עבד אל־פתאח א־סיסי, נשיא מצרים / צילום: ap, Alexander Vilf
עבור תעשיית הגז הישראלית, מצרים היא בור שאין לו תחתית. הראיה הבולטת לכך היא העסקה ההיסטורית שנחתמה לאחרונה בין שותפות לוויתן לבין חברת Blue Ocean Energy המצרית, שבמרכזה אספקת גז בהיקף 35 מיליארד דולר. מדובר על 22% ממאגר לוויתן וכמעט 13% מכלל קיבולת הגז של ישראל.
● הטילים של תע"א שנשלחו לקפריסין, והחברה הישראלית שחשפה יכולות
● היא הכירה במדינה פלסטינית ומיד השלימה עסקה עם אלביט
העסקה כה משמעותית, שחברות הגז הסכימו לממן בעצמן את הקמת ותפעול צינור "ניצנה" בשווי של כ־2 מיליארד שקל - רק כדי שהיא תוכל לצאת לפועל. גם המצרים מוציאים 400 מיליון דולר על הנחת הצינור בצד שלהם. אז למה משק החשמל והכלכלה המצרית זקוקים כל כך לגז הישראלי?
צריכת החשמל הוכפלה
"עד לפני כמה שנים, מצרים הייתה ספקית הגז הבלעדית של עצמה, ואפילו ייצאה הלאה עודפים", אומר פרופ' אלי פודה מהאוניברסיטה העברית וחבר במכון המחקר "מיתווים". זאת בעיקר בזכות מאגר "זוהר" שהתגלה ב־2015, ומכיל על פי ההערכות 850BCM, כמעט כמו כל עתודות הגז של ישראל יחד.
בזמנו נדמה היה כי מאגר בסדר גודל כזה ייתר את הצורך ביבוא לחלוטין, אך בפועל, הצמיחה הדמוגרפית והצרכים האנרגטיים של מצרים התבררו כעצומים עוד יותר. "מצרים מוסיפה 2 מיליון נפש לאוכלוסיה שלה בכל שנה, והאקלים רק נעשה יותר חם", מסביר פרופ' פודה. "כתוצאה מכך, צריכת החשמל של מצרים כמעט הכפילה את עצמה בשני העשורים האחרונים".
בנוסף לכך, חלק ניכר מהכלכלה המצרית נשען על תעשייה - ייצור פלדה, מלט, דשנים, מוצרי נפט וכימיקלים - וזאת צורכת 51% מהגז במדינה. נתח רב מהחשמל הזה מסובסד על ידי הממשלה המצרית, מה שמעודד צריכת־יתר בידי אותם מפעלים. למעשה, כשיצוא הגז מישראל נפסק במהלך 12 ימי מבצע "עם כלביא" מול איראן, התעשייה המצרית נאלצה להאט ואף לעצור את הפעילות במפעלים מסוימים.
חמצן למשטר
החשמל אינו רק מנוע כלכלי, הוא חיוני גם להמשכיות המשטר המצרי. לדברי פרופ' פודה, "הפסקות חשמל היא סוגיה פוליטית חשובה, ויש תלונות נגד הנשיא א־סיסי וממשלתו על זה. ראש הממשלה המצרי הצהיר שבקיץ 2025 לא יהיו הפסקות חשמל, וחלק מהמטרות של עסקת הגז עם ישראל היא להבטיח את זה להבא. זה נדרש כדי לייצב את המשטר ולהעניק לו לגיטימציה".
האתגרים הכלכליים גדולים: הצבא המצרי שולט על חלק נרחב מהמשק החלש, כולל פרויקטים גדולים כמו הרחבת תעלת סואץ ובניית הבירה החדשה של המדינה, בעוד שהאזרחים והיזמים מתקשים למצוא עבודה, גם בעלי התארים האקדמיים מביניהם. אבטלת הצעירים עומדת על 18.7% לפי הבנק העולמי, וגם זה שיפור משמעותי ביחס לעבר.
"להגיד שהמצב הכלכלי במצרים קשה זה אנדרסטייטמנט", מוסיף פרופ' פודה. "היא לקחה הלוואות מפה עד הודעה חדשה מגופים חיצוניים, 155 מיליארד דולר (לפי הבנק המרכזי של מצרים). אבל הלוואות צריך להחזיר, וזה מכביד על הכלכלה מאוד".
