות מקום רב-דורי שילדינו ימשיכו לגור שם, וגם ההורים. עברנו לקיבוץ מתחדש, הייתה תחושה שסוף העולם הגיע, ואנשים לא יעשו כלום, והמטוטלת נעה מכאן לכאן והיום רק רוצים לעשות. לא הכל ורוד, אבל ככל שאנשים רואים איזה יתרונות יש לקהילה, הם רוצים לשמרה. אז אני אופטימית ומאמינה שב-2035 יהיה קיבוץ אחר אבל הקיבוץ ישמר".
בר לב ציין כי הוא חושש לעתיד הקיבוצים כחלק ממכלול האוכלוסייה. "אני מרגיש מיעוט נרדף במדינה. אנו הופכים לאיום במדינה, ואני חושב שלתנועה הקיבוצית יש תפקיד במלחמת התרבות של המדינה. למדינה אין רק גבולות אלא מלחמת תרבות בתוכה, ואנו מפסידים בקרב הזה בגדול, כי אנו לא משמיעים קול. להנהגת הקיבוצים יש תפקיד מעבר לניהול היומיום, להיות מובילים של מאבק במלחמת התרבות של מדינת ישראל, זה החזון שלי בעוד עשור".
בראל סיכמה ואמרה: "ההסתכלות על הקיבוצים ב-2035 תהיה הסתכלות אחרת. אם היום מסתכלים על הקיבוצים, על המודל השיתופי, על הטענות לגזילת הקרקעות, אז אני רוצה שיסתכלו על הקיבוצים כעוגן קיומי, בעיקר בהיבטי של החוסן ויכולת ההתארגנות. אנחנו אלופים בלהרים את עצמנו בימות משבר אבל זה קורה בזכות המנגנונים שלנו ומה שאנו עושים ביומיום ובשגרה, זה אחד מתפקידי המפתח בקיבוץ, וזה מה שנוביל".
*** גילוי מלא: הכנס בשיתוף בנק דיסקונט, קבוצת דוראל, קבוצת חיפה, התנועה הקיבוצית, התעשייה הקיבוצית וקרן קמע