יעקב חן / צילום: רמי זרנגר
מגפת הקורונה זימנה את אחת התקופות הקשות עבור עסקים רבים במשק. אלא שבזמן שחברות רבות נאלצו להוציא את עובדיהן לחל"ת, ולהתמודד עם ההשלכות הקשות של התפרצות הנגיף המסתורי בתחילת העשור, הייתה זאת דווקא תעשייה אפרורית אחת שקיבלה הזדמנות לנצוץ.
מדובר ביצרניות של בדים לא־ארוגים, המשמשים חומר גלם לייצור מגבונים לחים, חיתולים, טמפונים, מוצרים רפואיים חד־פעמיים ועוד. הללו נהנו באותה עת מזינוק חד בהיקף פעילותן, בזכות הביקושים האדירים שנרשמו בעקבות התפשטות הקורונה למגבונים, מסיכות ומוצרי היגיינה. זה סייע לחברות להקפיץ את הרווחיות של אותם מוצרים, שבלטה ביחס לשיפור מתון יותר בשורת ההכנסות.
באותה עת נסחרו בבורסה בת"א ארבע חברות שפעלו בתחום ייצור הבדים הלא־ארוגים, שבו הפכה ישראל לשחקנית עולמית: עלבד ממושב משואות יצחק, שלא"ג מקיבוץ שמיר, ספאנטק של איש העסקים יחזקאל ניסן, ואבגול שבשליטת חברת אינדורמה התאילנדית. השיפור החד בתוצאותיהן הוביל לזינוק של עשרות ולעיתים גם מאות אחוזים במניות החברות הללו.
אלא שדי במהרה גילו המשקיעים ביצרניות הבדים, שלפעמים אחרי העלייה מגיעה גם התרסקות. "ההתייצבות המהירה יחסית של מדינות מהלם המגפה, וההבנה שההדבקה לא בהכרח מתבצעת באמצעות משטחים אלא בעיקר על ידי רוק, החזירו מהר מאוד את השוק לממדים המקוריים שלו", מספר גורם בשוק שמכיר את הנושא מקרוב.
ואכן, כבר בשנה שלאחר ההתפרצות חוו חברות הבדים ירידה חדה בהיקף פעילותן, אשר השפיעה בצורה משמעותית יותר על הרווח. בסוף שנת 2022, שנתיים וחצי לפרוץ הקורונה, איבדו החברות הללו יותר ממחצית משוויין בשיא, ומרביתן חזרו לרמות המחיר שבהן נסחרו טרם פרוץ המגפה, ולעיתים אף מתחת לכך.
במשואות יצחק חיפשו פעילות תעשייתית
מי שככל הנראה יכולה להיות "נערת הפוסטר" של רכבת ההרים שעברה התעשייה, היא יצרנית המגבונים הלחים עלבד, שנוסדה בשנת 1985 על ידי המושב השיתופי הדתי משואות יצחק, הסמוך לאשקלון. באותה עת ביקש המושב להכניס פעילות תעשייתית לעסקיו, שנשענו עד אז בעיקר על חקלאות. גם היום מחזיק המושב, שבו מתגוררות כ־150 משפחות, בשליטה בעלבד (66% מהמניות בשווי של 300 מיליון שקל).
בתחילת 2021 השלימה מניית עלבד זינוק של פי 4 בערכה לשווי שיא של כמעט מיליארד שקל. "אנחנו ברצף של ביקושים אינסופיים… כל מה שאנחנו יכולים לייצר, אנחנו גם יכולים למכור", אמר בראיון לגלובס בסוף שנת 2020 המנכ"ל דן מסיקה.
ואכן באותה שנה חוותה עלבד קפיצה של 19% בהכנסות, לכ־1.6 מיליארד שקל, שנבעה בעיקר מהגידול בביקוש למוצרי היגיינה באירופה ובארה"ב, בעקבות התפשטות המגפה. בשורה התחתונה הציגה החברה רווח נקי של 101 מיליון שקל, אחרי מספר שנים שבהן רשמה הפסדים של עשרות מיליוני שקלים.
אלא שספק אם המנכ"ל מסיקה או מישהו אחר בהנהלת עלבד באותה עת, יכול היה לשער שבשנים הבאות תחווה החברה קשיים תפעוליים משמעותיים, ותיאלץ להתמודד עם המלאים והחובות העצומים שצברה בימי הגאות של הקורונה. קשיים שאף הציבו סימני שאלה לגבי המשך פעילותה. כל אלה באו לידי ביטוי במחיר המניה, שחווה צניחה דרמטית של מעל 90% מהשיא, לשווי של 121 מיליון שקל בלבד בחודש מאי 2023.
