ערן פיק ודן שיינמן / צילום: נעם פריסמן
ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
בעוד יקבי בוטיק רבים שואפים לראות מספר בקבוקים הולך וגדל, ומתמקדים בתכניות התרחבות ומיתוג, אנשי היקב הוותיק צרעה מעמיקים כל העת את החיבור בין האדמה של הרי יהודה, האדם והגפן. באהבתם המשותפת ליין יש הגשמה של חלום, עבודה קשה וחזון קדימה, ואם זה נשמע לכם כמו טקסט גנרי של צ'אט GPT ואתם מעקמים את האף, לא הפעם. יקבים רבים יכולים לעשות שימוש שוחק במילים יפות, אבל יש בודדים שהדברים נכונים לגביהם. כך זה עם צרעה.
● שפה של מורכבות ועידון: עידו לוינסון עושה יינות אלגנטיים שמדברים בשקט
● איתי להט עושה יין ישראלי שהולם בדיוק את הקולינריה העכשווית
גילוי הטרואר: רוני ג'יימס
קיבוץ צרעה, שמשקיף אל עמק שורק ממורדות הר שמשון שברמת בית שמש, עבר כמו כל הקיבוצים בארץ שינויים לא מעטים. אחד מהם קרה בשנת 1993, כשהחבר רוני ג'יימס הצליח לשכנע את חברי הקיבוץ האחרים שהשיגעון הפרטי שלו לעשיית יין יכול להכניס כמה שקלים לקופת המשק. על הדרך הוא הכיר להם - ולתרבות היין בישראל - מילה חדשה: טרואר.
ג'יימס, שנולד בקהיר, עלה בהיותו בן 5 ושוכן עם משפחתו במעברה בטירה, החליט למגינת ליבה של אמו להירשם לבית הספר החקלאי בנהלל. לאחר לימודי מטעים, השתלם בכרם והפך מומחה לגידול ענבים. קשר רגשי לגפן עשה אותו לכורם מצטיין ומבוקש, וקיבוצים רבים חיזרו אחר משפחת ג’יימס. צרעה, שהיה מהקיבוצים הראשונים שחזרו ללינה משפחתית, זכה. רוני מונה למנהל הכרמים, ובתוך עונה אחת הגפנים המוזנחות שגדלו בהם פרא עברו מהפך.
רוני ידע כמה טובים הענבים שגידל, ורצה להפיק מהם יין בעצמו. הוא שכנע את משרד החקלאות ש"להקים יקב בשפלת יהודה ולהפיק יינות מהרי ירושלים זה יעד לאומי", ובשנת 92', כשהצליח לקבל תמיכה ממשלתית, יקב צרעה נולד. בשנת 95' עשה ניסוי בשלושה יינות קברנה סוביניון, שניים מכרם בגבעת החלוקים, ואחד מענבים מובחרים מהגליל. היין הגלילי היה שונה לחלוטין, ורוני, שהפך בעקבות הניסוי למאמין אדוק באלוהי הטרואר, החליט לעשות יין אך ורק מכרמים בהרי יהודה.
חלוץ יין אמיתי ואבן הפינה של יקבי הבוטיק של ישראל, רוני סייע ויעץ לראשוני הגל של סוף המאה הקודמת, כדוגמת אלי בן זקן (קסטל), יאיר מרגלית (מרגלית), שוקי ישוב (עגור) וזאב דוניה (סוסון ים). מעורבותו המקצועית והתומכת הייתה חשובה עד כדי כך שקשה לדמיין את התפתחות הענף בלעדיו.
צרעה 2.0: נתן חברוני
בתחילת שנות האלפיים רוני חלה בסרטן. כשמצבו החמיר הוא רצה להבטיח לבייבי שלו המשכיות בריאה, ובאמצע העשור הכניס ליקב את נתן חברוני, ישראלי שורשי שעשה את הונו בקנדה (ואחיה של כלת פרס ישראל, חוקרת האלצהיימר פרופ' מיכל שוורץ). ב-2006 הצטרף היינן ערן פיק, מבכירי יינני ישראל, טייס, בוגר אוניברסיטת דייויס והישראלי הראשון שקיבל את התואר MW, התואר הגבוה ביותר בעולם היין.
זמן קצר אחר כך רוני הלך לעולמו, ונתן וערן את גיבשו את הפילוסופיה הייחודית של היקב: לעשות את היין הטוב ביותר שאפשר, ולעולם לא להעדיף כמות על פני איכות. הגיבוי הכלכלי של חברוני איפשר לערן לקבל החלטות מקצועיות מצוינות, לשלב טכנולוגיה מתקדמת ושיטות מסורתיות, ולהפיק מדי שנה יינות מורכבים וייחודיים, עם יכולת התיישנות נהדרת, שזוכים לביקוש גדול ואוזלים במהירות.
