''נחש מי בא לארוחת ערב'', 1967 , מימין: ספנסר טרייסי, קת'רין הפבורן, קתרין הוטון וסידני פואטייה. / צילום: mptvimages.com
1
אחד המנהגים המזוהים עם חג הסוכות הוא הכנסת אורחים. מקור המנהג בהזמנת האושפיזין - האבות המקראיים, ובימינו גם נשים מהמקורות - כאורחים סמליים בסוכה. זוהי הזדמנות להרהר בתפקיד שממלאים אורחים בתודעה ובדמיון שלנו, כפי שעיצב אותם הקולנוע.
● "עדות ראשונה": מפעל תיעוד של בן אדם אחד
● אישי או לאומי: חשבון הנפש בקולנוע מגיע לרוב עם סוף טוב
אורחים הם לרוב מנוע מרכזי בסיפור הקולנועי, ובעיקר בתפניות שהם מחוללים בו. בין שהוזמנו ובין שלא, האורחים - פעמים רבות כריזמטיים ומסתוריים - נוטים לטלטל את העלילה ולטרוף את הקלפים. הרבה פעמים הם ה"דאוס אקס מכינה" ("האל מחוץ למכונה") - הסיוע שמגיע מן החוץ לאחר שלא נמצא פתרון לבעיה בלעדיו.
דמות האורח היא לא אחת אמצעי לחשוף סודות מהעבר, לאוורר שלדים שהוטמנו בארון ולעמת דמויות עם עצמן, עם החלטותיהן ועם הרוחות הרודפות אותן. לא מעט אורחים קולנועיים מגיעים נושאי סודות או רגשות עזים המאיימים להתפקע. הגעת האורח עשויה לתת את האות לעימות ולשינוי גדול בעקבותיו.
2
ב-1943 יצא סרטו של אלפרד היצ'קוק, "צל של ספק". במרכז המותחן הפסיכולוגי צ'רלי הצעירה, המגלה כי דודה האהוב צ'רלס אוקלי (גם הוא צ'רלי) יגיע במפתיע להתארח בבית המשפחה. הדוד הנערץ מרעיף עם הגעתו מהקסם האישי שלו על כולם, אלא שהוא מסתיר סוד אפל. דמותו, כך ניתן לחשוד במהרה, רחוקה מהחזות שהוא מציג. גם צ'רלי נחשפת לסודו בהדרגה, ועולמה מיטלטל כשהדוד האהוב מתגלה כרוצח סדרתי הנמלט מהחוק. ההערצה והקירבה בין שני ה"צ'רלים" הופכות למתח, לחשדנות ולחוסר אמון שסופם קטלני.
"צל של ספק", שהיצ'קוק העיד כי היה הסרט האהוב עליו, השתמש באורח כדי לתאר את זרמי העומק האלימים בחברה האמריקאית. הדוד, בגילומו המבריק של ג'וזף קוטן, הציב מראה לבחירה בשגרה בורגנית והדחקת האכזרי ועוכר השלווה.
3
היצ'קוק הוסיף לטפל באלימות שמתחת לפני השטח באמצעות דמויות של אורחים. ב"חבל" מ-1948, המבוסס על מחזה מאת פטריק המילטון, שני צעירים מחליטים לרצוח את חברם רק כדי להוכיח שהרצח המושלם אפשרי. הם מזמינים את חבריהם ומשפחתו של הנרצח לארוחה בדירתם, בעוד הגופה מוסתרת בסלון.
הכל משתנה כשמגיע רופרט, המרצה הנערץ על השניים (ג'ימי סטיוארט), ומתחיל לחשוד כי משהו אינו כשורה. בחושיו החדים הוא מבחין בהתנהגות המוזרה של תלמידיו - ובוחר שלא להדחיק. הבחירה הזו תוביל לעימות ולגילוי דרמטי.
15 שנה מאוחר יותר, בסרטו של היצקוק "הציפורים", הגיעה מלאני דניאלס (טיפי הדרן) לעיירה שקטה בצפון קליפורניה, כחלק מחיזוריה אחרי גבר שפגשה בסן פרנסיסקו. עם הגעתה, מתקיפות את העיירה להקות ציפורים שאיש אינו יודע מהיכן באו ומדוע הן תוקפות באכזריות. האצבע המאשימה מופנית עד מהרה לאורחת, שכביכול הביאה עמה את הצרה. הקרקע היציבה נשמטת מתחת לרגלי הדמויות, והסרט הופך למשל על אודות חרדה ואימה מפלישה חיצונית, המכרסמות במבנה החברתי, על רקע המלחמה הקרה והפחד מאיום גרעיני.
4
האורח החושף תחלואים בחברה עומד במרכז קלאסיקה הוליוודית שכבר בשמה ניכר מוטיב ההפתעה. ב"נחש מי בא לסעוד" של סטנלי קריימר מ-1967, ג'ואי (קתרין הוטון) מזמינה את ארוסה, רופא צעיר ונעים הליכות, לפגוש את הוריה. ההורים הליברלים (ספנסר טרייסי וקתרין הפבורן, שזכתה באוסקר על תפקיד זה), מזדעזעים לגלות שמדובר בגבר שחור (סידני פואטייה, זוכה אוסקר אף הוא). הגזענות, הדעות הקדומות והשמרנות עולות כולן לדיון.
ואם כבר אוסקר: הסרט שזיכה את אל פאצ'ינו בפסלון המוזהב היחיד שקיבל עד כה בקריירה הארוכה שלו, כלל סצנה זכורה שבה הגיע במפתיע כאורח לארוחת חג. היה זה "ניחוח אישה" של מרטין ברסט מ-1992. פאצ'ינו גילם את פרנק, גיבור מלחמת וייטנאם שאיבד את מאור עיניו והפך לשתיין זועף. פרנק יוצא למסע פרידה מהחיים, ומזמין את עצמו להתארח בארוחת חג ההודיה אצל אחיו, יחד עם בן לווייתו, תיכוניסט בשם צ'רלי. היחסים המעורערים בין האחים וגסות הרוח של פרנק מובילים כצפוי לפיצוץ שמציף לא רק את עומק השבר המשפחתי, אלא גם את הנסיבות שתרמו לבחירתו לסיים את חייו.
5
דמות האורח בקולנוע נוגעת לא רק בכאב אישי, אלא גם בפצעים לאומיים ופוליטיים. ב"העלמה והמוות" של רומן פולנסקי מ-1994, המבוסס על מחזהו של אריאל דורפמן הצ'ילאני, מתהפכים חייהם של עורך דין ואשתו במדינה באמריקה הלטינית בעלת עבר דיקטטורי. הגבר שב הביתה עם שכן שפגש בדרך. האישה (סיגורני ויבר) מזהה בקולו של האורח (בן קינגסלי) את מי שעינה ואנס אותה כשהייתה אסירה פוליטית בימי הדיקטטורה. האורח מכחיש, והיא מחליטה לכלוא אותו עד שיודה במעשיו. הכנסת האורחים הופכת ללילה מסויט, הנוגע בעצב חשוף סביב יכולתה של חברה להתמודד עם עברה הפשיסטי.
הקולנוע מיטיב לזהות את המתחים הבין-אישיים, המשפחתיים והפוליטיים המבעבעים מתחת ליחסים שבין אורחים למארחים. הוא ממנף אותם לדרמה החושפת עוד טפח מהיופי והכאב שבקיום האנושי.
האפשרות לארח בסוכה את החטופים שישובו בעקבות חתימת העסקה מעוררת תחושת התרגשות ותקווה. חג שמח.