"בתקופת הקורונה היה 'בום' במכירות, וכמובן שכל השחקנים קפצו על ההזדמנות. כשיש עודף ביקוש ביחס ליכולת הייצור, גם אפשר להעלות מחירים, אז כולם חגגו", מספר גורם בסביבת עלבד. "אבל כמו בלא מעט מקרים, מתישהו המסיבה נגמרת ונשארים עם ההנגאובר.
"החברה קיבלה החלטה להתרחב בשלושה אפיקים: לקנות חברה בספרד, במטרה להיות קרובים ללקוחות במערב אירופה; להקים מפעל נוסף בדימונה, שבו הושקעו יחד עם רכישת המפעל בספרד מעל 90 מיליון אירו; ולגדול בפעילות ייצור המגבונים בארה"ב. ואכן הם ייצרו כמויות אדירות, אלא שבינתיים השוק ברח והם נתקעו עם מלאים מטורפים".
בדיעבד ההחלטה להתרחב בארה"ב התבררה כטעות הגדולה ביותר, שכן בעקבות הסתבכות של המפיץ המקומי שעמו עבדה, נאלצה עלבד להכיר בהפסדים משמעותיים של כ־120 מיליון שקל. הפרשות אלו, לצד החוב שהלך והצטבר בעקבות הרכישות שבוצעו, הקשו על החברה לעמוד בהתחייבויות שנטלה לאורך תקופת הגאות, ואף עלה חשש ממשי בנוגע להמשך פעילותה.
"הבנתי שאם לא אעזוב, אשאר תמיד מספר 2"
מי שנקרא לייצב את החברה הוא יעקב חן, ששימש באותה העת כסמנכ"ל הכספים של חברת המזון תנובה. חן מונה בסוף שנת 2022 לתפקיד המנכ"ל במקומו של דן מסיקה, שעזב את החברה לאחר 7 שנים בתפקיד. "קיבלתי חברה עם חוב של מעל 600 מיליון שקל, שלא עמדה באמות המידה של הבנקים, וספגה לחץ גדול מצד המערכת הפיננסית ואובדן אמון משוק ההון", מספר חן בשיחה עם גלובס.
ההחלטה המרכזית של חן (55) הייתה, לדבריו, לייצב את החברה באמצעות "הכרזת מלחמת חורמה בחוב". כחלק מכך יישם את ההחלטה שהתקבלה עוד טרם כניסתו לתפקיד, לסגור את הפעילות בארה"ב שהסבה נזקים משמעותיים: "היו לנו שם עדיין מלאים ראויים שאפשר היה למכור, אמנם לא במחיר מיטבי אבל עדיין עדיף מאפס".
המהלך השני היה לטייב את המלאי הגדול שנוצר לחברה מימי הקורונה. "בניגוד ליין, שמשביח עם הזמן, מלאי באופן כללי ומגבונים בפרט בהחלט לא. הם דווקא מאבדים ערך עם הזמן", מסביר חן. שיפור מבנה ההון הושג באמצעות מה שהוא מגדיר כ"עבודה סיזיפית": "כל בוקר אני מקבל נתונים על כל המפעלים שלנו, קולט את הדינמיקה ומתחיל לשאול איך אפשר לייעל את התהליך כדי שנחזיק פחות מלאים?".
ואכן, לפחות בינתיים נראה שמאמצי ההנהלה בהובלתו החלו לתת את אותותיהם. אם את שנת 2022 סיימה החברה עם חובות לבנקים בהיקף כ־611 מיליון שקל, הרי שבחלוף שנתיים הם ירדו כמעט בשליש לכ־443 מיליון שקל. בד בבד זינק תזרים המזומנים מפעילות שוטפת מפחות מ־19 מיליון שקל ב־2022, לכ־233 מיליון ו־152 מיליון שקל בשנים 2023 ו־2024 (בהתאמה). השיפור הפיננסי מתבטא גם במניה, שעלתה בשנה האחרונה ביותר מ־70% ונסחרת כיום לפי שווי של כ־450 מיליון שקל (עלייה של 280% מהשפל).
חן לא מצטער על ההחלטה לעזוב את ענקית המזון תנובה לטובת האתגר שחיכה לו בעלבד: "הרבה אנשים שמכירים אותי טוב אמרו לי מזמן שאני מתבזבז בתור מספר שתיים. לקחתי סיכון מאוד גדול אבל אני שמח עם ההחלטה. הבנתי שאם לא אעשה את הצעד בשלב הזה של החיים, כנראה שאשאר תמיד CFO או מספר 2. היה לי מאוד חשוב שזו תהיה חברה ציבורית עם פעילות גלובלית".
הדאגה הגיעה עד לחברי המושב
תחום הפעילות המרכזי של עלבד הוא כאמור ייצור מגבונים לחים עבור חברות שונות, שמוכרות אותם תחת המותגים שלהן. בישראל משווקים מוצריה בין היתר תחת המותגים לייף והאגיס, ואילו בחו"ל היא מייצרת עבור רשתות ענק כמו לידל או לחלופין מותג הקוסמטיקה הפופולרי לוריאל.
