ביטוח ישיר
בתום 14 שנים של התדיינות משפטית, אשר כללה החלטה של בית המשפט העליון, שופטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיכל נד"ב, קיבלה אתמול (ג') תביעה ייצוגית שהוגשה ב-2011 נגד חברת הביטוח איי.די.אי, המחזיקה במותגים ביטוח ישיר וביטוח 9 (לשעבר 9 מיליון).
● הפסידו לרשות המסים בפסק דין דרמטי: האחים שפירא ישלמו למדינה מיליוני שקלים
● "יפסידו סכומים אסטרונומיים": הפסיקה שמסעירה את עולם הנדל"ן
פסק הדין הכריע כי החברה לא הייתה רשאית לחדש באופן אוטומטי פוליסות לביטוח רכב מקיף וצד ג' מבלי לקבל את הסכמת המבוטחים, וכי חידוש כזה לא היה הנוהג בענף הביטוח. "הנתבעת (איי.די.אי - ע"ג) היא זו שהפרה את הוראות הדין, וחידשה את פוליסות הביטוח של מבוטחיה מבלי לקבל את הסכמת המבוטחים לחידוש", כתבה השופטת נד"ב. בית המשפט מינה מומחית שתכריע לגבי גובה ההחזר הכספי למבוטחים, אותו מעריכים התובעים במאות מיליוני שקלים.
התביעה הוגשה לגבי פוליסות ביטוח שנערכו בין השנים 2005 ל-2011. כל אחת מהפוליסות נערכה לתקופה של שנה, ובסמוך לסיומה קיבלו המבוטחים הודעה בדואר האלקטרוני מחברת הביטוח עם הצעה לחידוש הפוליסה באופן מקוון. לטענת התובעים, ובהם עו"ד עפר פירט, שיוצג על ידי עו"ד אלי שמעון ממשרד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני, מבוטחים שלא הגיבו להודעה גילו בדיעבד כי הפוליסה הוארכה באופן אוטומטי מבלי שנשלח להם עדכון בנושא.
ב-2016 אישר בית המשפט המחוזי כי ניתן יהיה לנהל את התביעה כייצוגית, אך השופטת נד"ב דחתה את הטענה המרכזית של התובעים כי ההארכה האוטומטית הייתה בלתי חוקית. השופטת קבעה אז כי בענף הביטוח קיים, לכאורה, נוהג שהתיר חידוש אוטומטי עם פקיעת הפוליסה, וכי הנוהג אף זכה לתמיכתו של המפקח על הביטוח.
התובעים ערערו על הקביעה הזו לביהמ"ש העליון, וב-2020 התקבל הערעור. השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי חידוש אוטומטי על ידי המבטח אפשרי לפי חוק חוזה ביטוח רק אם הדבר הוסכם על ידי הצדדים. עוד נקבע, כי הנחיות שפרסם המפקח על הביטוח ב-1999 תואמות את החוק וכי לא ניתן להסתמך על התכתבות פנימית שערך נציג המפקח עם איגוד חברות הביטוח ב-2000, ואשר איי.די.אי טענה כי ממנה עלה שהמפקח מאשר לפעול לפי הנוהג.
עם זאת, השופטת ברק-ארז ציינה כי על הרגולטור לנסח את עמדותיו בעצמו, ולא להעניק אישור שהיקפו אינו ברור לניסוחים מטעם הגופים המפוקחים. היא הוסיפה כי אין לנהל משא ומתן בין הרגולטור למפוקחים "במחשכים, ללא שיתוף מתאים של הציבור". עוד נקבע, כי פרשנות הרגולטור לחוק היא אמנם רלבנטית אך אין לה בהכרח משקל מכריע בהכרעת בית המשפט.
לאחר החלטת העליון חזרה התביעה הייצוגית להתנהל לגופה בבית המשפט המחוזי. כעת קבעה השופטת נד"ב כי על סמך הראיות שהוצגו בפניה אין מקום לשנות את החלטת העליון. נד"ב הדגישה כי החוק מתיר להאריך אוטומטית את פוליסת הביטוח רק אם המבוטח הסכים לכך, אך במקרה של איי.די.אי לא ניתנה הסכמה כזו מראש. גם החוזרים שהפיץ המפקח על הביטוח לאורך השנים, כך נקבע בפסק הדין, לא קבעו עמדה אחרת.
המחוזי אף דחה את טענת איי.די.אי, ולפיה המבוטחים הסכימו בהתנהגותם לחידוש האוטומטי של הפוליסות ועל כן הם נושאים באשם תורם של 100% - כלומר, אינם זכאים לפיצוי. השופטת נד"ב קבעה בהקשר זה: "נראה לי כי ייחוס אשם תורם למבוטחים בכך שלא התייחסו להצעת חברת הביטוח, שאין הם חייבים להתייחס אליה, או בכך שלא הבחינו בחיובים שחויבו ללא הסכמתם בשל כך שהנתבעת לא הודיעה להם על חידוש הפוליסה לאחר חידושה, איננה מתקבלת על הדעת ויש בה כדי לסכל את תכלית חוק חוזה ביטוח".
יותר מ-375 מיליון שקל
כעת, השופטת נד"ב מינתה את רו"ח פרופ' הדס גלדנר לקבוע אילו מבוטחים זכאים לפיצוי ומה הסכום שיוחזר להם בגין הפרמיות ששילמו. התובעים בתיק מעריכים כי בצירוף ריבית והצמדה, הסכום עשוי להגיע ליותר מ-375 מיליון שקל אך איי.די.אי חולקת על ההערכה הזו. עוד פסקה השופטת, כי התובעים ועורכי דינם זכאים לגמול ולשכר טרחה עבור ניהול התביעה בהיקפים שייקבעו במדויק אחרי שייקבע סכום ההחזר למבוטחים. עם זאת, כבר בשלב זה יקבלו עורכי הדין שכר טרחה בגובה 500 אלף שקל.
איי.די.אי מסרה בתגובה: "מדובר בתביעה ישנה מאוד, מהשנים 2005 -2011, ופסה״ד שניתן בגינה מאוד לא סביר, בין היתר, לאור העובדה שהחברה פעלה בדיוק בהתאם לכללי המפקח על הביטוח וזה גם היה הנוהג בשוק הביטוח, לאור העובדה שמדובר בלקוחות שקיבלו כיסוי ביטוחי מלא, וגם עשו בו שימוש בהתאם לצרכיהם ולאור טעויות רבות נוספות שנפלו בפסק הדין. לאור זאת, בכוונת החברה להגיש ערעור על פסק הדין".