צרעה 3.0: עבודת צוות
צרעה נוטל חלק פעיל ב"קוורטט של הרי יהודה". במסגרת יוזמה זו, שהחלה ב-2017, ארבעת היקבים החשובים של אזור היין הרשמי הראשון בישראל, קסטל, פלם, ספרה וצרעה, פועלים כגוף שיווקי אחד להביא את האזור והיקבים שבו לתשומת לבם של מוסדות יין נחשבים בעולם, ולמצוא מקום במדף שהוא לאו דווקא זה הכשר.
לא טוב היות היינן לבדו, וב-2022 הצטרף דן שיינמן והביא עמו גישה ייננית רעננה ועדכנית, כמו גם חיבה אישית למורכבות ללא כובד. החיבור המצוין בין ערן לדן, שעבד באזור היין הנחשק בורגון, אתגרו מחדש את היקב, שנדמה שנח על זרי הדפנה. ההפריה והתמיכה ההדדיות אפשרו לו להתפתח בארץ ובחו"ל.
בתחילת 2024 הודיעו היקבים פלם וצרעה כי הגשימו חלום וקנו במשותף יקב בבורדו, באזור מדוק, בשם Chateau Tour Du Haut Moulin (שאטו טור דו הו מולין). לרכישה קדם תהליך חיפוש ארוך. הניעו אותו התשוקה לבורדו, והרצון לעבוד בחו"ל, בליגה של הגדולים, באזור עם מסורת, חוקים וכללים של מאות שנים, ותשתית מקצועית מפותחת. האם שלושת הייננים גולן (פלם) ערן (פיק) ודן (שיינמן) יביאו בשורה לאזור קלאסי זה, שללא ספק זקוק לרענון? האם הייננות הישראלית תלך בדרך שהקולינריה שלנו התוותה (עד שהמלחמה פגעה אנושות בפופולריות העולמית שלה)? ימים יגידו.
הכרמים והיקב
ב-200 דונם ששייכים למושב שורש ונמצאים באזור שואבה נטועים הזנים קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פטי ורדו, סירה, מרלו, סוביניון בלאן, שרדונה, סמיון, גוורצטרמינר והזן הפיימונטזי הנדיר אוזלטה. הכורם דור ג'יימס, בנו של רוני, מפקח על הגידול והיבול. הגובה מביא עמו לילות קרירים יחסית ושומר על רעננות הפרי, והבריזה הימית, חלק מהטרואר הייחודי של הכרמים שפונים מערבה, מאווררת אותם. צמחיית הבר שגדלה בין שורות הגפנים מושכת אליה איילים פוטוגניים, ובחלקות מסוימות אדמת הגיר מלאה מאובנים, זכר לים קדמון.
הכרמים נמצאים בתהליך מתמיד של שיפור: מדי שנה נעקרים כ-5% מהגפנים, אלה שאיכותן לא משביעה רצון, ואחרי שנתיים של התחדשות הקרקע - נוטעים חדשות במקומן.
היקב הקטן והנעים נמצא בקיבוץ צרעה ומארח לטעימות. אירועי מוזיקה ומופעים נערכים מעת לעת בחצר היקב; עקבו ברשתות או פנו ליקב כדי להיכלל ברשימת התפוצה.
בשנים הקרובות היקב יעבור למבנה חדש, שימצא סמוך לכרמים, במושב שורש.
היינות
הליין של צרעה כולל חמישה יינות בפירמידה של שתי סדרות וחלקה יחידנית אחת.
הרי יהודה, הסדרה הנגישה, כוללת את הרי יהודה לבן (בלנד מבוסס שרדונה וסוביניון בלאן עם מעט סמיון, שנותן איכות בלתי רגילה למחיר) והרי יהודה אדום (בלנד נפלא לשתייה מוקדמת).
לסדרת שורש נבחרים הענבים הטובים ביותר של היקב, והתוצאה היא שני יינות מורכבים מאוד, עם פוטנציאל התיישנות במחיר נהדר יחסית לאיכותם הגבוהה. הלבן הוא בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה וסמיון. האדום הוא בלנד מבוסס סירה, קברנה סוביניון, פטי ורדו וקברנה פרנק, מחמש חלקות קרירות שפונות צפונה.
מיסטי הילס, מהחלקה היחידנית "מאובנים", הוא דוגמא ליין עילי שלא נפל במלכודת יין הדגל, והבחירה הנכונה למי שמחפש מהות פנימית ואמת של מקום. היכולת הייננית והעידון ניכרים, אך אל תטעו בהם: האצילות והעומק אינם טכניים, והמרקם והאורך שתמצאו גם בצעירותו של היין ילכו וישתפרו ככל שתהיו סבלניים ותניחו לו להתיישן.
רמת מחיר: בינונית - גבוהה (150 עד 450 שקל)