יחס החוב לתוצר של מצרים עמד על 83% בשנה שעברה, ובתמורה להלוואות קרן המטבע הבינלאומית דרשה רפורמות משמעותיות כולל הפחתת סובסידיות ו"הרחבת בסיס המס" - דרך מנומסת לבקש את ביטול הפטורים הנרחבים ממיסוי שחברות בשליטת הצבא המצרי זוכות להם.
על פי ד"ר מירה צורף, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, "מצרים נזקקת לסיוע מסיבי לשם היחלצות מן המצוקה הכלכלית בה היא מצוייה ואלה דורשים ממנה לנהל מדיניות כלכלית שעיקריה: הפחתת הסובסידיות על מצרכי היסוד, צעד שעלול להוציא המונים אל הרחובות ולערער את יציבותו של משטר א־סיסי, צעד נוסף המתבקש במטרה לייצב את מצבה הכלכלי של מצרים, הוא הפקעת נתח כלכלי משמעותי מידי הצבא המצרי. זה עלול לקומם את הצבא שהוא בסיס הכוח העיקרי של הנשיא ואף להסתיים בהפיכה צבאית שתביא להדחתו".
בינתיים, מצרים עוברת את הבדיקות התקופתיות של קרן המטבע, אך קצב הרפורמות עדיין נחשב איטי - בשל הסיכונים הפוליטיים שהפרטות ופתיחה לתחרות עלולות ליצור.
גם המלחמה בעזה מעיבה על הכלכלה המצרית, בייחוד עקב הידלדלות התיירות בסיני וסגירת תעלת סואץ לפרקים. "אל־סיסי השקיע מאוד בכרייתה של תעלת סואץ החדשה", מסבירה ד"ר צורף. "ב־2023 היא התחילה להניב סוף סוף רווחים, אבל אז פרצה המלחמה והחות'ים שיתקו את תנועת האוניות בתעלה והרווחים פחתו משמעותית".
צרה נוספת היא הפעלת סכר התחיה, שמייצר חשמל זול עבור אתיופיה במעלה הנילוס, אך מדלדל את כמויות המים המגיעות למצרים. "מלחמת רוסיה־אוקראינה אינה מאפשרת למצרים לייבא את כמויות החיטה הגדולות שהיא נוהגת לייבא, מה שעלול להביא לעליית מחירי מצרכי היסוד", אומרת ד"ר צורף. לדבריה, "בכל פעם שראשי המשטר ניסו להוריד את הסובסידיות על מצרכי היסוד והאזרח המצרי התקשה לרכוש לעצמו לחם או פיתות, מוצר המזון הבסיסי ביותר, גרר הצעד מהומות שהובילו מיידית להחזרת הסובסידיות על מצרכים אלה".
מייצאת לאירופה
"ההגדלה הדרמטית של יבוא הגז מישראל מתרחש בזמן מלחמה שהופכת את ישראל לשעיר לעזאזל, וזה דורש אומץ גדול מצד מצרים", אומר פרופ' עוזי רבי, חוקר בכיר במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב ללימודי המזרח התיכון.
"מצרים הופכת ל'האב' אזורי של סחר בגז טבעי", מציין פרופ' רבי, ומדגיש שההסכם מעגן את מעמד זה. היא קונה גז ישראלי זול יותר מזה המונזל (LNG נמכר ב־13־11 דולר ליחידת חום, לעומת כ־7־6 דולר לגז בצינורות מישראל), מנזילה אותו ומייצאת לאירופה - ליוון, לאיטליה ולשווקים שנפגעו ממלחמת רוסיה-אוקראינה. בכך לדברי פרופ' רבי, היא גם בולמת את השפעתה של טורקיה ומשתלבת באינטרסים האמריקאיים.
האם פירוש הדבר שמצרים תלויה לחלוטין בישראל? לא בדיוק. קטאר, מהיצואניות הגדולות בעולם של LNG, יכולה תיאורטית לספק את הפער. אך בפועל, היריבות בין המדינות מעודדת את קהיר להעדיף את ירושלים. "לעיתים מצרים מעדיפה את ישראל על פני קטאר, למרות שלקטאר חשובה הנראות של יחסים טובים", מסכם פרופ' פודה.