רועי שלו ז''ל / צילום: N12
רועי שלו הוא האדם שאותר אמש (שישי) ללא רוח חיים ברכב בוער בכביש 2. רועי ז"ל נפצע במסיבת הנובה, בת זוגו מפל אדם ז"ל נרצחה לנגד עיניו וכך גם חברתו הטובה ביותר. שבועיים מאוחר יותר אימו שמה קץ לחייה. אמש פרסם פוסט באינסטגרם שבו נפרד מקרוביו, מה שגרם לרבים לנסות למצוא אותו ולמנוע ממנו את לבצע את שתכנן - אך ללא הצלחה. "משפחת שלו מודיעה בצער על מותו של אהובינו רועי שלו", כתבה המשפחה והוסיפה שמועד ההלוויה יימסר בהמשך.
● "עדות ראשונה": מפעל תיעוד של בן אדם אחד
בפוסט שיתף רועי ז"ל: "אני באמת מצטער. לא יכול לשאת את הכאב הזה יותר. אני נשרף מבפנים, ואני לא מסוגל להכיל את זה יותר. בחיים שלי לא הרגשתי כאב וסבל כזה. עמוק ושורף, זה אוכל אותי מבפנים. אני באמת לא יכול יותר. בבקשה אל תכעסו עליי, אף אחד לא יבין אותי לעולם, וזה בסדר כי אתם לא יכולים להבין, אני רק רוצה שהסבל הזה ייגמר, אני חי אבל מבפנים הכול מת. בבקשה תזכרו לי את הטוב".
אמש מעט אחרי השעה 21:30 התקבלה במוקד כבאות והצלה קריאה על רכב בוער בכביש 2 סמוך לאודים שבשרון. לוחמי האש שהגיעו לזירה החלו בביצוע פעולות לכיבוי הרכב הבוער, ותוך כדי פעילותם גילו את גופתו של רועי ז"ל בתוכו. כוחות הרפואה שהוזעקו גם הם לזירה נאלצו לקבוע את מותו.
הפוסט שפרסם אמש זכה לתשומת לב רבה, ולתגובות מצד קרובים ואף ידוענים שונים. כולם הבינו את המסר שהעביר רועי ז"ל בדבריו, הפצירו בו לא לשלוח יד בחייו, הביעו תמיכה, סיפרו שעדכנו את הרשויות - וייחלו לשלומו. למרבה הצער, הוא כאמור אותר ללא רוח חיים.
שנתיים של כאב - האסון של רועי ז"ל
רועי ז"ל בכלל לא תכנן להגיע למסיבת הנובה בבוקר 7 באוקטובר. ברגע האחרון החליט להתלוות לזוגתו מפל אדם ז"ל ולהילי סולומון ז"ל, חברתם הטובה. ב-6:29 בבוקר השבת השחורה, כשההתרעות בעוטף הופעלו, החליטו השלושה להישאר במתחם המסיבה עד שייפסקו היירוטים.
"ברגע שהפסיקו את ההפצצות עלינו לאוטו והתחלנו לנסוע צפונה", שחזר בריאיון בדצמבר 2023. "אז שוטר הגיע על אופנוע, צעק שיש מחבלים מצפון - ואמר לנו לעשות פרסה ולנסוע דרומה. אחרי קילומטר של נסיעה, ילדה רצה אלינו, הפרצוף שלה היה מכוסה בדם, והיא צעקה שיש מחבלים שיורים מדרום. עצרנו את הרכבים והתחלנו לרוץ חזרה לאזור המסיבה".
רועי ז"ל עוד סיפר אז על רגעי האימה בחניון רעים. "הבנתי שאנחנו מוקפים במחבלים", שיתף. "ניסיתי לחשוב בהיגיון, ולהיכנס מתחת לאוטו היה נראה לי הכי הגיוני. אמרתי להילי להסתתר מתחת לאוטו הקטן, ואני ומפל ביחד מתחת לאוטו הגדול". זמן קצר לאחר מכן מפל והילי נפגעו מירי המחבלים ומתו. רועי נפצע, ראה הכול - ונאלץ להישאר בזירה עד שלוחמי השב"כ חילצו אותו.
אך האסון לא הסתיים באותה השבת. כשבועיים לאחר האובדן הטרגי של זוגתו, של חברתו הטובה ושל עוד שמונה חברים, רפאלה, אימו של רועי, לא עמדה בזוועות שאירעו ושמה קץ לחייה. "הלוואי שהייתי יודע מה היה שם", סיפר. "הכרתי את אימא שלי טוב מאוד, ההורים שלי נשואים באושר, לא היה שום סימן מקדים או נורה שנדלקה".
עוד הוסיף: "היא כל כך אהבה את מפל. הן היו הקשר הכי טוב במשפחה. היא ראתה אותה ככלה, היא אהבה אותה כמו את הילדה שלה. הילי הייתה פה בת בית. קצין בגולני, הבן של החברה הכי טובה שלה, חטף פצמ"ר ומת. עוד מוות ועוד מוות, היא הייתה בכל כך הרבה הלוויות ושבעות, והיא באה בתור זו ששני הילדים שלה ניצלו, ואולי העיניים והמבטים שמסתכלים לא היו הכי מחבקים ומפרגנים. היא הייתה מגיעה הביתה ונכנסת למיטה וכל לילה בוכה. אבל כל המדינה הייתה ככה - אני לא אמור להבין מזה שהיא תתאבד מחר".
עמותת קהילת שבט הנובה: "לב שבור לרסיסים"
עמותת שורדי טבח 7 באוקטובר שהתחולל במסיבת הנובה כתבה לאחר הפרסום על פטירתו של רועי ז"ל: "עמותת קהילת שבט הנובה מרכינה ראש בלב שבור לרסיסים ובצער עמוק ביותר, על מותו בטרם עת של רועי שלו, חבר קהילה שהלך לעולמו בנסיבות טראגיות. רועי היה מעמודי התווך של הקהילה ומותו הוא בשורה בלתי נתפסת עבורנו".
"רועי היה מעמודי התווך של הקהילה ומותו הוא בשורה בלתי נתפסת עבורנו. אנו משתתפים בצער המשפחה, של החברים ושל הקהילה ובאבלם הכבד. אנחנו מבקשים לזכור אותו ברגעיו היפים, את תמיכתו האמיצה בקהילה, את פועלו כקפטן נבחרת הכדורסל של קבוצת שבט הנובה ואת מסירותו לסייע לחבריו וחברותיו, בני ובנות השבט, בשעתם הקשה והמאתגרת ביותר".
"בשעה קשה זו, אנו מבקשים להחזיק מעמד יחד, לראות אחד את השני ולשים לב לכל אחד ואחת. חווינו הרבה כאב בשנתיים האחרונות, אנחנו שורדים אותו יחד ויחד נתגבר ונצליח לשרוד גם את רגע הכאב הבלתי נתפס הזה", נכתב בהודעה.
"לצערנו רבים מנפגעי הפוסט טראומה עודם חווים רגעים איומים ומורכבים מאז ה-7 באוקטובר, אנו מבקשים מכולם לגלות עירנות תמידית ורגישות מקסימלית למצבם הנפשי של נפגעי ה-7 באוקטובר בכלל ולשורדי המסיבות ובני המשפחות השכולות בפרט".
פורסם לראשונה ב-N12