מלבד זאת, לחברה שני תחומי פעילות נוספים - ייצור בדים (בעיקר לשימוש עצמי) וכן מוצרי היגיינה נשית (טמפונים). לחברה, כמעט 1,900 עובדים המועסקים ברובם במפעליה בגרמניה, פולין, ספרד וישראל, שלצד משואות יצחק פועלים גם בדימונה וקיסריה. עיקר מכירות החברה נעשות בחו"ל (92%), בארה"ב ובאירופה.
את המחצית הראשונה של 2025 סיימה עלבד עם גידול של 3% בהכנסות לכ־884 מיליון שקל, לצד עלייה של כ־22% ברווח הנקי שעמד על כ־35 מיליון שקל. בעקבות התוצאות הכריזה עלבד על חלוקת דיבידנד, לראשונה זה 5 שנים, בהיקף של 20 מיליון שקל.
מי שנהנה מהדיבידנד הם בעיקר חברי משואות יצחק, שמתנהל בדומה לדרך שבה מתנהלים חלק מהקיבוצים המופרטים: משכורת החברים עוברת לקופת המושב שדואג לצרכים שונים של חבריו (בריאות, חינוך, תרבות וכו'). הדיבידנדים מעלבד, כמו מיתר הפעילויות העסקיות של המושב, נכנסים לקופת החברה העסקית, שבחלקה מחולקת בין החברים באופן דיפרנציאלי (בהתאם לוותק וכד').
מיקי לזר, יו"ר החברה ובן המושב, מספר כי בשנים הקשות של עלבד "חלק מהחברים היו מוטרדים ממה שקורה". אולם בסופו של דבר "סמכו לחלוטין על המערכת הניהולית, שעושה את המהלכים הנכונים. אף אחד לא אמר 'בוא נמכור את החברה', אם כבר להפך - היו כאלה שחשבו שאולי זה הזמן הנכון לקנות את החזקות הציבור".
במושב גם מדגישים שאין להם שום כוונה לוותר על החברה. "אנחנו חוגגים השנה 40 שנים לעלבד, ומבחינת משואות יצחק זו חברה שהיא מקור הגאווה שלנו", מצהיר לזר. "לכן, אנחנו רוצים שתקבל את כל מה שדרוש לה כדי לצמוח ולהצליח, גם אם זה אומר שכשיש שנים קשות לא נקבל דיבידנד, כפי שקרה בשנים האחרונות".
"השלב הבא - לעבור מהגנה להתקפה"
אחרי ההתייצבות הפיננסית, בעלבד מתפנים כעת לחשוב על מסלול הצמיחה שלה בשנים הקרובות. בחברה זיהו את השוק האירופי ככזה שממנו ניתן להגדיל את פעילותה. הדרך לשם עוברת במפעל בדימונה, שבו מוקם בימים אלה קו ייצור חדש בהשקעה של 200 מיליון שקל, אשר צפוי להתחיל לפעול בשנה הבאה.
"השלב הבא באסטרטגיה הוא לעבור מהגנה להתקפה", קובע המנכ"ל חן. "אנחנו רוצים להרחיב את דריסת הרגל שלנו בשוק האירופי, לכן לקראת סוף 2024 גייסתי סמנכ"ל מכירות במטרה להעביר את המסר פנימה, שעכשיו אנחנו מתמקדים במכר חדש ויצירתי יותר. המהלך הזה כולל גם הרחבת כושר הייצור באירופה, כדי לתמוך בלקוחות שלנו שגדלים".
למה דווקא אירופה?
"שוק המגבונים באירופה הוא בסדר גודל של 6 מיליארד אירו, וצומח 3%-5% בשנה. אנחנו מכוונים לשם ואני חושב שהיתרון שלנו הוא שמי שמוביל את הצמיחה הן רשתות הדיסקאונט, שלהן אנחנו כבר מוכרים. בנוסף יש לנו יתרון בשוק הזה, מכיוון שבמגבונים הנשטפים וה'ירוקים' שיעור הצמיחה גבוה בהרבה מהממוצע, וחלק ניכר מפעילות המפעל שלנו בגרמניה מתמקד בדיוק בתחום הזה".
כשאתה מסתכל קדימה, איפה עלבד תהיה בעוד שלוש שנים?
"אני מאמין שזה הזמן להתחיל לחשוב על חדשנות, ואולי על רכישות נוספות. אני מאמין שכדי לצמוח צריך לתת מקום ליותר חדשנות בחברה, ובין היתר לקיים פגישות עם סטארט־אפים. אני מאוד מאמין בדברים האלה. היה לי חשוב שקודם כל נכניס יציבות, ומתוך כך נוכל לעשות דברים שגם אם לא יצליחו, לא קרה שום דבר דרמטי לחברה".